קדיש

תפילת הקדיש היא תפילה עתיקה, שנתחברה כנראה בבבל בתחילת תקופת התלמוד (המאה ה-3 לספירה). מקורה הקדום של התפילה – בקטע סיום לדרשות בציבור שכללו מדרשי אגדה על התורה.

הקדיש כתוב כמעט כולו בארמית, והמסר המרכזי של תפילה זו הוא המשפט "יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבֹרָךְ לְעָלָם וּלְעַלְמֵי עָלְמָיָא", ובעברית: יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים. משפט זה מבוסס על שני פסוקי מקרא: אחד בעברית – "יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (תהלים קיג 2), והשני בארמית, מספר דניאל (ב 20): "לֶהֱוֵא שְׁמֵהּ דִּי אֱלָהָא מְבָרַךְ מִן עָלְמָא וְעַד עָלְמָא" למשפט מרכזי זה נוסף עוד משפט (בארמית), ובו התקווה כי שמו הגדול של האל יתגדל ויתקדש בעולם שברא כרצונו – ומשפט זה היה לפתיחה של הקדיש.

המשך הקדיש מביע את המשאלה לגאולה ולקירוב ביאת המשיח, וכל זאת – בחייהם ובימיהם של קהל המתפללים, העונים אמן. הקדיש כולל ברכה ושבח לה', והוא מסתיים בבקשה לחיים טובים ולשלום "עלינו על כל ישראל" – והשומעים משיבים ואומרים: אמן. תפילת הקדיש מסתיימת במשפט הידוע: עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל – ואמרו אמן."
במהלך הדורות הפך הקדיש לחלק מתפילות הקבע. אך רק באשכנז של ימי הביניים (במאה 12 – 13) הוא קיבל את תפקידו כתפילת אבלים, המצהירים גם בשעת אבלם וצערם הקשה על אמונתם בגדולתו של ה' ובקדושתו, ומבקשים בשעתם הקשה שלום וחיים טובים לכל ישראל.¹ קדיש זה של אבלים נקרא קדיש יתום, ואותו נוהגים לומר בתקופת האבלות, ביום השנה ובהזכרת נשמות, וכן בטקסי זיכרון ממלכתיים, כגון יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

נוסף על קדיש יתום, שהוא קדיש של אבלים, משולבים בתפילה עוד שלושה נוסחים של הקדיש:
חצי קדיש, שהוא קטע מעבר בתפילה בין יחידה אחת לשנייה² ואינו כולל את הבקשה לשלום ולחיים טובים. במהלך הדורות נוספו עוד קטעים לקדיש, ולכן העניקו לנוסח זה את הכינוי: חצי קדיש. הקטעים שנוספו הביאו ליצירתו של קדיש שלם, שאותו אומר שליח הציבור, החזן, בסיום כל אחת מתפילות היום.

לקדיש השלם הוסיפו שני משפטים המביעים תקווה לחיים טובים ולשלום – ואלה מופיעים גם בקדיש יתום. מכיוון שקדיש זה מסיים את התפילה, הוא כולל בקשה (שאינה מופיעה בקדיש יתום) ועיקרה, שתתקבל תפילתם ובקשתם של בית ישראל. ויש גם קדיש דרבנן (=קדיש של רבותינו), "השומר על תכליתה העתיקה של הקדיש"³ ואשר אותו נוהגים לומר בסיום לימוד ודברי מדרש בציבור. קדיש דרבנן כולל קטע ארוך (בארמית) ובו ברכה לחכמים ולתלמידיהם ולכל העוסקים בתורה, שיזכו לשלום רב, חן וחסד ורחמים וחיים ארוכים וגם למזונות ברווחה – "ואמרו אמן."

וזה נוסח קדיש יתום (בנוסח ספרד ) – עם תרגום לעברית:

יתגדל ויתקדש שְׁמֵהּ רבא. [יתגדל ויתקדש שמו הגדול.]

בעלמא די בְּרָא כִּרְעוּתֵהּ, [בעולם שברא כרצונו]
וימליך מַלְכוּתֵהּ ויצמח פּוּרְקָנֵהּ [וימליך מלכותו ויצמיח ישועתו]
ויקרב מְשִׁיחֵהּ. [ויקרב [את] משיחו.]

בחייכון וביומיכון [בחייכם ובימיכם]
ובחיי דכל בית ישראל, [ובחיי כל בית ישראל,]
בעגלא ובזמן קָרִיב, [במהרה ובזמן קרוב,]
וְאִמְרוּ אמן.

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבֹרָךְ
לְעָלָם וּלְעַלְמֵי עָלְמָיָא.
יהי שמו הגדול מבורך
לעולם ולעולמי עולמים.

יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם
ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל
שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוא. [שמו של הקדוש ברוך הוא.]

לעלא מן כל ברכתא [למעלה מכל הברכות]
ושירתא, תושבחתא ונחמתא [והשירות, התשבחות והנחמות]
דַאֲמִירָן בעלמא, ואמרו אמן. [הנאמרות בעולם, ואמרו אמן.]

יהא שָׁלְמָא רבה מן שְׁמַיָא
וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל
ואמרו אמן.

עושה שלום במרומיו
הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל
ואמרו אמן.
יהי שלום רב מן השמים

סיום קדיש יתום – לפי נוסח הספרדים ועדות המזרח:

יהי שלום רב מן השמים,
חיים ושובע ונחמה והצלה ורפואה וגאולה וסליחה וכפרה ורווח והצלה,
לנו ולכל עמו ישראל, ואמרו אמן.
עושה שלום במרומיו
הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן.
(הקהל:) אמן.