החליצה במקרא
לפי חוקי התורה, כאשר אדם נפטר ללא בנים – חובה על אחיו לשאת את אלמנתו כדי להקים זרע והמשכיות למת. אם האח מסרב למלא חובה זו ולהתחתן עם אלמנת אחיו – מתקיים טקס חליצה.
לפי חוקי התורה, כאשר אדם נפטר ולא השאיר אחריו בנים – חובה על אחד מאחיו לשאת את אלמנתו לאישה כדי להקים זרע למת. חוק זה נקרא ייבום.1 אם האח מסרב למלא את חובתו זו ולהתחתן עם אלמנת אחיו – נערך טקס חליצה, שבו מתייצבת האלמנה לפני בית דין, חולצת את נעלו של אחי בעלה, יורקת על הארץ ואומרת: "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנַּעַל" (דברים כה 9).
חליצת הנעל מסמלת את הוויתור של אחי המת על זכותו להתחתן עם האלמנה ולהמשיך את משפחת אחיו, והיריקה מסמלת את הביזיון שבוויתור זה.
במגילת רות מתואר טקס חליצה שונה במעט מזה המופיע בתורה: לפי המסופר במגילת רות, טקס החליצה היה קשור ככל הנראה לא רק לייבום אשת האח המת – אלא גם לפעולה משפטית של העברת בעלות בעסקות קניין של נכסי מקרקעין,2 וחליצת הנעל הייתה ההוכחה והעדות להעברת הבעלות בעסקת הקניין: "עַל הַגְּאֻלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל" (רות ד 7).
טקס החליצה במגילת רות מתאר את ההליך המשפטי של העברת הרכוש של אלימלך ובניו המתים לבעלותו של בֹּעַז, ובכלל זה – גם רות המואבייה, שאותה "קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ" (פס' 10). כך הועברו הזכויות על רכושו של אלימלך ובניו בצורה מכובדת, בהליך משפטי שבא לידי ביטוי בטקס החליצה: "וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לְבֹּעַז קְנֵה לָךְ וַיִּשְׁלֹף נַעֲלוֹ" (פס' 9). היריקה, שהיא חלק מטקס החליצה בתורה, אינה נזכרת במגילת רות.