י"ל גורדון

מבוא

יהודה לייב גורדון (1830 – 1892) – או בקיצור יל"ג – היה "הארי" של השירה העברית החדשה,¹ המשורר העברי הגדול בסופרי ההשכלה, שנודע בעיקר בזכות שירתו, אך כתב גם פרוזה ומשלים בחרוזים, חידות ומִכְתָמִים (= מאמרים שנונים בצורת שיר קצר), מאמרים ותרגומים.
י"ל גורדון ביקש לשלב את התרבות היהודית עם ההשכלה האירופית וטבע את הסיסמה "הֱיֵה אָדָם בְּצֵאתְךָ וִיהוּדִי בְּאָהֳלֶךָ".² הוא היה "בן נאמן אך גם מרדן"³ של ספרות ההשכלה, ומתח ביקורת מושחזת על נוקשותה של ההלכה היהודית, על הממסד הרבני ועל מעמדה של האישה היהודית – בפואמה "קוֹצוֹ שֶׁל יוּד".
לימים התפכח מרעיונותיו על נאורותה של אירופה המשכילית, אך לא הצטרף לחוגים ציוניים. עם זאת האמין בתחיית השפה העברית ופעל למענה. י"ל גורדון נפטר בגיל 62 ממחלת הסרטן ונקבר בעיר מגוריו, סנט פטרבורג.

מעט יוצרים: הַשִּׁירָה מֵאַיִן תִּמָצֵא?

מאת:

• יהודה ליב גורדון

תָּפַשְׂתִּי אֶת קַסְתִּי וּלְשֻׁלְחָנִי יָשַׁבְתִּי
לַעֲנוֹד בַּת-שִׁירִי חֲרוּזִים כַּאֲשֶׁר נִסִּיתִי;
אַךְ הִיא הִתְחַמָּקָה, לַשָּׁוְא נַפְשִׁי עִנִּיתִי,
כָּתַבְתִּי וּמָחִיתִי וּמְאוּם לֹא כָתַבְתִּי.

קֵבָתִי הָיְתָה רֵקָה, כָּל הַיּוֹם רָעַבְתִּי
אֲכָלַנִי הַקֹּר, לִנְצִיב קֶרַח הָיִיתִי;
עַל כֵּן הֶבֶל יָגַעְתִּי, עֵט שֶׁקֶר עָשִׂיתִי,
כָּתַבְתִּי וּמָחִיתִי וּמְאוּם לֹא כָתַבְתִּי.

וָאֲצַו וַיַּצִּיתוּ הַמְּדוּרָה בַּכִּירַיִם,
אַף סָעַדְתִּי לִבִּי וָאֹכַל בַּצָּהֳרַיִם,
וָאָחוּשׁ כִּי נַפְשִׁי דֵּבֵּר שִׁיר מִתְעוֹרֶרֶת.

וּבְכֵן נוֹכַחְתִּי וָאָבִין וָאֶגְזַר אֹמֶר,
כִּי מַעְיַן הַמַּחֲשָׁבָה וּמְקוֹר שִׁיר וָזֶמֶר
בַּבֶּטֶן הַמְּלֵאָה וּבָאָח הַמְּבֹעֶרֶת.

תולדות חייו

יהודה לייב גורדון נולד ביום כא בכסלו תקצ"א – 1830 בווילנה להורים אמידים, שניהלו בית מלון. הוא קיבל חינוך יהודי ב"חדר", ונוסף על כך למד אצל מורים פרטיים עברית ותנ"ך.
לאחר סיום לימודיו ב"חדר" למד רוסית ושפות אחרות, והתוודע לספרות העולם ולהשכלה כללית. בגיל 22 סיים את לימודיו בבית המדרש לרבנים בווילנה, ובמשך כ-20 שנה היה למורה בבתי ספר ממשלתיים ליהודים באזור קובנה, ובכלל זה בעיר פוניבז'.
בעיר זו החלה פעילותו הספרותית, ושם, בגיל 26, פרסם את הפואמה התנ"כית "אהבת דויד ומיכל".⁴ ספרו הראשון – "משלי יהודה" – התפרסם שלוש שנים לאחר מכן, והקובץ הראשון של שיריו ראה אור בספר "שירי יהודה" בשנת תרכ"ח – 1868 והעניק לו את מעמדו כמשורר מוביל בשירה העברית.
באותה תקופה פרסם גם מאמרים בשבועון "המגיד". בשנת תרל"ב – 1872 עבר י"ל גורדון לעיר סנט פטרבורג ושם כיהן כמזכיר הקהילה וכמזכיר "חברת מפיצי ההשכלה בין יהודי רוסיה". ביצירתו נתן גורדון ביטוי לביקורתו החריפה על החברה היהודית, ותקף בחריפות את הממסד הרבני.
עמדותיו עוררו התנגדות וזעם בקרב החוגים החרדיים, ויש הסבורים כי חוגים אלו הלשינו עליו והביאו למאסרו: בשנת 1879 נאסרו יל"ג ואשתו בידי הבולשת הרוסית באשמה (שהייתה אשמת שווא) של חתירה תחת שלטון הצאר. 40 יום ישבו בכלא, ואז הוגלו לעיירה נידחת, שם חיו במשך כמה חודשים, עד שחולצו על ידי אחיו וחתנו, שהיו שניהם עורכי דין.
בחודשי הגלות חיבר את הפואמה התנ"כית "צדקיהו בבית הפקודות (=בבית הסוהר)", ובה הביע את הזדהותו עם המלך המושפל והמעונה. תקופת מאסרו וגלותו השפיעו לרעה על מצב רוחו, ובשובו לסנט פטרבורג נחל מפח נפש כאשר הסתבר לו, שמשרותיו אוישו בידי אחרים. מכאן ואילך התמעטה יצירתו – וגם פעילותו הציבורית. בשנים האחרונות לחייו עבד במערכת הביטאון "המליץ" ובמערכת האנציקלופדיה הרוסית, שלה תרם ערכים בנושאי יהדות ויהודים.
גל הפרעות ביהודי רוסיה – "הסופות בנגב" – שינו את יחסו לאירופה ולתרבותה, והוא התפכח מתפיסתו הקודמת שראתה תרבות זו כנאורה, מתקדמת וראויה לחיקוי. ואולם התפנית לא הביאה אותו לתמיכה בהתעוררות הציונית, והוא הציע לקהל קוראיו לנטוש את אירופה ל"מלון אורחים" חדש – אמריקה. בשנת 1891 חלה בסרטן, נותח בברלין אך לא החלים.⁵ י"ל גורדון נפטר ביום כד באלול תרנ"ב – 1892, ולאחר מותו התפרסמו בעיתונות העברית שירי הספד רבים לזכרו.⁶

יצירתו של י"ל גורדון

י"ל גורדון נחשב ל"בן נאמן אך גם מרדן וחדשן" של ספרות ההשכלה בליטא, והוכתר בתואר "המשורר הגדול" של ספרות ההשכלה. הוא כתב שירים, משלים מחורזים, חידות ומִכְתָמִים בחרוזים, סיפורים ומאמרים – וגם עסק בתרגום יצירות מופת מספרות העולם לעברית. ואולם "עיקר כוחו של גורדון התגלה בפואמות ההיסטוריות והאקטואליות שלו" שבלטו בסגנונם השנון.⁷
היו אלו "שירי עלילה" על "קורות ימים ראשונים" ועל "קורות ימינו". הפואמות על "קורות ימים ראשונים" עסקו בדמויות ובנושאים מן התנ"ך ומתולדות עם ישראל, ובהן הפואמה הגדולה "אהבת דויד ומיכל" (תרכ"ו – 1856); "אסנת בת פוטיפרע" – סיפור אהבתם של יוסף שנמכר לעבד במצרים ושל אסנת המצרית שהייתה לאשתו; "בין שני אריות" – על חורבן ירושלים בידי רומי ועל מותם האכזרי של זוג אוהבים בני יהודה;⁸ וכן הפואמה האחרונה שכתב בזמן שהותו בגלות – "צדקיהו בבית הפקודות (=האסורים)" – על גורלו של המלך צדקיהו, אסירו המעונה של נבוכדנאצר מלך בבל.
בפואמות אלו משמש גורדון "דובר חתרני, מקשן" המציג את החורבן והכישלון בתולדות עם ישראל בעוצמה טרגית שלא הייתה כדוגמתה עד לשירתו של ח"נ ביאליק. הפואמות על "קורות ימינו" מציגות ביקורת מושחזת על החברה היהודית המסורתית הדבקה בהלכה הכובלת והבלתי מתפשרת דוגמת הפואמה הידועה "קוֹצוֹ שֶׁל יוּד".
י"ל גורדון שינה את פניה של השירה העברית – משירה המשתעשעת במליצות מקראיות לשירה לוחמת המשמשת כלי ביטוי לשאיפותיהם של משכילים עברים צעירים.⁹ שירו "הקיצה עמי" היה לסיסמתה של ההשכלה העברית ברוסיה. בפתיחת השיר קורא המשורר לעמו "הָקִיצָה, שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה / וּזְמַנְּךָ וּמְקוֹמְךָ אָנָּא הַכִּירָה", ובסיום השיר הוא מציג את הגדרתו ליהודי החדש: "הֱיֵה אָדָם בְּצֵאתְךָ וִיהוּדִי בְּאָהֳלֶךָ, / אָח לִבְנֵי אַרְצֶךָ, וּלְמַלְכְּךָ עָבֶד."
כמו כן כתב משלים בחרוזים – "משלי יהודה" (תרי"ט – 1859) – בהשראת משלים עבריים קדומים ובעקבות משלי לה-פונטין הצרפתי וקרילוב הרוסי. ביקורתו על אורח החיים המסורתי מצאה את ביטויה גם ב"משלים קטנים לילדים גדולים", שעסקו בתופעות שליליות בחברה היהודית וקובצו לאחר מכן בספר "גם אלה משלי יהודה". מאמריו שפורסמו בעיתון "המליץ" עסקו גם הם בסוגיות פולמוסיות ובהן הוויכוח על הדת והחיים – על היחס בין ההלכה היהודית ובין מציאות החיים המשתנה.
י"ל גורדון פעל להפצת ההשכלה האירופית ולתחיית השפה העברית, ולשם כך תרגם לעברית ממיטב ספרות אירופה – משיריהם של משוררים דוגמת לורד ביירון האנגלי ופרידריך פון שילר הגרמני, וכן תרגם מגרמנית את משלי גוטהולד אפרים לסינג.
בשנות חייו האחרונות, בעקבות מאסרו וגלותו, היה לאדם מר נפש ומדוכדך, ומיעט לכתוב ולפרסם.¹⁰ יצירתו של גורדון השפיעה על המשוררים העברים שאחריו, ובהם ח"נ ביאליק ושאול טשרניחובסקי. ביאליק יצא בפומבי נגד המקטרגים על שירתו של יל"ג, "מפני שאינה נקייה ממטרות צדדיות, והיא שירת מלחמה ברבני ישראל" והדגיש: "הלא שירת ישראל מאז ומעולם היא שירת מלחמה" – יש בה, גם בשירת הקודש המקראית, ברכה וקללה, אהבה ושנאה, תהילה, תוכחה וזעם."¹¹

העשרה - קישורים

רשימת יצירות י"ל גורדון – באתר בן יהודה

ח"נ ביאליק, י"ל גורדון – במלאת 20 שנה למותו – באתר פרויקט בן יהודה

מאמר של זיוה שמיר, האנחה היהודית הידועה מייהדת אפילו שירי עגבים איטלקיים: השוואה בין שירו של תומס הארדי "הרחק מן ההמון הסואן" ובין שירו של יל"ג "קוצו של יו"ד" – באתר סופרים