הקרן הקיימת לישראל – קק"ל

הקרן הקיימת לישראל היא הארגון הכספי והמרכזי של ההסתדרות הציונית העולמית, שהוקם במטרה לרכוש אדמות בארץ ישראל ולהכשירן להתיישבות יהודית. ההחלטה על הקמת הקרן התקבלה בקונגרס הציוני ה-5 בחודש טבת תרס"ב – 1901, ובאותו מעמד נקבע גם שמה – הקרן הקיימת לישראל,² ובקיצור – קק"ל.
הקרן הוקמה ביוזמתו של פרופ' צבי הרמן שפירא,³ שהציע כבר בקונגרס הציוני ה-1 (תרנ"ז – 1897) להקים "קרן לאומית" שמטרתה "לרכוש בתרומות העם [היהודי] קרקעות בארץ ישראל לקניין העם". כל הקרקעות שיירכשו על ידי קרן לאומית זו יהיו בבעלות העם היהודי כולו, ולא יהיה אפשר למכור אותן אלא רק להחכיר אותן לתקופה של 49 שנים, על פי החוק המקראי של היובל (ויקרא כה 8 – 24). מקור ההשראה לרעיון – סיפורו של אברהם אבינו, שהתעקש לרכוש את מערת המכפלה בכסף מלא ולא לקבל אותה כמתנה (בראשית כג 9).
ארבע שנים לאחר הקמתה הצליחה הקרן לאסוף כמעט רבע מיליון לירות שטרלינג והחלה לרכוש אדמות בגליל – בכפר חיטים ובראש פינה, וגם ביהודה – בחולדה ובבן שמן, שם גם ניטע היער הראשון לזכרו של הרצל. קק"ל רכשה את הקרקעות לאקדמיה לאמנות בצלאל בירושלים ולטכניון בחיפה, סייעה בהקמת העיר תל אביב ובייסוד אם הקבוצות – דגניה, וכעבור זמן – רכשה את אדמות עמק יזרעאל.

במשך 19 שנים הייתה קק"ל אחראית גם לרכישת הקרקעות בארץ וגם לקליטת העלייה החלוצית וליישובם של העולים. אך לאחר הקמת קרן היסוד (תר"ף – 1920), קיבלה קרן זו את האחריות לעלייה, לקליטה ולהתיישבות (ועוד), והקרן הקיימת המשיכה בתפקידה המקורי – רכישת קרקעות בארץ ישראל, ואף הרחיבה את תחומי פעילותה – לייבוש ביצות, נטיעה וייעור ולפעולות הסברה וחינוך (כרזות, ספרי לימוד וסרטי קולנוע).
הקרן הקיימת לישראל התבססה בראש ובראשונה על תרומותיהם של יהודי העולם, שנאספו באמצעות הקופסה הכחולה, הנפקת בולים,³ הרשמה ב"ספר הזהב" ורכישת חלקות עצים ביערות הקרן.
עד מלחמת העצמאות רכשה הקרן הקיימת לישראל קרקעות בהיקף של כמיליון דונם ברחבי הארץ. לאחר מכן העבירה המדינה לרשות קק"ל עוד כ-2.5 מיליון דונם, ובשנת תש"ך – 1960 קיבלה הכנסת חוק יסוד המסדיר את ענייני הקרקעות בישראל.
המדינה קיבלה על עצמה לנהל את קרקעות המדינה באמצעות מינהל מקרקעי ישראל, תוך שמירת העיקרון, שקרקעות המדינה שייכות לעם היהודי כולו ולכן אין למכור אותן אלא להחכירן בלבד – וגם זאת לתקופה של 49 שנים. בשנת תשכ"ב – 1961 נחתמה אמנה בין ממשלת ישראל לקק"ל, ובה הוגדרו תפקידי הקרן כממונה על פיתוח הקרקעות ועל הייעור, כמו גם על הסברה ציונית בעולם ועל גיוס כספים להפרחת השממה ולייעור הארץ.
בעקבות ההתפתחות המואצת של מדינת ישראל במחצית השנייה של המאה ה-20 הלכו ופחתו השטחים הריקים לייעור ולנטיעה, ועלו בעיות וצרכים חדשים: שימור הנוף בישראל, שיקום נחלים ומקורות המים, הכשרת פארקים ועוד. הקרן הקיימת נענתה לאתגרים אלו וניסחה את "החזון הירוק של קק"ל " – באתר הקרן.