ניסיון הצדיק במקרא – "ה' צדיק יבחן"
קורותיו של עם ישראל במדבר לצד סיפוריהן של דמויות מקראית, ובהם אברהם אבינו ואיוב, כוללים ניסיונות קשים ומעלים את השאלה, מדוע האל היודע-כול מעמיד את האדם – ובמיוחד את הצדיק – בניסיון.
הניסיון במקרא הוא ניסיון שבו ה' מעמיד את האדם או את עם ישראל,1 או ניסיון שבו האדם, ובעיקר עם ישראל, מנסה את האל.2 ניסיונות מסוג זה מופיעים לעתים קרובות בסיפורי המקרא העוסקים בתקופת הנדודים של בני ישראל במדבר – אך לא רק בהם.
הניסיון הראשון במקרא, המוגדר באמצעות השורש נ-ס-ה, מופיע בתורה, בספר בראשית, בסיפור עקדת יצחק. זהו סיפור ניסיונו של אברהם, שה' בחר בו להיות אבי האומה והעברי הראשון, אך מסכת חייו מתפרשת כרצף של ניסיונות – מן הקל אל הכבד – שבהם הוא נדרש לעמוד כדי להצדיק את בחירתו.
סיפור העקדה מוצג כניסיון מיד בפתיחתו, עוד קודם לתיאור המעשה, וזוהי תופעה חריגה בסיפור המקראי. הניסיון בסיפור העקדה אינו פרט נוסף או מעמיק – אלא הוא עיקרו של הסיפור: ניסיון העקדה הוא מבחן האמונה העליונה של אברהם, שנדרש ליראת ה' חסרת ערעור או הרהור כדי לעמוד בו. ורק לאחר שעמד אברהם בניסיון וגילה צייתנות ומסירות מוחלטת לצו האלוהי הקשה, הוסר הספק: "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי" (בראשית כב 12).
גם איוב הוא צדיק שנדרש לעמוד בניסיון – "אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע" שלא היה כמוהו בארץ (איוב א 8). אך בסיפור איוב – בניגוד לסיפור אברהם – הניסיון אינו יוזמה של ה' אלא של השטן, המטיל ספק ביכולתו של איוב לעמוד בצדיקותו אם ייפגע, ומציע לה': "שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ", מתוך הנחה שכאשר איוב ייפגע, הוא לא יהסס להאשים את אלוהים. ניסיונו של איוב כלל כמה שלבים: תחילה איבד את רכושו ואת ילדיו, אחר כך לקה בשחין בכל גופו, ולבסוף ניאלץ להתמודד עם טיעוני שלושת רעיו, שכל האסונות באו עליו משום חטאיו, וכי עליו לחזור בתשובה. אבל איוב עמד על חפותו ועם זאת דבק באמונתו בה', ובסופו של דבר בא על שכרו.
סיפוריהם של אברהם ואיוב מעוררים את השאלה העקרונית, אם האל אכן זקוק לניסיונות, אם לאו, למה הוא מעמיד את האדם בניסיון. מאחר שאלוהים הוא "בוחן כליות ולב" היודע את מחשבות האדם ואת יצר לבו (ירמיהו כ
20) – הניסיון נראה מיותר. והשאלה מתעוררת ביתר שאת לגבי הצדיק: מדוע "ה' צַדִּיק יִבְחָן"? (תהלים יא 5)? והרי אם מישהו אמור לעמוד בניסיון – הרי זה הצדיק והישר, ירא האלוהים, ואם כך – לשם מה לנסותו?
לפי תפיסת חז"ל, אכן לא כל אדם נבחר על ידי האל לעמוד בניסיון. ה' אינו מעמיד בניסיון את האדם המצוי, הרגיל, אלא דווקא את יחידי הסגולה, את הצדיקים.3 והניסיון אינו צורך של ה' – אלא של האדם שאותו האל מנסה: הניסיון והסבל אמורים להניע את האדם לבדוק את עצמו ואת מעשיו, ואם בדק ומצא שמעשיו והתנהגותו הם ללא דופי – כי אז הניסיון הוא בבחינת "ייסורים של אהבה", שנועדו לזכך את נפשו ולהרבות שכרו בעולם הבא: "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב… יוֹכִיחַ" (משלי ג 12).4 באופן דומה מפרש רמב"ן את הניסיון וטוען כי המילה "ניסיון" מגדירה את המעשה "מצד המנוסה" – מבחינתו של האדם הנבחן. לאדם יש חופש בחירה, והניסיון נועד לבדוק אם האדם יבחר להוציא את צדיקותו מן הכוח אל הפועל: "רשות מוחלטת בידו, אם ירצה – יעשה, ואם לא ירצה – לא יעשה". מכאן שהאדם הוא הזקוק לניסיון, כדי להוציא לפועל את צדיקותו – ולא האל, ו"כל הניסיונות שבתורה הם לטובת המנוסה". זאת ועוד: רמב"ן מדגיש כי האל אינו מנסה את הרשעים "אשר לא ישמעו" – אלא רק את הצדיקים, הראויים לניסיון.5