שבטי ישראל

מבוא

"שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר" נזכרים לראשונה בסיום ספר בראשית (מט 28),¹ והם צאצאי 12 בני יעקב (=ישראל), שהיו במצרים ל-12 שבטים והתרבו שם והיו לעם.² החלוקה לשבטים התקיימה בצורתה האידיאלית במהלך הנדודים של בני ישראל במדבר, ובאה לידי ביטוי בסמלים ובטקסים שליוו את עם ישראל באותה תקופה ואחריה,³ והדגישו את העיקרון המאחֵד – "יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לג 5).
בתקופת הזוהר של הממלכה המאוחדת – ימי המלכים דויד ושלמה – נחלשה ההתארגנות השבטית, אך לא התבטלה. מסגרת ההתארגנות השבטית כיסוד לאומי התבטלה עם כיבוש ממלכת ישראל בידי אשור והגליית עשרת השבטים. עם ישראל של ימינו הוא יהודי מבחינת מוצאו: שרידים של תושבי יהודה, בני שבט יהודה ובנימין, שהוגלו בידי הבבלים בשנת 586 לפני הספירה. מקצתם חזרו ליהודה בעקבות הכרזת כורש ובנו מחדש את ירושלים ובית המקדש .⁴

מעט יוצרים: העם היהודי

מאת:

• אליעזר שביד

"תיאור התפתחותו והתלכדותו של עם ישראל על פי המקרא משקף בכמה מובנים תהליך רגיל של התפתחות והתלכדות עם. משפחה אחת ניתקה מסביבתה הקודמת ושמרה על בדלותה מסביבתה החדשה. היא הקפידה על קשר המוצא המיוחד לה, התענפה לבתי אב ולשבטים, וסופה שהעמידה עם אחד בחייו ובגורלו. הדימוי העצמי של העם הזה היה מראשיתו דימוי של אחוות משפחה מורחבת. הסדר האידיאלי שאיוו לו נביאיו הוא סדר משפחות. כל יחיד מתפקד במשפחתו, בבית אביו, בשבטו ובעמו, ובאופן זה נגדר לו מקומו כפרט. ראויים לתשומת לב מיוחדת מבחינה זו דברי ספר במדבר: המפקד, סדר המחנה סביב אוהל מועד וברכת בלעם. כשהעם הוא עם – כל יחיד נמצא במקום המיוחד לו עם הציבור. משמתפרק הסדר וכל יחיד נע לעצמו, מופקר לתשוקותיו, לא עם לפנינו אלא ערב רב, אספסוף, המון. נביאי המקרא מזהירים מפני ההתפרקות, ומנהיגי העם נלחמים בה ביד קשה. העם הוא אם כן התאחדות המשפחות, בתי האב והשבטים על פי סדרם. עם זאת מוגדר מקומו של כל יחיד הגדרה נכונה ומלאה רק בתוך העם. הוא מהווה יחידת שייכות עליונה, שעל כן אחריות משפטית, אחריות מוסרית ואחריות היסטורית (הנוגעת לתודה ההמשכיות של קשר הדורות) – כל אלה מתבטאים בזיקת היחיד לעם."

* אליעזר שביד, היהודי הבודד והיהדות, ספריית אופקים – עם עובד, תשל"ה – 1975, עמ' 54. © כל הזכויות שמורות להוצאה.

בני יעקב - ושבטי ישראל

על פי המסופר בספר בראשית, היו 12 שבטי ישראל צאצאי משפחה אחת – 12 בניו של יעקב אבינו, הוא ישראל,⁵ שנולדו לו מארבע נשותיו: האחיות לאה ורחל, שפחת לאה זלפה, ושפחת רחל בלהה. ואלה בני יעקב – לפי סדר לידתם: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, דן, נפתלי, גד, אשר, יששכר, זבולון, יוסף, בנימין (בראשית כט ל).⁶
יש הסבורים כי מעמד הבנים – בני הגבירות ובני השפחות – משתקף גם במעמד השבטים וביחסים ביניהם. ספר בראשית מדגיש את אהבתו של יעקב לרחל ולבניה, בעיקר ליוסף, ואת העדפתם על פני שאר הבנים.⁷
הברכה שהעניק יעקב לבניו לפני מותו⁸ נועדה לא רק להם – אלא ל"שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר" ובאה לגלות את עתידם (מט 28, 1). ברכה זו כוללת את השינוי במעמד הבכורה של הבנים והשבטים: יעקב לקח את הבכורה מראובן, בנו הבכור,⁹ והעביר אותה ואת ההנהגה ליהודה ולשבטו: "יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיך… לֹא יָסוּר שֵׁבֶט יְהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו" (מט 8, 10).
שינוי נוסף חל במעמדם של שני בני יוסף, אפרים ומנשה: יעקב אימץ אותם כבנים השווים במעמדם לראובן ושמעון: "וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם… לִי הֵם. אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" (מח 5).¹⁰ בכך הפך הבן יוסף לשני שבטים, וקיבל נחלה כפולה בארץ. ברכת יעקב ליוסף מעידה על השינוי במעמדו בין האחים – ועל מנהיגותו העתידה: יוסף הוא "אַבִּיר יעקב", "רועה אבן ישראל" וגם "נְזִיר אֶחָיו" (מט 24, 26).

משבטי ישראל - לעם ישראל

בסיומו של ספר בראשית נמצאים יעקב ובניו במצרים, בארץ גושן, שם שימש יוסף כמשנה למלך פרעה, ובני יעקב התרבו "וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם" (שמות א 7). ואז קם מלך חדש במצרים "אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף", וראה בבני ישראל עַם, שהיה אִיוּם על מצרים: "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ" (א 8 – 9).
בזמן נדודיהם במדבר התארגנה המסגרת השבטית של בני ישראל, כולל חנייתם סביב אוהל מועד על פי שבטים ומחנות – "אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ" (במדבר א 52).¹¹ בראש כל שבט עמד נשיא, כגון נחשון בן עמינדב וכלב בן יפונה, נשיאי שבט יהודה.¹²
נציגי השבטים וראשיהם השתתפו בהנהגת העם, דוגמת 12 המרגלים ששלח משה "לָתוּר אֶת הָאָרֶץ" (במדבר יג 15) ואשר כללו נציג אחד מכל שבט.¹³ ערב הכניסה לארץ ישראל קיים משה את טקס חידוש הברית והכריז: "הַסְכֵּת וּשְׁמַע, יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים כז 9). בתקופת ההתנחלות התיישבו בני ישראל בארץ ישראל – ובעבר הירדן – לפי נחלות שבטי ישראל.
המרכז הפולחני של השבטים, לפי המתואר בספר שופטים, היה בשילה, שבה שכן לתקופת מה אוהל מועד.¹⁴ לפי המסופר בספר שופטים, בעת משבר נהגו שבטים להתאחד ולהילחם באויב משותף תחת הנהגת אחד השופטים.¹⁵
ההתלכדות הגדולה ביותר בתקופה זו הייתה דווקא בסיפור פילגש בגבעה, שבסופו כמעט נכחד אחד משבטי ישראל – בנימין. עם כינון המלוכה התגברה תחושת האחדות, אבל המסגרות השבטיות לא התבטלו.
המלך הראשון, שאול, היה משבט בנימין, אך שני המלכים שבאו אחריו ושלטו בממלכה המאוחדת – דויד ושלמה¹⁶ – היו בני שבט יהודה. פילוג הממלכה אחרי מות שלמה הביא להקמתה של ממלכת ישראל, שכללה את עשרת השבטים, ולהקמתה של ממלכת יהודה שכללה את השבטים יהודה (כולל שבט שמעון) ובנימין.¹⁷
בעקבות חורבן ממלכת ישראל בשנת 722 לפני הספירה בידי אשור גלו שבטי ישראל מארצם. ממלכת יהודה המשיכה להתקיים עוד כ-200 שנה, עד לכיבושה בידי הבבלים בשנת 586 לפני הספירה והגליית מרבית תושביה. מקצתם שבו ליהודה בעקבות הכרזת כורש והיו הגרעין לעם היהודי של ימינו.

"יחד שבטי ישראל"

המקרא מציג את האידיאל של 12 שבטים, שכל אחד מהם יושב בנחלתו שלו, אבל כולם יחד "מאוחדים בעבודת ה'".¹⁸ לרעיון זה יש ביטויים בטקסים ובאירועים הנזכרים בספרי התנ"ך – לדוגמה: בסיום טקס הברית במעמד הר סיני הקים משה 12 מצבות¹⁹ כנגד 12 שבטי ישראל.²⁰ החושן באפוד של הכוהן הגדול כלל 12 אבנים יקרות – אבני החושן – אבן לכל שבט.²¹ טקס חנוכת המשכן נמשך 12 יום, והשתתפו בו 12 נשיאי השבטים, שכל אחד מהם הביא בכל יום קרבן זהה, לציון השוויון בין השבטים.²² במעבר הירדן ציווה יהושע על כל אחד מנציגי השבטים לקחת אבן מן הירדן, ואחרי שעברו את הנהר – שמו את 12 האבנים יחד כסימן ואות לדורות כי "הוֹבִישׁ ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם" (יהושע ד 22).
פרימתו של המספר 12 סימלה את הֲפָרַת האחדות הלאומית: הנביא אחיה השילוני המחיש את התפלגות הממלכה בפעולה הסמלית של קריעת בגדו ל-12 קרעים, ומסירת 10 מהם לירבעם בן נבט לציון עשרת השבטים שתחת מלכותו.²³ גם אחרי גלות אשור ואובדן עשרת השבטים השתמר בישראל האידיאל של 12 שבטים, כפי שעולה, לדוגמה, מנבואות יחזקאל.²⁴ גם בימינו 12 שבטי ישראל הם סמל לאחדותה של החברה הישראלית – ולרבגוניותה: טקס הפתיחה של חגיגות יום העצמאות כולל את הדלקת 12 המשואות בהר הרצל בירושלים.

עם ישראל - העם היהודי

בעקבות חורבן ממלכת ישראל וגלות אשור איבדה החלוקה לשבטים את משמעותה הלאומית, מאחר שעשרת שבטי ישראל שהוגלו לאשור היו רובו המכריע של העם. בארץ ישראל נותרה ממלכת יהודה, והיא שהעניקה לבני הממלכה את השם "יהודי"²⁵ – ולשפתם את השם "יהודית" (מלכים ב, יח 26).
בעקבות הכרזת כורש ובמסגרת שיבת ציון חזרו לירושלים גולי בבל שהוגלו מיהודה – היינו: יהודים, וכך הם נקראים בספר נחמיה.²⁶ היישוב המתחדש שהקימו שבי ציון תחת שלטון הפרסים נקרא בארמית פחוות יהוד ובעברית: יהודה. הגדרת הזהות היהודית הייתה מראשיתה חריגה – בהשוואה לזהויות אחרות – שכן היא כללה כפל זהות: דת ולאום.
במהלך שנות הגלות הארוכות שמרו היהודים בכל מרחבי התפוצות על זהותם היהודית, הדתית והלאומית. בנימין זאב הרצל, חוזה המדינה, חיבר את חזון מדינת היהודים, וכאשר קמה מדינת ישראל- כיובל שנים אחרי מותו – היא הוגדרה כ"מדינה יהודית בארץ ישראל" – מדינתו היהודית של עם ישראל.²⁷ ההגדרה "ישראלי" במדינת ישראל נוגעת לאזרחותו של האדם – לא לדתו ולא ללאומיותו, ולפיכך כוללת את כל אזרחי המדינה.

העשרה - קישורים

מאמר של לאה מזור: "בין מקרא לציונות: דרכים להבעת זיקתם של יישובים חדשים לנחלות השבטים" – באתר מקראנט

מאמר של הרב מאיר גרוזמן: "סדרם של שבטי ישראל בתורה", המנתח את ההבדלים בסדר השבטים ברשימות השונות של שבטי ישראל במקרא – באתר דעת

מאמר של גרשון ברין: "פרשת בכורתם של בני יעקב" – באתר מקראנט

מאמר של אירית לוין: "שמעון ולוי אחים – לבירור מעשיהם בפרשת שכם ובמכירת יוסף (בראשית ל)" – באתר דעת

מאמר של חיים שוורצבוים, "נדחי ישראל באפריקה ובסין" על צאצאי "עשרת השבטים האבודים" – באתר דעת