ברית בין הבתרים

הפתיחה לברית בין הבתרים מציגה דו שיח בין ה' לאברהם, שבו הבטיח ה' לאברהם הבטחות אישיות ולאומיות:

• הגנה וגמול – "אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד" (בראשית טו 1);
• בן יורש – "אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ" (טו 4); צאצאים רבים ככוכבי השמים;
• והבטחת הארץ (טו 7).

אברהם ביקש מה' אות להבטחה אחרונה זו – הבטחת הארץ – והטקס המיוחד של ברית בין הבתרים היה האות שנתן ה' לאברהם. "ברית בין הבתרים" נקראת אפוא על שם הטקס.

ה' ציווה על אברהם לקחת בעלי חיים טהורים – ובהם עֶגְלָה, עֵז וְאַיִל – ולבתר, לחתוך, אותם לשניים¹ ואת הבתרים העמיד אברהם "אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ" (טו 10). עַיִט ירד על הפגרים, על הבתרים, אך אברהם גירש אותו (טו 11), ואז, עם שקיעת השמש נרדם אברהם, "וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו" (טו 12), וה' התגלה אליו בצורת "תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ" שעבר בין הבתרים (טו 17). בטקס זה "כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית" ובה הבטיח לזרעו את הארץ הזאת "מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת" (טו 18).

בברית בין הבתרים הודיע ה' לאברהם כי מימוש ההבטחה יתעכב, ובני אברהם יוכלו לרשת את הארץ רק אחרי שתתמלא סאת החטאים של האמורים, יושבי הארץ, ותהיה הצדקה מוסרית לגרשם (טו 16). עוד הודיע ה' לאברהם על הגורל הצפוי לצאצאיו – גלות מצרים והשעבוד הצפויים – לפני שיגיעו לארץ המובטחת: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל". ה' הודיע לאברהם: "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה" (טו 13- 14).