השירים / אלכסנדר פן

אלכסנדר פן היה משורר, צייר, מתאגרף חובב, מחלוצי הראינוע בארץ, במאי, שחקן, בוהמיין, עורך ספרות, ממייסדי המפלגה הקומוניסטית בישראל ואינדיבידואליסט גמור. דמותו הסוערת והצבעונית יכלה לאכלס כמה רומנים. פן כתב ופרסם שירים בעברית מסוף שנות ה-20 ועד מותו בראשית שנות ה-70. אבל בשל תפיסותיו הפוליטיות, שהיו לדידו של הממסד הספרותי מוקצות מחמת מיאוס, שנים רבות לא יצאה שירתו לאור, וחלקים ניכרים ממנה נותרו לא מוכרים.

ההקשר ההיסטורי

אלכסנדר פן נולד ברוסיה בשנת 1906. מוצאו ושנות ילדותו מעורפלים – הוא פיזר בשיריו רסיסי ביוגרפיה הבונים מיתוס, וקשה לדעת מה ממנו נכון ומה פרי דמיונו. מיתוס זה ממלא תפקיד מרכזי בשיריו ובדמות האני השר המצטיירת מהם. חגית הלפרין, שכתבה ביוגרפיה מקיפה על חייו, חשפה חלקים מתעלומות ילדות ונעוריו ועם זאת הצביעה על חידות רבות שנותרו לא מפוענחות.

על פי סיפור חייו, כפי שהוא סיפרו, הוא נולד לבת של רוזן שוודי ולאב יהודי. אמו הייתה סובוטניקית (חברה בכת רוסית שאימצה את שמירת שבת) ולמדה רפואה בווינה, שם פגשה את אביו. היא ילדה אותו בבית אביה, בניז'ני-קולימסק שבסיביר, על גדות ים הקרח הצפוני, ונפטרה כשהיה כבן שנתיים. פן גדל אצל סבו – אוקינוגרף, צייד דובים ודייג – שהיה לוקח אותו למסעות ציד בערבות השלג.

כשהיה בן עשר הסב נפצע במסע צייד, ומת מפצעיו. לפני מותו הוא מסר לנכדו את שם אביו ואת כתובתו. פן הילד נדד לבדו במרחביה של רוסיה, שהייתה נתונה בעיצומה של המהפכה הבולשביקית, וחיפש אחר אביו. הוא חבר לילדי הפקר שהיו חסרי בית כמוהו, ולאחר כארבע שנות נדודים מצא לבסוף את אביו בפיאטיגורסק שבצפון הקווקז. האב הכירו מיד אף שמעולם לא ראה אותו, וכך נמצאה לנער משפחתו.

אביו היה איש ספר וחינוך, והוא לימד אותו שירה רוסית. כשהיה פן בן 16 הוא פרסם את שירו הראשון, "בן הפקר", והתוודע למשוררים רוסים בני הזמן – מאיקובסקי, פסטרנק ויסנין. לשירתם הייתה השפעה מכרעת על כתיבתו.

בראשית שנות ה-20 עברה משפחתו למוסקבה. פן החל לעסוק באגרוף, והצטרף למועדון ספורט של תנועת מכבי. הוא נעשה פעיל בחבורת צעירים ציונים, וב-1926 נאסר בעוון פעילות ציונית. בעקבות מאסרו הוא גורש עם חברי "החלוץ" לאשחבד, בירת טורקמניסטן שבאסיה התיכונה. פן ברח ממקום מעצרו כמה פעמים, ולבסוף הצליח לצאת מברית המועצות ב-1927 ועלה לארץ.

בארץ הוא היה חבר בקבוצה שישבה ברחובות ויעדה עצמה להקים יישוב, הקים עם נתן אקסלרוד את בית הספר העברי הראשון לראינוע, היה חבר ב"חבורת הרועים" שעסקה בשמירה והצטרפה לאלכסנדר זייד שישב בשייך-אברק, והחל לכתוב שירים בעברית. ב-1929 פרסם אברהם שלונסקי את שיריו הראשונים בעברית בכתב העת כתובים.

בשנות ה-30 הצטרף פן למפלגת פועלי ארץ-ישראל והחוגים המרכסיסטיים, שהייתה מפלגה מרכסיסטית-ציונית. בסוף שנות ה-40 היה פן ממייסדי המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), ושנים רבות הוא היה עורך מדור הספרות של עיתון המפלגה קול העם.

משנות ה-30 העביר פן את המוקד של כתיבתו משירה לירית לשירה פוליטית-חברתית. הוא היה מיוצריו של השיר הפוליטי העברי ומהראשונים שכתבו על נישולם של ערביי הארץ (במחזור "מזִמרת הארץ" שהתפרסם ב-1958). הוא שילם על דרכו יוצאת הדופן בשירתו – היא נותקה מהזיקה לשירת בני דורו, שלונסקי ואלתרמן, ונותרה מחוץ למעגל קוראי השירה העברית, המחקר והביקורת. ספר שיריו הראשון לאורך הדרך יצא לאור ב-1956, כמעט שלושה עשורים לאחר שפורסמו שיריו הראשונים בעברית. לאחר מותו בשנת 1972 יצאו לאור שלושה קבצים ובהם מבחר משיריו, אבל רק ב-2002, כשיצאו לאור כל שיריו, ניתנה לקוראי השירה העברית הזדמנות להכיר את מכלול יצירתו.

שירתו של אלכסנדר פן ניכרת במקצב הסוער שלה, במצלוליות סוחפת ובעברית יפהפייה, חריפה ומפתיעה.

השיר "מולדת חדשה" מחזיק תנועת יסוד בשירתו של אלכסנדר פן – הטלטלה בין רוסיה לארץ ישראל. הזהות הרוסית של האני השר מוצגת כיסוד החי של נפשו, יסוד האחוז בנופים רחוקים, בערבות שלג ובעולם פראי-אגדי:

מַה בִּשְׁבִילִי חַיִּים בְּלִי הוֹלְלוּת וָרַעַם,

בְּלִי סַעֲרַת-שְׂרֵפָה, בְּלִי נְשִׁיקוֹת סַכִּין,

אֵי שֶׁמֶשׁ אֲרוּרָה תִּשְׁפֹּךְ אִשָּׁהּ בְּזַעַם,

אֵי בְּלִי מֶרְחָב שִׁלְגֵי לֵבָב מַזְקִין.

לעומת זאת נופיה של ארץ ישראל, המולדת החדשה, זרים לו, חשופים, נטולי מסתורין, ואין בהם דבר מסערת הנפש של מולדתו הישנה:

הֵן כָּל תְּנוּפַת נַפְשִׁי אַתְּ מְמִיתָה בִּן רֶגַע,

אַתְּ, הַמְּכֻנָּה מוֹלֶדֶת חֲדָשָׁה.

עם זאת, יחסו אל המולדת החדשה אינו רק יחס של ביטול, אלא הוא מיטלטל בין הצהרת אהבה לתחושת שממון.

מהלכו של השיר מתאר את הניסיון להעתיק את התנופה המרדנית, העשויה מחומריה הפראיים של המולדת הישנה, ולהתיך אותה אל הנופים החדשים. ההתכה הזו מתחוללת באמצעות השירה. השירה היא הזירה שנוצר בה המפגש הבלתי אפשרי בין שתי המולדות, והיא זו העושה את הארץ, את המולדת החדשה, לבחירה שאינה רק גורל:

אֲזַי שִׁירָה פִּרְאִית, אַחֶרֶת וְנִבְדֶּלֶת

אֶל חוֹל לִבֵּךְ אֶזְרֹק, כִּי הִיא גּוֹרַל חַיַּי.

הֵן לֹא לַשַּׁוְא פִּרְזַלְתִּי אֶת הַדֶּלֶת

בֵּין שְׁתֵּי הַמּוֹלָדוֹת: בֵּין רוּסְיָה וְאַ"י.

כאמור, שנים רבות שירתו של פן לא קובצה ולא התפרסמה, ובשל כך הייתה מוכרת למעטים בציבור הקוראים. כמה משיריו המולחנים נעשו אמנם פופולריים, אבל הם התקבעו בתודעה הציבורית כשירי-עם שאין מחברם ידוע. כך למשל השיר על גבעות שיך אברק שפן כתב לאחר שנרצח אלכסנדר זייד, איש השומר וחברו; או השיר "רומנס" הנפתח בשורה הרומנטית להפליא: "בכל פגישה מקרית פורחת איזו תכלת"; או "שיר השיכור" המתאר את הליכתו המתנדנדת של השיכור: "הדרך נראית לי כל כך רחוקה, הכביש מתפתל ובורח…" שלושה שירים אלה לבדם מחזיקים משהו מדמותו רבת-הפנים של פן עצמו, שהיה גם חלוץ, גם רומנטיקן וגם שתיין.

בצד זה, שירתו החברתית-פוליטית הייתה מוכרת ומצוטטת בחוגים מסוימים – כך למשל השיר "נגד" (1935), המתאר דמות של פועל קשה יום שנעשה מנהיג של מחאת פועלים בעל כורחו, היה רווח ודוקלם על במות בתנועות הנוער הסוציאליסטיות משנות ה-30 ועד שנות ה-50. אבל עיקר שירתו נותרה מחוץ לתחום בשל תפיסותיו ופעילותו הפוליטית. אף על פי כן, דמותו עוררה השתאות וסיפורים, גם מעבר למחלוקות פוליטיות.

גמזו, י' (1972). מבוא. בתוך א' פן, היה או לא היה, מבחר כתובים (עמ' 5–8). תל אביב: ב' צ'ריקובר.

הלפרין, ח' (2007). צבע החיים: חייו ויצירתו של אלכסנדר פן. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.

סומך, ש' (8 בינואר 2007). "ערב ערב עם אלכסנדר פן". הארץ.

פן, א' (2005). השירים. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.