ישראל במצרים – רקע היסטורי
יציאת מצרים לא תועדה במקורות חוץ-מקראיים, ועם זאת המסורת על אירוע זה (ועל השעבוד שקדם לו) היא אבן פינה באמונה היהודית, ויש בה קווים היסטוריים מהימנים כפי שעולה ממקורות מצריים.
על יציאת מצרים ועל התקופה שקדמה לה – ישיבת יעקב ובניו בארץ גושן והשעבוד במצרים – אין זכר או עדות במקורות חוץ-מקראיים או במקורות מצריים. עובדה זו מעידה ככל הנראה, לדעת ההיסטוריונים שמנסים למצוא עדיות למסופר, כי לאירועים אלו לא הייתה חשיבות בינלאומית שתצדיק את "רישומם בקורות העמים".
ועם זאת, המסורת על ישראל במצרים ועל יציאת מצרים ואירועיה הם "אבן פינה באמונה הישראלית" ונראה שיש בהם "קווים היסטוריים מהימנים" כפי שעולה מן ההשוואה למקורות מצריים, לדוגמה: יומנים של פקידים מצריים שישבו בגבול מצרים וחצי האי סיני מעידים, כי המצרים הנהיגו פיקוח קפדני על הגבולות באותם ימים, והמעבר ממצרים ואליה היה כרוך בהיתר של השלטונות המצריים.
במסגרת זו בנו המצרים ביצורים בגבול, שנועדו למנוע את עריקתם של עובדי הכפייה – אך לביצורים הייתה הצלחה חלקית בלבד: יש עדויות על עבדים שהצליחו לחמוק ולברוח ממצרים, ונראה שסיפור יציאת מצרים הוא דוגמה לבריחה מוצלחת.1
לפי ספר בראשית הגיעו יעקב ובניו למצרים בעקבות הרעב בארץ כנען ועלייתו לגדולה של יוסף במצרים, והתיישבו לבקשתם בארץ גושן, שם היו שטחי מרעה לצאן ובקר שהביאו אתם.2 במקורות מצריים אין כאמור עדות כלשהי לישיבת בני ישראל בארץ גושן, לשעבוד בני ישראל במצרים או ליציאת מצרים, אך יש בהם מידע התורם להבנת הרקע ההיסטורי של קורות בני ישראל בארץ מצרים כפי שהם מתוארים בספרים בראשית ושמות.3
המקורות המצריים מספרים על שבטים שמיים שנדדו למצרים בשנות בצורת ונהגו לרעות את עדריהם בארץ גושן (הנזכרת בסיפור ירידת יעקב ובניו למצרים). לפי מקורות אלו, במאה ה-17 לפני הספירה הסתננו למצרים שבטים שמיים (ואחרים), הידועים בשם היקסוס, שבסופו של דבר תפסו את השלטון במצרים עד שגורשו ממנה בתחילת המאה ה-15 לפני הספירה.
משלב זה ואילך יש עדויות על שבויים שמיים שהגיעו למצרים ועבדו בעבודות כפייה – בניית מקדשים וארמונות וסלילת דרכים – ובתעודות מן המאה ה-14 לפני הספירה נזכרים אישים בעלי שמות שמיים כפקידים בכירים של הממלכה (והד לכך – בסיפור יוסף ועלייתו לגדולה בבראשית מא 37 ואילך). במאה ה-13 לפני הספירה שלט במצרים פרעה רעמסס השני, שרבים מן החוקרים מזהים אותו עם פרעה המשעבד (1224 – 1290 לפני הספירה). הוא יזם מפעלי בנייה רבים, ובהם הערים פיתום ורעמסס הנזכרות בספר שמות כערים שבני ישראל בנו כחלק מן הגזירות שהטיל עליהם פרעה (שמות א 11).