אגדת הגולם מפראג

אגדות רבות נקשרו בשמו של מהר"ל מפראג,¹ ובהן אגדות המתארות את הולדתו ואת ילדותו בפראג, שנכתבו לפי הדגם של ביוגרפיה על גיבור תרבות, שנולד אחרי עקרות ממושכת של אמו, וטרם לידתו קיבלו הוריו נבואה על עתידו המופלא.²
האגדה המפורסמת ביותר של מהר"ל היא אגדת הגולם מפראג, שנוצר על מנת לסייע למהר"ל במאבקו בכומר הנוצרי תדיאוש, ולהציל את יהודי פראג מעלילות הדם, "מכל רעות ומכל הצרות שסובלים מיד שונאיהם".³
על פי האגדה, יצר מהר"ל דמות אדם – גולם מיתולוגי ומיסטי עשוי חומר ואדמה, בעזרת צירופי אותיות מיוחדים ובסיוע חתנו ותלמידו הקרוב. הגולם שנברא תיפקד לכאורה ככל האדם – הוא ראה ושמע והבין – אך לא היה מסוגל לדבר.
מהר"ל קרא לו יוסף, ובפי האנשים הוא נקרא יוסל'ה גולם או יוסל'ה האילם. הגולם פעל אך ורק לפי הוראת מהר"ל, שהיה מפעיל אותו באמצעות פיסת קלף שהניח מתחת לשונו של הגולם, ועליה שם ה' המפורש. וכך היה הגולם יוצא לרחובות פראג מדי לילה וחושף מזימות ועלילות נגד יהודי העיר.
וכאשר הסתיימו עלילות הדם, הוציא מהר"ל את פיסת הקלף עם השם המפורש מפיו של הגולם והפך אותו בחזרה לגל עפר. לפי האגדה, הוטמנו שרידי עפרו של הגולם בעליית הגג של בית הכנסת אלטנוי שבפראג. כאמור, עיקר ייעודו של הגולם היה הצלת יהודי הקהילה מפני מזימות ומפני עלילות דם, אך לא אחת פעל הגולם בשליחות מהר"ל בעניינים פנים קהילתיים וסייע בהשכנת סדר ושלום בתוך הקהילה היהודית עצמה.
לאגדות הגולם מפראג אין כל ביסוס היסטורי והן אינן נזכרות כלל בכתבי מהר"ל. נראה שמדובר בסיפורי עם שיוחסו במקורם לדמות אחרת, ורק במחצית השנייה של המאה ה-18 הועתקו לדמותו של מהר"ל.⁴ אגדות הגולם ראו אור לראשונה בשנת תרס"ט – 1909, בספרו של יהודה יודל רוזנברג "נפלאות מהר"ל".
רוזנברג הציג את הסיפורים כיצירות קדומות שהגיעו אליו מן המסורת והוא רק הביאן לדפוס, אך לדעת מומחים מדובר ביצירה מקורית שלו.⁵ השילוב של שלושת המרכיבים – אישיותו של מהר"ל, גולם יציר אדם ועלילות דם – הפכו את אגדת הגולם לאחת הנפוצות ביותר בספרות העממית היהודית בת זמננו: היא נדפסה במהדורות רבות ותורגמה ליידיש, לעברית, לגרמנית, לצ'כית, לאנגלית – ואפילו לפרסית, ושולבה באנתולוגיות של סיפורי עם יהודיים.
במחצית הראשונה של המאה ה-20 הונצחה דמותו של הגולם מפראג באמנות החזותית לתחומיה, ובכלל זה באמנות הפלסטית, בתיאטרון ובאופרה ואפילו בקולנוע. וגם את המדרכות ברחובות הגיטו היהודי עיטרה עיריית פראג בסוף המאה ה-20 בפסלים צבעוניים בדמות הגולם.