טקס קבלת ספר התורה – מתחילים מבראשית

ילד וילדה משוחחים ביניהם.

כתיבת פסקה פותחת לטקס שבה שני ילדים (או יותר, לשיקולכם) משוחחים על סיפורי התורה.

הצעה:

ילדה 1 (בהתרגשות קלה): היום אנחנו חוגגים את קבלת ספר התורה. נתחיל ללמוד את סיפורי התורה. יש שם סיפורים יפים על בריאת העולם, על נח והתיבה שבנה ועל האנשים והנשים הראשונים שמהם נוצר והתפתח עם ישראל.
ילד 2: הייתי רוצה לשמוע קצת מהסיפורים האלה. בתורה מסופר גם על משה ועל היציאה ממצרים של בני ישראל. את מכירה את הסיפור?
ילדה 1: כן, אני מכירה את הסיפור על יציאת מצרים. אבל… מה דעתך שנתחיל מהתחלה?
ילד 2: להתחיל מבראשית? אני בעד!
מרימים את השלט: "מתחילים מבראשית".

ילדים מציגים את ימי הבריאה בליווי תנועות ומוזיקה.

יש לכתוב המחזה קצרה עם הילדים.

הצעה

מחנכת:
לעמים רבים יש סיפורים משלהם על בריאת העולם, סיפור הבריאה של ההוֹדים מתחיל בְּבֵיצָה שבוקע ממנה אֵל, סיפורי המיתולוגיה היוונית מלאים אלים כבר בסיפור הבריאה שלהם, ולנו יש סיפור בריאה משלנו.

ילדים הולכים בתנועות של גלים ואי סדר כדי לתאר תוהו ובוהו, רצוי בלבוש שחור או בצבעים לא לבנים או לא אחידים.
באותו הזמן מקריאים:
ילדה 1: מה שהיה בהתחלה, פשוט לא היה.
ילד 2: מה? לא הבנתי – מה זה אומר?
ילדה 1: "תוהו ובוהו" שבתורה הוא כנראה רִיק, לא כלום.
"תוהו ובוהו" שאומרים היום הוא בלגן ואי סדר.
(אפשר להוסיף פה מוזיקה שמתארת תוהו ובוהו.)

נוספים ילדים לבושים לבן שיוצרים כביכול סדר בתוהו ובוהו – אלכסון לבן ואלכסון שחור/צבעוני – מקבילים מסמלים את בריאת האור אל מול החושך שהיה נוכח ביקום.
בזמן זה ילדה מקריאה:
ילדה 2: במצב זה אלוהים התחיל בבריאה. אלוהים לא בנה ולא עבד. אלוהים רק אמר: "יהי אור", והאור הגיע ליקום. האמירה של אלוהים גרמה לאור להיות. אלוהים ברא את האור בדיבור.
אלוהים הפריד בין האור לבין החושך – וזה היה היום הראשון של הבריאה.
(ילדים יורדים מצידי הרחבה.)

ילדים אחרים נכנסים משני הצדדים. אוחזים בשני בדים כחולים ארוכים, רצוי בגוונים שונים של כחול. בסוף ההקראה מניחים את שני הבדים במקביל על הרצפה במרחק זה מזה (או לחלופין, אם אין במה והקהל והמופע נמצאים באותו הגובה – רצוי להוסיף לוח על הקיר, ועליו להדביק את הבדים בסקוץ').
באותו הזמן מקריאים:
ילדה 3: ומה קרה ביום השני?
ילד 4: ביום השני אלוהים ברא בדיבור את השמיים.

ילדים מביאים שתילים קטנים ומניחים בין שני הבדים שהונחו על הרצפה (למי שמשתמש בתפאורה – אפשר להצמיד על הבד ציורים של שתילים קטנים בין השמיים למים).
באותו הזמן מקריאים:
ילד 5: ביום השלישי אלוהים הבדיל בין הים לבין היבשה, ועל היבשה צמחו עצים ודשא.

שני ילדים ממקמים (או על הרצפה או על התפאורה) את הירח והשמש זה לצד זה. הירח על רקע שחור.
באותו הזמן מקריאים:
ילד 6: ביום הרביעי לבריאה אלוהים הניח את השמש ואת הירח בשמיים כדי להאיר את הארץ.

ילדים ממקמים איורי חיות בין השתילים (את קישוטי החיות אפשר להכין מראש עם הילדים).
ילדה 7: וביום החמישי נבראו בעלי החיים, הציפורים, הדגים, החלזונות, האריות והתנינים.
ילדה 8: וביום השישי…

כל ילדי הכיתה נעמדים בשורה או שתיים ואומרים יחד:
אלוהים ברא את בני האדם.
ילדה 8 ממשיכה: ככה, לפי הסיפור, האדם נברא אחרון. מעניין לָמָה…
ילד 9: אני כבר עייף וזקוק למנוחה. כמה ימים עוד יש? יש יום נוסף לבריאה?
ילד 10: מנוחה? זה מה שמסופר שאלוהים עשה ביום השביעי. אלוהים סיים את מלאכת הבריאה ונח. ולכן היום השביעי הוא שבת ובו אנחנו נחים. נחים מהדברים שעשינו במהלך השבוע.
ילדה 11: אני אוהבת את יום שבת. בשבת אני נשארת בבית, יחד עם כל המשפחה!

המחנכת: ילדים, הסיפור הזה על בריאת העולם מלווה אותנו כשמגיעה השבת. זה ההסבר שמציעה התורה לכך שאנחנו זקוקים ליום של מנוחה. כך לכל ילד או ילדה שמכירים את סיפור הבריאה יש חיבור ליום שבת שמגיע אלינו בסוף כל שבוע. ויש עוד המון סיפורים בתורה. חלק מהסיפורים מסבירים את החגים שלנו ואת לוח השנה העברי, וכל הדברים המשותפים האלה הם שיצרו את הקבוצה שנקראת "עם ישראל". לסיפור יש השפעה רבה. הסיפורים יוצרים את החיבור בינינו. יש חגים שכולנו חוגגים, יש סיפורים שכולנו מכירים.

(ילדים מרימים שלטים שעליהם כתוב, מלווה בציורים : חג הפסח, חג הסוכות, יום השבת, יום הכיפורים, ראש השנה)
(ילדים יורדים מצידי הרחבה.)

ילדה 1: אני ממש מחכה ללמוד את הסיפורים. אני מכירה חלק מהסיפורים. מעניין לשמוע מה נלמד עליהם.

ילד 2: לא נספר עכשיו על יציאת מצרים, נחכה לכיתה, אבל – לכבוד החגיגה אולי נשיר שיר?
(מסתכלים זה על זה ויורדים מצידי הרחבה.)

ריקוד לצלילי שיר.

שיר מלווה בתנועות וקישוטים השייכים ללימוד התורה, כגון: אותיות ה-א"ב, ספרי תורה קטנים, שלטי החגים שהניפו קודם לכן.

להלן הצעות לשירים:

ברכה קצרה, ובה פנייה אל הלומדים.

הצעות: ברכה כתובה בקצרה. רצוי לשלב בה ציטוט שמתאים לערכי קהילת בית הספר וקשור לטקס. ואפשר לספר סיפור שקשור להווי בית הספר ושממנו עולה ערך שבית הספר שואף לטפח.

אפשר להתייחס להמחזה שבה פתחנו. לדוגמה:
מה דעתכם, ילדים, כך נברא העולם? בשבעת ימי בריאה?
ואז לעבור לנושא של התחלות חדשות ול"בראשית" של הכיתה בלימוד החדש.

המטרה היא ליצור השוואה בין סיפור הבריאה המסופר בתורה לבין התחלות חדשות וסיפורים שלנו.

ילד 1: תודה רבה על הברכה! אמרו לנו שיש המון סיפורים בתורה על התחלות, על משפחות ועל מסעות, ויש בתורה גם דברי חוכמה. יש סיפורים שאפשר ללמוד מהם על התנהגות טובה ועל עזרה וגם על לתת למי שאין.
חברים שלי רוצים לשתף אתכם בסיפורים משלהם לקראת לימוד סיפורי התורה.

ילד 1 מזמין את הילדים שנבחרו לספר את הסיפור שלהם.

3-2 ילדים, בהכנה מראש, משתפים בסיפור אישי שקשור לסיפורים או לערכים הראויים הנמצאים בתורה. לדוגמה: עזרה עם האח הקטן (כיבוד הורים), עזרה לחבר בשיעורים (עזרה לזולת), חלקתי משהו עם חברה (אהבת הָרֵעַ), עזרתי לשכנה (גמילות חסדים), טיול גדול עם ההורים (מסעות), עלייה לכיתה א (התחלות) ועוד ועוד.

בשלב זה המחנכת תנחה על מנת לעזור לילדים לספר את הסיפור שלהם.

מורה: גם ההורים הכינו לכבוד היום והתחלת לימוד התורה ברכה בשבילכם. נזמין אותם אלינו.
ברכה קצרה מופנית לילדים.

ניתן לכתוב את הברכות כסיפור בהמשכים, או כאיחולים לילדים – בדגש על סיפור משותף ויצירת קבוצה משותפת:

כשלפני שנה נכנסתם לבית הספר, שמחנו מאוד אבל היו לנו חששות…( להרחיב כאן בהתאם לחוויה עם הכיתה).

הכנו לכם עשרה איחולים, כמספר עשרת הדיברות שבתורה:

1. שתהיו חברים טובים.
2. שתיהנו ותחייכו בבית הספר, בזמן השיעור ובזמן ההפסקה.
3. שיהיה לכם נעים יחד כקבוצה.
4. שתלמדו על נושאים שמעניינים אתכם.
   (וכך הלאה, בהתאם ליצירתיות של ההורים.)

חלופה של ברכה בשיר:
אפשר גם לשיר שיר משותף שההורים כולם ישירו יחד לילדים.

המחנכת והמנהלת קוראות לכל ילדה וילד בשמם לקבל את ספר התורה (ספר הלימוד).

להלן הצעות לשירים: