ספר הַיוֹבְלִים
ספר חיצוני (לתנ"ך), ובו מתוארים האירועים שקרו מבריאת העולם ועד יציאת מצרים, תוך חלוקתם למחזורים של 50 שנה (יובל) - ומכאן שמו.
ספר שנכתב בארץ ישראל בתקופת הבית השני, ככל הנראה בימי החשמונאים, במאה ה- 2 לפני הספירה. הספר נמנה עם הספרים החיצוניים, והוא מתאר ומפרש את האירועים שקרו לעם ישראל מבריאת העולם ועד יציאת מצרים. האירועים שבספר מחולקים למחזורים של 50 שנה; השנה החמישים נקראת שנת היובל, ומכאן שמו של הספר: ספר היובלים.
מחברו (האלמוני) של ספר היובלים מציג את סיפורי התורה לפי תפיסתו: האבות של עם ישראל מתוארים בספר כצדיקים גמורים, ועמים אחרים מתוארים כרשעים. כדי להגיע לתיאור הזה משמיט ספר היובלים פרטים שונים המסופרים במקרא, ומוסיף פרטים שאינם קיימים.
חוקרים רבים סבורים שספר היובלים משקף את המצב בארץ בימי החשמונאים, וכי המאבק בין החשמונאים לעמים השכנים בא לידי ביטוי בספר היובלים, לדוגמה – הספר מתאר מלחמות של יעקב באויבים שונים. מלחמות אלו אינן נזכרות בתנ"ך, והן תואמות את מלחמות החשמונאים באותה תקופה.
בפתיחת הספר מסביר המחבר כי משה קיבל כביכול את הספר ממלאך ה' בזמן שהותו של משה על הר סיני. המלאך מספר למשה את כל האירועים מבריאת העולם ועד לנקודת הזמן שבה פותח הספר – זמן עלייתו של משה להר סיני כדי לקבל את התורה. נראה שפתיחה זו, המבוססת על מלאך ועל משה במעמד המקודש של מתן תורה, נועדה להקנות לספר סמכות ואמינות בקרב קהל הקוראים היהודי בן זמנו.