יידיש

מבוא

היידיש – ובפי דובריה "מאמע לשון" (=שפה של אמא)¹ – הייתה שפת היהודים ברוב מדינות אירופה ובריכוזי יהדות אשכנז במשך כאלף שנה. היידיש שימשה כשפתם העיקרית של היהודים האשכנזים. מקורותיה של היידיש – בגרמנית העתיקה, והיא הלשון היהודית הידועה ביותר בתפוצות. היידיש שיקפה את הערכים המסורתיים של התרבות היהודית האשכנזית והייתה ליהודים חומת הגנה מפני הטמיעה, וברבות הימים הפכה סמל לזהות ולתרבות יהודית.

במדינת ישראל כיום היידיש כשפת דיבור נמצאת בשלבי דעיכה, אך ההתעניינות בה "הן מטעמי רגש והן מטעמי ההבנה ההיסטורית – הולכת וגוברת".² היידיש – כמו שפות יהודיות אחרות – נכתבת באותיות עבריות, והיא מצטיינת בעסיסיות ובחיוניות: יש אומרים כי מה שאפשר לומר ביידיש אי אפשר לומר בשפה אחרת, ומה שנשמע כִּשְׁמַלְץ שמנוני בשפות אחרות – מתגלגל ביידיש על הלשון כחלב ודבש. גם בדורות הראשונים של התהוות העברית החדשה, היידיש היתה אחד ממקורות ההשפעה העיקריים על הסלנג העברי.

קיצור תולדות היידיש

תחילת צמיחתה של היידיש – במאה ה- 10 בגרמניה, עם הקמתן של קהילות יהודיות באזור נהר הריין, שהשפה המדוברת בו הייתה גרמנית עתיקה. היהודים שבאו לאזור הריין מצרפת ומצפון איטליה הביאו אתם לגרמניה שני סוגים של "לעז",³ וכך הפכה הגרמנית העתיקה בפי יהודי אזור הריין לניב מיוחד, שנקרא "יידיש", כלומר: יהודית.

ההתבדלות הלשונית של היהודים בגרמניה הייתה קשורה גם להסתגרותם בפני הסביבה הנוצרית, הסתגרות שהתגברה בעקבות מסעי הצלב. תקופת הראשית של היידיש נמשכה עד המאה ה- 13, שבה החלה הגירת היהודים מזרחה, לפולין. שם באו היהודים דוברי היידיש במגע עם השפות הסלאביות, ובזכותן הפכה היידיש לשפה המוכרת לנו כיום. בסוף המאה ה- 18, בעקבות חלוקת פולין, עברו מרבית יהודי פולין לתחום שלטונה של רוסיה.

יהודי גליציה עברו לשלטונה של הקיסרות האוסטרו-הונגרית. בארצות אלו חיו היהודים בקרב מיעוטים שלא דיברו את שפת המדינה, ועובדה זו "הגבירה את שימורה של היידיש בעיירות היהודיות המיושבות בצפיפות".⁴ בתחילת המאה ה- 20 "גם ספרות יידיש וגם לשון יידיש – שבה דיברו אז רוב היהודים בעולם – היו לאמצעים גמישים ומבוססים של תקשורת ותרבות… יידיש תיווכה לקוראיה מבחר של יצירות נודעות מספרות העולם, אידיאולוגיות מודרניות ומוסדות פוליטיים וחברתיים."⁵
קשה לאמוד את מספר דוברי היידיש בכל תקופה. נראה שעל סף מלחמת העולם השנייה והשואה היו כ- 11 מיליון יהודים דוברי יידיש.⁶ מספרם פחת מאוד בעקבות השואה, וכיום רווחות הערכות שונות באשר למספר דוברי השפה בעולם, ממאות אלפים ועד לכשני מיליון. מרבית המדברים ביידיש כשפת אם הם יהודים חרדים. דוברי יידיש חיים בעיקר בארה"ב ובישראל,⁷ וכן בקהילות קטנות יותר בארצות אחרות.⁸

יידיש, עברית, ארמית (ועוד)

כאמור, היידיש מבוססת על אחד הניבים של הגרמנית העתיקה, אך אוצר המילים של היידיש הושפע גם משפות אחרות, בהן עברית וארמית לצד שפות רומאניות וסלאביות. תפקיד חשוב בעיצוב היידיש היה לעברית כלשון הקודש – לשון המקרא (ובעיקר התורה), סידור התפילה וספרות הקודש שנלמדה בישיבות, ואשר כללה טקסטים בארמית (דוגמת התלמוד הבבלי). לפיכך יש להתייחס לא רק להשפעת העברית על התפתחות היידיש אלא להשפעה המשולבת של העברית והארמית.⁹

לדוגמה: ביידיש יש שלוש מילים למילה "שאלה": פראגע ( frage) מגרמנית, קשיא (kasha) מארמית, שאלה (shayle) מעברית.¹⁰ רוב המילים שמקורן בעברית נכתבות ביידיש כמו בעברית, אך הגייתן שונה. זאת ועוד: היידיש השתמשה לעתים במילים ממוצא עברי-ארמי לתיאור עניינים שבקודש, ובמילים מגרמנית – לתיאורי חולין. לדוגמה: ספר כלשהו ביידיש – בוך (buch מגרמנית), אבל ספר קודש – הוא ספר (seifer – מעברית).

בדורות האחרונים, עם השינויים הדמוגרפים שעבר העם היהודי ובכלל זה יהדות אשכנז, חלו ביידיש שינויים רבים, והיא הושפעה מאוד מן האנגלית – בצפון אמריקה, ומן העברית – בארץ ישראל. אך במאה השנים האחרונות חל שינוי בזיקה שבין היידיש לעברית והחלה השפעה חוזרת – מן היידיש אל העברית: היידיש, שקודם לכן שאבה מן העברית, השפיעה על עיצוב העברית של ספרות התחייה ואחר כך על העברית המדוברת. הביטוי "מה נשמע?" הוא תרגום לעברית של הביטוי ביידיש ("וואס הערט זיך?") הביטוי "לתת קפיצה" הוא תרגום של הביטוי היידי ("געבן א שפרונג"). וכך גם מילים בלשון עגה (סלנג) – "לקשקש בקומקום", "חבר'ה", "נודניק" ועוד. מילים רבות מיידיש חדרו עפעס (איכשהו) לשפה העברית, מבלי שמישהו יקרא געוואלד או יעורר עליו את הבראנז'ה של הלשונאים. ועל כל אלה – מן הראוי לפרגן (פארגינען) ליידיש הקשישה…

ספרות היידיש בימי הביניים

עד העת החדשה שימשה היידיש שפת דיבור ושפת הספרות העממית, שיועדה לשכבות הנמוכות ולנשים. עדויות בכתב של היידיש נשמרו במכתבים פרטיים ובעדויות בבתי דין וכן בסוגים שונים של הספרות העממית. ספרות זו כללה תרגומים של התנ"ך או של חלקים ממנו, בדרך כלל זה מול זה – המקור העברי לצד התרגום ליידיש; עיבודים ביידיש לסיפורי התנ"ך;¹¹ ספרי דְרָשׁוֹת שנכתבו ביידיש, המפורסם שבהם – "צאינה וראינה"; סידורי תפילה שלמים וכן קטעי תפילות שתורגמו אף הן ליידיש, לצד תחינות שנכתבו במקור ביידיש ונחשבו בעיקר לתפילות נשים.¹²

בתקופת ימי הביניים נכתבו גם יצירות היתוליות ביידיש; ספרות היסטורית, שתורגמה ברובה מעברית;¹³ עיבודים ביידיש לספרות עממית מקומית;¹⁴ ספרי זיכרונות, ובהם ספר הזיכרונות שכתבה גליקל האמיל. לספר זה חשיבות היסטורית, חברתית ותרבותית: הוא מתאר אירועי מפתח בתולדות ישראל באותה תקופה (ובהם פרעות ת"ח ות"ט¹⁵ ואת הופעתו של שבתאי צבי), יחסים בתוך הקהילה ובין הקהילה לסביבה הנוכרית, חיי משפחה וגידול ילדים ועוד. הספר נכתב ביידיש של התקופה – ובידי אישה, תופעה נדירה למדי בתרבות היהודית של אותה תקופה, ומכאן חשיבותו.

היידיש בעת החדשה

עם צמיחת ההשכלה במזרח אירופה החלה להתגבש שפת-ספרות ביידיש. וכך, החל במאה ה- 19 ועד מלחמת העולם הראשונה, פרחה היידיש המזרח אירופית והפכה "לספרות מודרנית ממש"¹⁶ (בד בבד עם צמיחת הספרות העברית החדשה).

סופרי ההשכלה כתבו מלכתחילה ביידיש – בין השאר מטעמים חינוכיים: כדי להפיץ את ההשכלה ורעיונותיה החברתיים בקרב המוני היהודים במזרח אירופה, שהיידיש הייתה שפתם. שלושת היוצרים הגדולים ביידיש באותה תקופה – שלושת "הקלסיקונים" – היו מנדלי מוכר ספרים, י"ל פרץ ושלום עליכם.

שלושתם כתבו גם ביידיש וגם בעברית, והם הושפעו מתחיית הלשון העברית וספרותה. באותה תקופה נוסדה עיתונות מודרנית ביידיש, הוקמו בתי ספר חילוניים, בתי מדרש למורים ומוסדות מחקר ביידיש, וההכרה בערכה ובמעמדה של היידיש באה לידי ביטוי בוועידת הלשון היידית שהתקיימה בצ'רנוביץ' בשנת תרס"ח-1908. ¹⁷
ההגירה היהודית ההמונית מאירופה בסוף המאה ה- 19 וראשית המאה ה- 20 הפיצה את דוברי היידיש בעולם. המהגרים הביאו את היידיש לכל קצווי תבל: לצפון אמריקה ודרום אמריקה, לדרום אפריקה, לאוסטרליה ועוד, ונראה כי בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה – 80% מיהודי התפוצות דיברו יידיש.

היידיש בישראל

עד לעליות של תחילת המאה ה- 20 הייתה היידיש שפתו של רוב היישוב הישן האשכנזי בארץ. החלוצים שבאו ארצה, לבנות ולהיבנות בה, התנגדו לשימוש ביידיש, שנחשבה ל"שפת הגלות" בניגוד לרעיון של תחיית העם היהודי והשפה העברית.

היו שראו ביידיש אויב לציונות ולעברית וכינו אותה בלעג "זשאַרגאָן" – "ז'רגון". סופרים רבים ביידיש חדלו לפרסם או עברו לעברית. גם אחר כך, בשנותיה הראשונות של המדינה, הייתה למדיניות הרשמית של כור ההיתוך השפעה שלילית על מעמד היידיש ותרבותה: קביעת העברית כשפת המדינה הרשמית והבלעדית וכשפת היצירה והתרבות פגעה ביצירה היידית.

אך ברבות השנים, ועל רקע המודעות הגוברת לחורבנה של יהדות מזרח אירופה בשואה, התמתנה ההתנגדות ליידיש והחלה ההתעניינות בספרותה. סופרים, שעברו מיידיש לעברית, חזרו לפרסם יצירות ביידיש.¹⁸ כבר בשנת תש"ט-1949 החל להתפרסם בארץ הרבעון הספרותי "די גאלדענע קייט" (=שלשלת הזהב), ובשנות ה-50 – 60 יצאו לאור בארץ כמה עיתונים ביידיש, ובראשם היומון "לעצטע נײעס" (="חדשות אחרונות"). ואולם עיתונים אלו הצטמצמו בתחילת שנות ה- 80 לשבועון אחד.¹⁹

התכנית היומית ברשת א' של קול ישראל ביידיש צומצמה עם השנים ל- 20 דקות בערך, מספרם של מופעי התיאטרון ביידיש הלך ופחת, וְנִרְאָה שהשפה הולכת ודועכת. אך למרות התמעטות דובריה של השפה, החלה בסוף המאה ה- 20 מגמה מחודשת של התעניינות ביידיש – בחקר הלשון, הפולקלור, הספרות והתרבות.

בארץ נוסדה המועצה העולמית ליידיש ולתרבות יהודית, הפועלת ב- 41 מדינות לחיזוק היידיש ותרבותה; האוניברסיטאות בישראל פתחו חוגים ללימוד יידיש, ובתל אביב הוקם התיאטרון ביידיש 'ייִדישפּיל',²⁰ הפונה גם לקהל שאינו דובר יידיש ומציע לו מופעים ביידיש עם תרגום לעברית. גם לשירה ביידיש הייתה עדנה: בארץ מתקיימים מופעי שירה ביידיש, יש חבורות זמר השרות גם ביידיש, ויש זמרים – כמו חוה אלברשטיין ודודו פישר – שהקליטו אוספי שירים ביידיש. וכך, אף על פי שהיידיש כשפת דיבור הולכת ודועכת, היא שומרת על מעמדה כלשון תרבותית בעלת ערך נוסטלגי וסנטימנטאלי – שפה אינטימית וחמה השופעת חביבות והומור.²¹

העשרה - קישורים

האתר הרשמי של הרשות הלאומית לתרבות היידיש

האתר של מכון ייווא

אתר היידישפיל, תיאטרון היידיש בישראלl

תחנת רדיו המשדרת ביידיש

מנוע חיפוש גוגל ביידיש

פרק מתוך ספרה של יעל חבר, "מה שחייבים לשכוח: יידיש ביישוב החדש", על המאבק של אנשי העלייה השנייה להשרשת העברית ולשירושה של היידיש – ועל מחירו ותוצאותיו של מאבק זה 

מאמר של הפרופ' דב לוין, "סופרי יידיש במזרח אירופה שתחת השלטון הסובייטי בראשית מלחמת העולם השנייה, 1939 – 1941", מתוך: "שבות 14", המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל-אביב, תשנ"א 1991 – באתר דעת

"ביידיש זה נשמע יותר טוב" (אמירות סלנג בעברית שמקורן ביידיש), רונן טל וגאיה קורן

על מילים שחדרו לעברית מיידיש – באתר "השפה העברית"

האתר של העיתון "פארווערטס" (באנגלית)