תרגומים לטיניים למקרא

תרגומים שנעשו ביוזמת הכנסייה הנוצרית במשך יותר מאלף שנים. התרגום העתיק ביותר למקרא בלטינית הוא Vetus Latina מן המאה ה- 2 לספירה.

אך התרגום החשוב ביותר של התנ"ך ללטינית הוא תרגום הוולגטה (=הנפוצה) – תרגום התנ"ך שנעשה בידי אב הכנסייה הירונימוס (345 – 420 לספירה), שידע עברית ויוונית, ולפיכך יכול להשוות בין המקור העברי לבין התרגומים היווניים.

בשנת 385 לספירה הגיע הירונימוס לארץ ישראל, ובעזרת מוריו היהודים תרגם את המקרא ללטינית. תרגומיו לספרים שמואל ומלכים מבוססים על תרגום מילולי, ואילו תרגומו לספרי הכתובים – כגון רות ואסתר – הוא תרגום חופשי.

בשנת 1546 קבעה הכנסייה הקתולית שהוולגטה היא הנוסח המוסמך והמחייב של כתבי הקודש שלה, הכוללים את תרגום המקרא ללטינית, ספרים חיצוניים, וספרי הברית החדשה. רבים מתרגומי המקרא ללשונות עמים שונים בעולם הנוצרי מבוססים על הוולגטה.