יוחנן בן זכאי

מבוא

רבן יוחנן בן זכאי (המאה ה-1 לספירה) היה דמות מרכזית בימי חורבן הבית השני (ובשנים שלאחר מכן). הוא וזכה לכינוי "רבן", אדוננו, בזכות אישיותו, גדולתו ומנהיגותו, אף שלא היה ממשפחת הנשיאים. הוא ראה את עצמו  "כאחראי במידה רבה ל… מהלך ההיסטוריה היהודית", ונתן ביטוי לכך לא רק בתקופה שאחרי החורבן, אלא גם במהלך המרד הגדול ברומאים ואף בתקופה שקדמה למרד.¹

רבן יוחנן בן זכאי היה אדם מפוכח וריאליסט שצפה את החורבן הבלתי נמנע, ובהליכתו ליבנה² השכיל לשמר ולהבטיח את קיום האומה – למרות אובדן המקדש, ירושלים והעצמאות המדינית. בן זכאי היה מצעירי תלמידיו של הלל הזקן והמשיך את מסורת רבו: הוא היה אוהב שלום ורודף שלום שהקדים שלום לכל אדם.³ אישיותו המיוחדת והנהגתו בימים הקשים שאחרי החורבן הכתירו אותו בתארים "אב לחכמה ואב לדורות"; "נר ישראל"; "פטיש החזק".⁴

מעט יוצרים: מדרש אגדה על מות בנו של רבן יוחנן בן זכאי / מסכתות קטנות, אבות דרבי נתן, נוסח א, יד

"כשמת בנו של רבן יוחנן בן זכאי, נכנסו תלמידיו לנחמו.
נכנס רבי אליעזר וישב לפניו. ואמר לו: רבי, רצונך אומר דבר אחד לפניך?
אמר לו: אמור.
אמר לו: אדם הראשון היה לו בן (=הבל) ומת, וקיבל עליו תנחומין.
ומניין שקיבל עליו תנחומין? שנאמר: "וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ" (בראשית ד 25).
אף אתה קבל תנחומין.
אמר לו: לא די לי שאני מצטער בעצמי, אלא שהזכרת לי צערו של אדם הראשון.
נכנס רבי יהושע ואמר לו: רצונך אומר דבר אחד לפניך?
אמר לו: אמור.
אמר לו: איוב היו לו בנים ובנות ומתו כולם ביום אחד, וקיבל עליהם תנחומין.
אף אתה קבל תנחומין.
ומניין שקיבל איוב תנחומין? שנאמר: "ה' נָתַן וה' לָקָח, יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ" (איוב א 21).
אמר לו: לא די לי שאני מצטער בעצמי, אלא שהזכרת לי צערו של איוב.
נכנס רבי יוסי וישב לפניו. אמר לו: רבי, רצונך אומר דבר אחד לפניך?
אמר לו: אמור.
אמר לו: אהרן היו לו שני בנים גדולים, ומתו שניהם ביום אחד, וקיבל עליהם תנחומין,
שנאמר: "וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן" (ויקרא י 3). אין שתיקה אלא תנחומין.
ואף אתה קבל תנחומין.
– – – –
נכנס רבי אלעזר בן עזריה…
נכנס וישב לפניו ואמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה?
לאדם שהפקיד אצלו המלך פיקדון.
בכל יום ויום היה בוכה וצועק ואומר: אוי לי, אימתי אצא מן הפיקדון הזה בשלום?
אף אתה רבי, היה לך בן.
[הוא] קרא תורה, מקרא, נביאים וכתובים, משנה, הלכות ואגדות – ונפטר מן העולם בלא חטא. ויש לך לקבל עליך תנחומים כשהחזרת [לאלוהים] פיקדונך שלם.
אמר לו: רבי אלעזר בני, נחמתני, כדרך שבני אדם מנחמין."

תולדות חייו

המידע על רבן יוחנן בן זכאי מגיע אלינו מספרות חז"ל בלבד והוא אינו נזכר בחיבוריו של ההיסטוריון יוסף בן מתיתיהו. אין בידינו מידע על קורותיו של רבן יוחנן בן זכאי בצעירותו ועל משפחתו. אשתו ובנו נזכרים במקורות⁵ – וכך גם בן אחותו, המוצג כאחד ממנהיגי הבריונים בירושלים בתקופת המרד הגדול. לפי המסופר, חלה בנו של יוחנן בן זכאי, ולאחר זמן מת, והוא מיאן להתנחם על מות בנו.⁶

יוחנן בן זכאי היה מתלמידיו הצעירים של הלל הזקן בירושלים,⁷ ואחרי לימודיו ככל הנראה עבר לזמן מה ללמד בגליל, ושב לירושלים עוד לפני המרד הגדול. בירושלים התבלט בין החכמים וזכה ככל הנראה בתפקיד השני בחשיבותו, בהנהגתו של רבן שמעון בן גמליאל הנשיא (הראשון).

מסתבר כי רבן יוחנן בן זכאי התנגד למרד הגדול, ואף ניסה למנוע את התפרצותו – אך ללא הצלחה. הוא העריך את חוסר התוחלת שבמרד, וכאשר לא היה באפשרותו להועיל ואף לא לפשר בין כיתות הקנאים בעיר – החליט לצאת מירושלים. על יציאתו מירושלים ועל בקשתו מהקיסר אספסיאנוס יש במקורות כמה גרסאות, ובהן הגרסה שבן זכאי הגיע ליבנה שלא ברצונו, אלא כעציר של הרומאים (ישירות מירושלים או אחרי המעצר בגופנה).

לפי הגרסה הרווחת, בן זכאי הגיע מיוזמתו, במטרה לשמר את המשך הקיום היהודי בארץ. לפי גרסה אחרת, שהה בן זכאי זמן מה במחנה מעצר של הרומאים בגופנה, ולאחר מכן עבר ליבנה והקים שם מרכז רוחני, שכלל בית מדרש ובית דין.

הוא עצמו גר ביישוב ברור חיל, ליד יבנה. התקנות שקבע רבן יוחנן בן זכאי ביבנה הבטיחו גם את המשך החיים היהודיים ללא בית מקדש וגם את שימור זכרו של המקדש בתודעת העם. בן זכאי נודע ביחסו המיוחד והאישי לתלמידיו: הוא עמד על ייחודו ושבחו של כל אחד מתלמידיו הקרובים.⁸ לפי המקורות, הגיע רבן יוחנן בן זכאי לשיבה טובה,⁹ אך מותו היה אבידה גדולה לארץ ולאומה: "מִשֶׁמֵת רבן יוחנן בן זכאי – בטל זיו החכמה".¹⁰

יוחנן בן זכאי - עמדותיו ומדיניותו

רבן יוחנן בן זכאי היה מתלמידיו של הלל הזקן וממשיך המסורת של בית הלל – אוהב שלום, רודף שלום ואוהב את הבריות – שהיה מקדים שלום לכל אדם, "אפילו לנוכרי בשוק".¹¹ עם זאת, דימויו "כאדם פייסן, שכולו שלווה ומתינות" אינו מדויק, שכן נקט קו קיצוני בעניינים מסוימים, דוגמת מאבקו בכוהנים הצדוקים (על אף העובדה שהוא עצמו היה כוהן).¹²

המאפיין הבולט בעמדותיו המדיניות הייתה ראייתו המפוכחת שהתבססה על בחירה בחלופה הטובה ביותר הקיימת – ולא באידיאה שאינה בת השגה.¹³ היסטוריונים מניחים כי בהתאם לכך – ולגישתו המתונה – התנגד רבן יוחנן למרד הגדול מלכתחילה.

באחת מדרשותיו הוא דיבר בשבחם של אנשים הפועלים למען השלום "בין אומה לאומה, בין ממשלה לממשלה" – ויתכן שיש לראות בכך קו מנחה בעמדתו כלפי הרומאים, ששילב את השאיפה לשלום לצד ההכרה במגבלות המציאות.

רבן יוחנן בן זכאי, שהסתייג מכוח החרב,¹⁴ עמד על חוסר התוחלת במאבקם של המורדים נגד הקיסרות הרומית, וצפה את כישלונם ואת החורבן המתקרב. ועם זאת, הוא שמר על קשרים עם המורדים (שסייעו לו כנראה לצאת מירושלים) ועל אפיקי הידברות אתם.¹⁵
בן זכאי היה ככל הנראה המנהיג היחיד בירושלים שהתנגד למרד בעקיבות ובנחרצות. לפי אחד המקורות, הוא צפה את כישלונם של המורדים ואת החורבן – "גורמין אתם לעיר הזאת שתיחרב ולבית הזה שיישרף" – אך כל ניסיונותיו לשכנעם לא הועילו.¹⁶

תבונתו המדינית של בן זכאי הייתה חריגה באווירת אותם הימים, ולפי המסופר, באה לידי ביטוי גם בניסוח פנייתו לאספסיאנוס: "שלום עליך המלך, שלום עליך המלך"¹⁷ – שהעידה גם על ראייה פוליטית נכונה וגם רגישות לכבודו של השליט.

רבן יוחנן בן זכאי נקט עמדות ברורות גם בסוגיות מוסריות. לדבריו, בעקבות השחיתות החברתית והמוסרית שפשטה בעם בסוף ימי הבית השני, כאשר התרבו הרוצחים והמנאפים "ובעלי הנאה" ו"זחוחי הלב… מקבלי מתנות" "נתעוותו המעשים ונתקלקלו הדינין ופסקה שכינה מישראל".¹⁸

יוחנן בן זכאי - מנהיג ונשיא

רבן יוחנן בן זכאי היה מצעירי תלמידיו של הלל הזקן, אך לא היה מבני משפחתו, ובכל זאת זכה לתואר רבן – אדוננו, אשר מלבדו מופיע במקורות חז"ל ביחס לבני משפחת הנשיאים בלבד.
כאשר עזב את ירושלים הנצורה והסגיר עצמו לרומאים, היה בשנות השישים לחייו; וכך, בגיל מבוגר יחסית, נטל על עצמו את האחריות לשיקום החיים היהודיים בארץ אחרי החורבן, בלי בית המקדש ובלי ירושלים והנהגתה. לפי המסופר, יוחנן בן זכאי, שצפה את תוצאות המרד, החליט להקדים רפואה למכה ולהקים מרכז חדש – תחליף לבית המקדש ולסנהדרין – שיאחד מחדש את העם סביב חיי תורה ומצוות. הוא הצליח לשכנע את אספסיאנוס לאפשר לו להקים מרכז ביבנה,¹⁹ תוך המעטת חשיבות הבקשה שהוצגה לפני המפקד הרומאי, ש"לא ידע להעריך את התוצאות המרובות של המעשה הדל למראית עין" ולפיכך הסכים לבקשה, ואפשר לרבן יוחנן "לברוא יהדות חדשה, רוחנית, העתידה לבלות את מלכות רומי המנצחת".²⁰ רבן יוחנן בן זכאי העניק לבית הדין שבראשו עמד, סמכויות של סנהדרין בקביעת התקנות ובעיצובה של הנהגה רוחנית חלופית לזו שהייתה בירושלים. יש המשערים שבכך עורר ביקורת והתנגדות מצד חכמים, שלא כולם ראו את פעילותו בעין יפה, ולא כולם נהרו אחריו למרכז ביבנה. אף תלמידו המוערך ביותר, ר' אלעזר בן ערך, שהצליח לברוח מירושלים – לא הצטרף אליו ככל הנראה, יתכן שעל רקע חילוקי דעות מדיניים.²¹
הנהגתו של רבן יוחנן בן זכאי ביבנה נועדה לעצב מסגרת חדשה לקיום יהודי שנותר בלי בית המקדש, ומכאן נגזרו שני תחומי פעילותו העיקריים: א. תקנות והלכות שנדרשו בעקבות חורבן המקדש; ב. תקנות והלכות שנועדו לשמר את זכר המקדש בתודעתו של העם, לדוגמה – בזמן שבית המקדש היה קיים היו מברכים בחג הסוכות על ארבעת המינים במשך שבעה ימים – רק במקדש; בכל מקום אחר היו מברכים רק יום אחד, ביום החג הראשון. אחרי החורבן קבע רבן יוחנן, שיש לברך על ארבעת המינים בכל מקום במשך כל שבעת ימי החג – זכר לבית המקדש.²² לכאורה יש סתירה בין המגמה לזכור ולשמר את העבר ובין המגמה לשנות ולהסתגל למציאות חדשה. אך למעשה השלימו שתי המגמות זו את זו ואפשרו את המעבר מירושלים ליבנה, תוך התחשבות ברגישותה של המסורת היהודית לכל חידוש ושינוי באורחות החיים. פעילותו של רבן יוחנן בן זכאי וממשיכיו ביבנה הוכיחה כי חיים יהודיים יכולים להתקיים ולשגשג בכל מקום ובכל זמן, גם ללא בית מקדש וירושלים. במותו אבד מנהיג גדול, ש"השכיל בשיבתו להניח יסודות לבניינה של ארץ שחרבה ולשיקומה של אומה שדמתה למתה".²³

העשרה - קישורים

מקורות המספרים על רבן יוחנן בן זכאי ורשימת תקנותיו – באתר דעת

מאמר של ד"ר יוסף נדבה, הבית השני וחורבנו – באתר דעת