אביי

מן המפורסמים שבחכמי התלמוד הבבלי. שמו היה נחמני וכינויו – אביי, כלומר אבא קטן. הוא בא לעולם יתום – אביו מת לפני שנולד ואמו נפטרה בלידתו. הוא גדל בבית דודו, אחי אביו, רבה בר נחמני, ראש ישיבת פומבדיתא, אף הוא אמורא חשוב בבבל. דודו היה גם מחנכו, ומשערים שהוא שנתן לו את השם אביי (אבא קטן), כיוון שלא רצה לקרוא לו נחמני, כשמו של אביו.

חייו של אביי היתום היו קשים: אף כי דודו היה חכם מפורסם וראש ישיבת פומבדיתא, הוא היה עני מאוד "ובביתו היה רעב של ממש".¹ אמו המאמצת הייתה ידועה בחוכמתה, ובדברי אביי בתלמוד היא נזכרת לא אחת.²

אביי למד בישיבת פומבדיתא, ועמיתו ובן זוגו ללימוד היה רבא. דבריהם של אביי ורבא והמחלוקות שביניהם "ממלאים את התלמוד הבבלי".³ היחסים בין אביי לרבא התאפיינו ב"קרבה אישית עמוקה והבדל גדול בהשקפה"; מבחינת אורח חייהם היה בין השניים ניגוד רב: כבר בילדותם היה אביי הילד העני, ואילו רבא היה הילד העשיר, וגם אחר כך ידע אביי צרות וקשיים כלכליים.

רבא לעומתו היה איש עשיר ומצליח, האריך ימים וזכה לבנים ולתלמידים ממשיכים. בדרך כלל נפסקה ההלכה לפי רבא ולא לפי אביי. אביי זכה במעמד מיוחד לצדו של רבא "כאחד משני העמודים שהתלמוד עומד עליהם".⁴
כאמור, חייו האישיים של אביי היו רצופי סבל: אשתו הראשונה מתה בדמי ימיה, וגם אשתו השנייה לא האריכה ימים. אך הוא הונצח לדורות בתלמוד הבבלי לצד עמיתו רבא, והוויכוחים המרובים ביניהם זכו להיקרא "הוויות דאביי ורבא" והיו לימים "מהותו של התלמוד".⁵