אפרים משה ליליין

צלם, צייר וגרפיקאי, יליד דרוהוביץ שבגליציה, בנו של חרט עץ עני. כישרונו של ליליין נתגלה כבר בילדותו, וכאשר נאלץ להפסיק את לימודיו בשל מצוקה כלכלית, החל לעבוד כשוליה של צייר שלטים. בגיל 16 יצא ללמוד אומנות בקרקוב שבפולין, ושנתיים לאחר מכן זכה בפרס על עבודת עיצוב.¹ בכסף שקיבל נסע להמשך לימודי האומנות בגרמניה. בשנות ה-20 לחייו התפרסם כצלם וכמאייר ספרים, ואף זכה בפרס בתחרות תצלומי טבע.²

בצעירותו הצטרף ליליין לתנועה הציונית והיה ציר בקונגרס הציוני החמישי, שבו ארגן, יחד עם מרטין בובר, תערוכה של אומנים יהודים ובה הוצגו גם מיצירותיו.³ לקונגרס זה עיצב ליליין גלויה מיוחדת שכותרתה: "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". במהלך הקונגרס צילם את תצלומו המפורסם של הרצל על מרפסת בית המלון "שלושת המלכים" בבאזל.⁴

יצירתו של אפרים משה ליליין ייצגה את המפגש ההיסטורי והתרבותי בין האומנות היהודית ובין התנועה הציונית ואת המפגש האומנותי בין שני תחומי יצירתו – הצילום והציור. מרבית יצירותיו – איורים, רישומים ותחריטים – נעשו בשחור-לבן (ולא בצבע), וביצירותיו נתן ביטוי גם לתודעה היהודית של אומנים יהודים בני זמנו וגם לרעיון "הלידה מחדש" של העם היהודי בארצו: הוא ביטא את הרעיון הציוני "בנוסח יהודי מודגש",⁵ כמו גם בדמויות של צעירות וצעירים יפים, גאים ובעלי עוצמה, המתעוררים לרעיון הלאומי.⁶ ביצירתו הגרפית הרבה ליליין להשתמש בדמויות מכונפות, ובהן דמויות גברים שריריים, דמויות נשיות שבריריות ועדינות ודמויות מלאכים. הדמויות המכונפות שימשו לתיאור אישים ואירועים מן המקרא ומן המסורת היהודית.⁷
בתצלומיו, שהיו גנוזים במשך שנים רבות, הנציח דמויות ססגוניות ונופים מארץ ישראל, אך הרישומים שצייר על פי תצלומים אלו העבירו את הדמויות והמראות ממסגרת זמנם למימד על זמני.⁸ בין יצירותיו – איורים לאחת מחמש המגילות – שיר השירים (תרס"ה – 1905).
בשנת תרס"ו – 1906 עלה ארצה יחד עם בוריס שץ, היה בין מייסדי בצלאל ולימד בו במשך שנה. לאחר שנה עזב את הארץ, אך ביקר בה כמה פעמים, ובאחת מהן – יחד עם אשתו, הלנה. ליליין חזר לגרמניה, ושם חי עם משפחתו – עד למותו. בתקופה זו התרופפו קשריו עם התנועה הציונית, אך זיקתו לארץ ולירושלים נמשכה ובאה לידי ביטוי ביצירתו. על בסיס הצילומים שצילם בזמן שהותו בארץ יצר בגרמניה כ-200 תחריטים המתארים את נופי ארץ ישראל ודמויותיה ואת ירושלים, סמטאותיה ואנשיה. כמו כן פרסם שלושה כרכים של איורים לסיפורי התנ"ך.⁹

אפרים משה ליליין נפטר בגיל 51 בעיירת המרפא באדן ווילר בגרמניה, רחוק מן הציונות ומארץ ישראל. ניתוקו מן הארץ וחייו בגרמניה הביאו להתרחקותו מן הציונות והיהדות,¹⁰ ובכל זאת נחשב ליליין ל"אומן הציוני הראשון", והדימויים שעיצב נקבעו בתודעה הציבורית "כסמלים מרכזיים של הרעיון הציוני".¹¹