חיים ויצמן

ד"ר חיים ויצמן (1874 – 1952), הנשיא הראשון של מדינת ישראל, היה מדען דגול ומנהיג התנועה הציונית,שתרם תרומה מכרעת להקמת מדינת ישראל ונחשב בעיני יהודים ולא-יהודים כאחד "לגְדוֹל האישים בחיים הציבוריים היהודיים לאחר מותו של הרצל ".¹
חיים ויצמן נולד בעיירה ברוסיה, קיבל חינוך יהודי מסורתי ואחר כך נשלח לבית ספר הריאלי בפינסק, שם הצטיין בלימודיו והתבלט בכישוריו בתחום המדע, בעיקר בכימיה.² כבר אז גילה ויצמן תחושה לאומית: הוא חרד לגורל היהודים, קרא להם שלא לעמוד מנגד והאמין שרק אנגליה תוכל לסייע להם לשוב לארץ אבותיהם, כפי שעולה ממכתב שכתב בגיל… 11. ³
את לימודיו האקדמיים בכימיה החל בגרמניה, ואת עבודת הדוקטורט עשה באוניברסיטת פרייבורג בשווייץ. שם גם פגש את אשתו לעתיד, ורה לבית קצמן, סטודנטית לרפואה, ובאותה תקופה כבר היה מתומכיו הנלהבים של הרצל והשתתף כציר בקונגרס הציוני השני. ד"ר חיים ויצמן היה בן 30 כשהתמנה למרצה באוניברסיטת מנצ'סטר, ושנתיים לאחר מכן התחתן עם ורה, שותפתו לפעילות הציונית, ולזוג נולדו שני בנים – בנימין ומיכאל.
ויצמן המדען המציא שיטה חדשה להפקת אצטון לייצור חומרי נפץ,⁴ ובכך סייע רבות ללחימה של הבריטים במלחמת העולם הראשונה. על תגלית זו זכה להוקרה וליוקרה מדעית ואישית, שפתחה לפניו את דלתותיהם של מנהיגי בריטניה ובהם שר החוץ, הלורד בלפור.
הצהרת בלפור הייתה הישג אישי של ויצמן – והישג ראשון לתנועה הציונית. לימים נבחר ויצמן לנשיא ההסתדרות הציונית ושימש בתפקיד זה כ-30 שנה,⁵ שבמהלכן פעל להקמת האוניברסיטה העברית בירושלים ואף חנך אותה, עמד בראש הסוכנות היהודית, קידם את הקמתם של מפעלי תעשייה עתירי ידע בארץ, וייסד ברחובות את מכון זיו למדע (תרצ"ד – 1934) – לימים מכון ויצמן למדע.
בשנת תש"ז – 1947 עמד ויצמן בראש המשלחת היהודית באו"ם לקראת ההצבעה הגורלית על תכנית החלוקה, אף על פי שהיה אז בן 74 – וחולה.⁶ בחודש אייר תש"ה – 1945 הוזמן ד"ר חיים ויצמן לכהן כנשיא מועצת העם הזמנית, ובטו בשבט תש"ט – 1949 נבחר לנשיא הראשון של מדינת ישראל.
בשנותיו כנשיא המדינה המשיך להקדיש מזמנו לעבודה מדעית על אף בריאותו הרופפת. תפקידו כנשיא המדינה היה ייצוגי בלבד, למורת רוחו, אך הוא המשיך להיות מעורב בחיי המדינה. ד"ר חיים ויצמן נפטר, בחודש חשוון תשי"ג – 1952 במהלך כהונתו השנייה כנשיא, ולבקשתו נקבר בחצר ביתו שבמכון ויצמן למדע ברחובות, והוא בן 78.
השקפותיו של ויצמן על היהדות והציונות עוצבו בצעירותו, בין השאר בהשפעת אחד העם, "ועיקריהן לא נשתנו שינוי של ממש עד סוף ימיו". לתפיסתו של ויצמן, היהדות אינה רק דת – אלא היא אומה, "תרכובת יחידה במינה של תרבות משותפת וזיכרונות היסטוריים משותפים" המשלבים יסודות דתיים וחילונים ושפה משותפת – עברית.⁷ הוא לא האמין באפשרות של השתלבות היהודים כאזרחים שווי זכויות בארצותיהם וראה בה אשליה מסוכנת.
ויצמן טען כי היהודים יוכלו "לחיות ולחשוב" כיהודים רק כעם חופשי בארצם, ומשום כך הבין שיש צורך ב"צעד דרמטי" שיניע יהודים (וגם לא-יהודים) לפעול למימוש מטרה זו. בתפיסתו הציונית שילב ציונות מדינית עם זו המעשית – שילוב שזכה לכינוי "ציונות סינתטית". ובקונגרס הציוני השמיני (תרס"ז – 1907) הצהיר כי גם "אילו נתנו לנו הממשלות צ'רטר היום, לא יהיה זה אלא בבחינת פיסת נייר. לא כן אם נעבוד בארץ ישראל; אותה שעה ייכתב וייחתם [הצ'רטר] בדמנו ללא התרה".
ד"ר חיים ויצמן שאף ליצור בארץ "תרבות גבוהה מיוסדת על המוסר היהודי" אשר תהיה "מרכז של תרבות אנושית",⁸ ובנאומו בישיבת הפתיחה של הכנסת הראשונה אמר:
"בשורת עידוד ותקווה טובה יוצאת בשעה זו מן הבית הזה, מעיר הקודש הזאת, לכל הנרדפים והמדוכאים בעולם כולו הנאבקים על חירות ושוויון… זכרו כי עיני כל העם היהודי אליכם נשואות, וכי הכיסופים והתפילות של דורות… מלוות את צעדיכם. מי ייתן והיינו כולנו ראויים לגודל השעה ולכובד האחריות…"