סיפור המרגלים

סיפור המרגלים נזכר פעמיים – גם בספר במדבר וגם בספר דברים. ספר במדבר (יג-יד) מתאר את האירוע בעת התרחשותו על כל פרטיו והשתלשלותו, ואילו ספר דברים חוזר על עיקרי הסיפור הנאמרים מפי משה אל העם. כאן מופיע הפועל "לְרַגֵל", שאינו נזכר בסיפור העיקרי שבספר במדבר.

לפי הסיפור בספר במדבר ציווה ה' על משה לשלוח ממדבר פארן שנים-עשר אנשים – נציג לכל אחד משנים-עשר השבטים – כדי לתור את ארץ כנען, לראות "אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב" (במדבר יג 18). עוד התבקשו האנשים לבדוק אם הארץ "טובה או רעה" ואם הערים מפורזות או מבוצרות, וכן להביא אתם "מפרי הארץ".

אנשי המשלחת, המרגלים, חזרו כעבור ארבעים יום ואתם פרי הארץ, וסיפרו כי הארץ טובה אבל עָרֶיהָ בצורות היטב, והעמים היושבים בה רבים וחזקים. כלב בן יפנה ויהושע בן נון קמו כנגד המלינים וקבעו נחרצות: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ". אך כל האחרים טענו בלהט "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק מִמֶּנּוּ" ולחיזוק הערכה זו הוסיפו כי הארץ "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא" (במדבר יג 30 – 32).

דברים אלה, ולא דברי יהושע וכלב, התקבלו על העם, והוא נבהל ותבע מיד: "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה" (במדבר יד 4). לא הועילו ניסיונותיהם החוזרים של כלב בן יפונה ויהושע בן נון להרגיע את העם ולחזק את אמונתו, והעם ביקש לרגום את שניהם באבנים. בסופו של דבר נענשו עשרת המרגלים וכל אותו הדור, דור המדבר, ולא זכו להגיע לארץ – פרט לכלב בן יפונה ויהושע בן נון, שזכו ונכנסו לארץ ואף קיבלו בה נחלה.

כאמור, סיפור המרגלים חוזר בנאומו של משה בפתיחת ספר דברים (א 19 – 46), אך תיאור זה שונה בפרטים אחדים מן הסיפור שבספר במדבר, לדוגמה: לפי הסיפור בספר דברים, המרגלים נשלחו מפורשות לְרַגֵּל את הארץ, וזאת לפי בקשת העם – ולא לפי ציווי של ה' (ככתוב בספר במדבר).