שירים שונים / נתן זך

רגע אחד

רֶגַע אֶחָד שֶׁקֶט בְּבַקָּשָׁה. אָנָּא. אֲנִי

רוֹצֶה לוֹמַר דְּבַר מָה. הוּא הָלַךְ

וְעָבַר עַל פָּנַי. יָכֹלְתִּי לָגַעַת בְּשׁוּלֵי

אַדַּרְתּוֹ. לֹא נָגַעְתִּי. מִי יָכוֹל הָיָה

לָדַעַת מַה שֶּׁלֹּא יָדַעְתִּי.

הַחוֹל דָּבַק בִּבְגָדָיו. בִּזְקָנוֹ

הִסְתַּבְּכוּ זְרָדִים. כַּנִּרְאֶה לָן

לַיְלָה קֹדֶם בַּתֶּבֶן. מִי יָכוֹל הָיָה

לָדַעַת שֶׁבְּעוֹד לַיְלָה יִהְיֶה

רֵיק כְּמוֹ צִפּוֹר, קָשֶׁה כְּמוֹ אֶבֶן.

לֹא יָכֹלְתִּי לָדַעַת. אֵינֶנִּי מַאֲשִׁים

אוֹתוֹ. לִפְעָמִים אֲנִי מַרְגִּישׁ אוֹתוֹ קָם

בִּשְׁנָתוֹ, סַהֲרוּרִי כְּמוֹ יָם, חוֹלֵף לְיָדִי, אוֹמֵר

לִי בְּנִי.

בְּנִי. לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה, בְּמִדָּה כָּזֹאת, אִתִּי.

משנה לשנה זה

מִשָּׁנָה לְשָׁנָה זֶה נַעֲשֶׂה יוֹתֵר מְעֻדָּן,

זֶה יִהְיֶה כָּל כָּךְ מְעֻדָּן בַּסּוֹף, –

הִיא אָמְרָה וְהִתְכַּוְּנָה לָזֶה.

אֲבָל  לִי יֵשׁ לִפְעָמִים הַרְגָּשָׁה שֶׁאֲנִי טוֹבֵעַ בַּזְּמַן,

יֵשׁ לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁאֲנִי טוֹבֵעַ מִזְּמַן,

הִסֵּס.

זֶה הַכֹּל מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה שׁוֹקֵעַ, הֵשִׁיבָה.

זֶה הַכֹּל מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה שׁוֹקֵעַ, אַתָּה יוֹדֵעַ.

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ. לִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁכֹּחִי שׁוּב לֹא אִתִּי.

מְעֻדָּן, אַתְּ יוֹדַעַת, זֶה צַד אַחֵר שֶׁל שְׁלִילִי.

אֲנִי יוֹדַעַת וַאֲנִי מְבָרֶכֶת אוֹתְךָ עַל גִּלּוּיֶךָ,

אֲנִי מְבָרֶכֶת אוֹתְךָ עַל צֶבַע עֵינֶיךָ,

שׁוּם דָּבָר אֵינְךָ מַשְׁאִיר אַחֲרֶיךָ.

וּבְכֵן זֶהוּ בְּדִיּוּק מַה שֶּׁמַּדְאִיג אוֹתִי,

וּבְכֵן זֶהוּ בְּדִיּוּק מִי שֶׁמַּסְפִּיד אוֹתִי,

וּבְכֵן זֶהוּ מַה שֶּׁאֲנִי מַרְגִּישׁ.

שׁוּב אַתָּה טוֹעֶה: אַתָּה מַרְגִּישׁ בְּטוֹב וְהַטּוֹב מַקִּיף אוֹתְךָ.

הוּא כְּבָר מִסָּבִיב, עַל כְּתֵפָיו הוּא מַרְכִּיב אוֹתְךָ,

אִם תִּהְיֶה סַבְלָנִי, הוּא עוֹד יְחַבֵּק אוֹתְךָ,

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא חַיָּב לְנַשֵּׁק לְךָ.

אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיךְ דְּבָרִים כָּאֵלֶּה קוֹרִים.

כשהלכה ממני נערתי

כְּשֶׁהָלְכָה מִמֶּנִּי נַעֲרָתִי,

כָּתַבְתִּי פַּעַם,

הָלַכְתִּי לְבֵית-הַקָּפֶה

וְהָיוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים:

גָּבֹהַ, שָׁמֵן וְרָזֶה

וְלַשָּׁמֵן הָיוּ שְׁנֵי פְּרָחִים אֲדֻמִּים עַל הֶחָזֶה

שֶׁל הַשָּׁמֵן (אַךְ לֹא

שֶׁל הָרָזֶה).

לְמַעֲשֶׁה,

כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי, לֹא הִרְגִּישׁוּ בִּי.

יֵשׁ רֶגַע כָּזֶה:

אָדָם נִכְנָס וְיוֹשֵׁב

וְאִלּוּ אַחֵר חוֹשֵׁב

שֶׁרַק רוּחַ סוֹבְבָה אֶת הַדֶּלֶת

אוֹ  אֲפִלּוּ לֹא זֶה.

לא כך תארתי לי

לֹא כָּךְ תֵּאַרְתִּי לִי אֶת פְּנֵי הַדְּבָרִים.

זֶה אֵינוֹ מַה שֶּׁהֶעֱלֵיתִי בְּדַעְתִּי. חָשַׁבְתִּי

שֶׁהַהִתְפַּתְּחוּת תִּהְיֶה אַחֶרֶת לְגַמְרֵי.

הוּא הֶחֱרִישׁ רֶגַע וְהֶרְאָה לְעֵבֶר הַיָּם:

דּוּגִיּוֹת זָהָב בְּחוֹל נִרְדַּם לִפְנֵי הִתְעוֹרֵר

לַיְלָה בְּתוֹךְ מִפְרָשִׂים. שָׁם, מֵעַל הָאֹפֶק,

שָׁט עוֹף בַּעַל אֲבָרִים דִּמְיוֹנִיִּים כְּשֶׁמַּקּוֹרוֹ

מַזֶּה בְּכִי, עֵינָיו הַסְּגֻלּוֹת עֲגֻלּוֹת כְּמוֹ

גַּלְגַּלִּים דּוֹעֲכִים. הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לִצְעֹק. הוּא לֹא מִכָּאן,

בָּאֲוִיר הַזֶּה אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְקַיֵּם. הוּא

זָקוּק לְיָם. הַדָּגִים הָעַרְמוּמִיִּים שׁוֹמְעִים

אֶת קוֹלוֹ הַמְגַשֵּׁשׁ בִּשְׁנָתָם כְּמוֹ יָד בְּרֶשֶׁת. כְּשֶׁאִיִּים

נֶעֱלָמִים אַחַר כָּךְ בַּמַּיִם, מוֹצְאִים אֶת פִּגְּרוֹ, עוֹף עָצוּב, מַרְקִיב

בְּדַרְכּוֹ לַשָּׁמַיִם. מְסִירִים מֵעָלָיו בִּזְהִירוּת

אֶת חוֹתַם הַמָּקוֹם, כְּדֵי לְקָבְרוֹ בְּלִי חֶלְקֵי מַתֶּכֶת. מִתַּחַת

לָעֵץ פּוֹקֶדֶת אוֹתוֹ הַשַּׁלֶּכֶת הָאַחֲרוֹנָה: לְאַט לְאַט הוּא נוֹשֵׁר

מִתּוֹךְ מַסְעוֹתָיו כְּמוֹ חֲפָצִים מִכִּיסוֹ שֶׁל מֵת,

הוּא מִתְהַפֵּך עוֹד פַּעַם עַל גַּבּוֹ כְּדֵי לְהֵיטִיב לִרְאוֹת

אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת. עוֹפוֹת

קְטַנִּים יוֹתֵר בָּאִים לְלַקֵּט, בְּתוֹךְ נוֹצוֹתֵיהֶם

תְּחוּבָה כְּבָר הָרוּחַ, שֶׁעוֹד תִּגְדַּל עַל מִדּוֹת שֶׁל כְּנָפַיִם,

כְּמוֹ הַבְטָחָה לֶעָתִיד. בַּשָּׁמַיִם, מַדְלִיקוֹת צִפֳּרוֹת זְקֵנוֹת

אֲבוּקוֹת דּוֹלְפוֹת מַיִם, הָאֲוִיר

כְּבָר רוֹעֵד מִמַּגַּע מַקּוֹרִים נִרְגָּשִׁים, בְּשַׂר הַמַּסָּע  מִצְטַמְרֵר,

הַיָּם שׁוּב מְנַפֵּחַ גּוּפוֹת צִפֳּרִים בְּטִיסָה.

עכו לחוף ים

עִיר קְסָמִים, אֲבָנִים שֶׁל מַיִם וַאֲוִיר קָשֶׁה.

הַיַּמַּאי בַּחֻלְצָה הַשְּׁחוֹרָה הִגִּיד לִי

מַה שֶּׁלֹּא אָמְרָה הַמַּנְגִּינָה וְלֹא

תַּגִּיד לִי.

מַה נֹּאמַר וּמַה נְּדַבֵּר בְּטֶרֶם

יָבוֹא אַחֵר וְיֹאמַר, גַּם יְדַבֵּר.

מְנוֹרוֹת הַנְּיָר הַמְרַשְׁרְשׁוֹת, הַנְּעָרוֹת בְּשִׂמְלוֹת

קְטִיפָה צִבְעוֹנִית, הָרוּחַ בַּמִּשְׂחָק הַפָּתוּחַ, בַּצְּחוֹק

הַכְּלָלִי.

עִיר שֶׁל חוֹף, שֶׁל אַהֲבָה לְשֶׁעָבַר, שֶׁל יוֹתֵר

מִיָּמִים טוֹבִים. כֵּיצַד הִיא נִמְשֶׁכֶת וְגוֹלֶשֶׁת

אֶל תּוֹךְ הַמַּיִם הַצְּלוּלִים לֹא לָנוּ, מֵי דָּגִים בְּיָם שָׁחֹר, חֹק

שֶׁהָעוֹלָם חַיָּב לִצְחֹק, לִזְכֹּר. עִיר שֶׁל מַטְבְּעוֹת כֶּסֶף וְצִפֳּרֵי

אֲדָמָה, מָה רָחוֹק, רָחוֹק מִמֵּךְ הַבְּכִי, קָרוֹב הַיָּם

הָעַתִּיק, עִיר מֶרְחַקִּים צַלְבָּנִית, מַה יָּפִים, כֵּן,

מַה יָּפִים הַיָּמִים הַיָּפִים, מַה מָּתוֹק לַיְלָה מִתּוֹךְ

אוֹר, חַיִּים לְיַד מַיִם.

אני אזרח העולם 

אֲנִי אֶזְרַח הָעוֹלָם.

אִם לֹא הָיִיתִי בְּכָל מָקוֹם

אֵין זֹאת אַשְׁמָתִי.

כֹּחִי שׁוּב אֵינֶנּוּ אִתִּי כְּמוֹ

שֶׁהָיָה פַּעַם

אֲנִי אֶזְרַח הָעוֹלָם.

הַסְּפָרִים שֶׁאֲנִי מַזְמִין

מַגִּיעִים דֶּרֶךְ הַיָּם.

הַאִם חֲשַׁבְתֶּם פַּעַם

עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁעוֹשִׂים סְפָרִים בַּיָּם.

אֲנִי אֶזְרַח הָעוֹלָם

וְחֶפְצִי לְהִשָּׁאֵר כָּזֶה.

אֲנִי אוֹהֵב לַחְשֹׁב עַל עַצְמִי בַּלַּיְלָה

וְלֹא בַּיּוֹם.

אֲנִי אוֹהֵב לַחְשֹׁב עַל נְסִיעָה לְכָל מָקוֹם.

אִם לֹא הִגַּעְתִּי לְשָׁם אֶתְמוֹל

אַגִּיעַ הַיּוֹם.

אִם לֹא לָקְחוּ אוֹתִי אֶתְמוֹל בְּבֶטֶן אֳנִיָּה

יִקְחוּ אוֹתִי מָחָר.

הַאִם חֲשַׁבְתֶּם פַּעַם אֵיזוֹ תַּאֲנִיָּה

תִּהְיֶה כְּשֶׁיִּקְחוּ אוֹתִי מָחָר

בְּבֶטֶן אֳנִיָּה.

בֵּינְתַיִם אֲנִי אוֹהֵב לִנְסֹעַ

לְמֶרְחַקִּים קְצָרִים מְאֹד.

הַהַרְגָּשָׁה הִיא שֶׁהַמֶּרְחַקִּים הַקְּצָרִים

יִתְמַשְּׁכוּ עוֹד וְעוֹד.

הָאָדוֹן הַזֶּה יִהְיֶה מָחָר,

אוֹמְרִים לִי בַּלַּיְלָה עַל יַד הָאוֹר.

אֲנִי מוּכָן. בְּסַבְלָנוּת

אֲנִי עוֹמֵד בְּסוֹף הַתּוֹר.

אֲנִי אֶזְרַח הָעוֹלָם.

מתוך: שירים שונים, תל-אביב: הקיבוץ המאוחד, 1974

כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם

ספר שיריו השני של נתן זך "שירים שונים" יצא לאור ב-1960. ספר זה הוא המייצג המובהק ביותר של המהפכה השירית שחוללו נתן זך ומשוררים ומבקרים אחרים בני דור המדינה בשירה העברית משנות ה-50. הספר מבטא רגישות שירית חדשה, המבוססת על חיווי שירי מינימליסטי, מתוחכם ומאופק ועל "מיעוט אמצעים" פיגורטיביים, כפי שכינה זאת זך. המוזיקליות שלו דמוית דיבור, והטון השולט בו אירוני.

רקע

רעיונות מרכזיים

השפעה והתקבלות

לקריאה נוספת