תרגום יונתן בן עוזיאל לנביאים
התרגום הארמי לנביאים הוא מהתרגומים הקדומים ביותר של התנ"ך ששורשיו במאה הראשונה לספירה.
על פי המסורת התלמודית היה המתרגם יונתן בן עוזיאל, שקיבל את התרגום מפי אחרוני הנביאים, חגי, זכריה, ומלאכי – "תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי".1 יונתן היה תלמידו המובהק של הלל הזקן וחברו של רבן יוחנן בן זכאי, ומכאן שהוא חי במאה ה-1 לספירה.
ככל הנראה תחילתו של התרגום בתקופה זו עם זאת נראה שעריכתו הסתיימה כמה מאות שנים אחר כך – בבבל במאה ה-7 לספירה. כמו תרגום אונקלוס, גם תרגום יונתן לנביאים נכתב בארץ ישראל בארמית גלילית.
מאחר שהוא עבר, כאמור, עיבוד ועריכה בבבל – נכנסו לתרגום מילים וביטויים בארמית בבלית. העובדה שתרגום זה נערך בבבל וקיבל את ברכתם של חכמיה, הקנתה לו – כמו לתרגום אונקלוס – מעמד של תרגום רשמי, ואף הוא זכה לכינוי "תרגום שלנו".
גם תרגום זה לנביאים – כמו תרגום אונקלוס – מתרחק מתיאורים מוחשיים וגשמיים של האל2 והוא צמוד בדרך כלל לנוסח המסורה.3 בתלמוד הבבלי מובא הסבר מדוע אין תרגום יונתן לכתובים כי יונתן בן עוזיאל רצה לתרגם גם את ספרי הכתובים, אבל בת קול יצאה משמים ואמרה לו: די!4
בכל מהדורות הדפוס של ספרי הנביאים בימינו – ובהן מהדורת מקראות גדולות – מופיע תרגום יונתן בן עוזיאל לנביאים בשולי כל עמוד בצד פסוקי המקרא.