שירי רבקה מרים

קריאה בשיריה של רבקה מרים היא כעין מסע בגן השבילים המתפצלים של הספרות היהודית. שירתה מדובבת פנים, דמויות ומושגים מכל מרחביו וזמניו של הקיום היהודי, מפגישה רחוקים ומהפכת זמנים וסדרים. לעתים מדברים השירים מקולה של דמות רחוקה, ולעתים הם מעין עדים-מספרים המאירים מצב, רעיון, תמונה, מחווה, מושג או דמות. יש בהם תחושת פליאה, אומץ, הומור ורוך המציבים שאלה, טענה או חיווי בלתי צפוי אל מול מושגי יסוד ותמונות יסוד מן התרבות היהודית. לעתים קרובות מפגישים השירים בין הדוברת השירית לדמויות מהמקרא או מעולמם של חכמים, דמויות מן המשפחה הפרטית, דמויות דמיוניות ששמותיהן סמליים כמו יונשב, יודו או יהותם, ודמויות שהן מהויות או עצמים מואנשים כמו ים, דור, תוהו, הפסים בכותנתו של יוסף ועוד. שירתה יוצרת עולם רחב ומפליא של דמויות ומהויות, רעיונות וגופים, והם קמים ומתממשים בשירים, נמשכים מן הדמיון היהודי, ובה בעת מחדשים את פניו.

ההקשר ההיסטורי

רבקה מרים היא משוררת, סופרת וציירת. מרים נולדה בירושלים ב-1952 והיא עודה מתגוררת בה. אמה ואביה, הסופר היידי לייב רוכמן, שרדו את ימי השואה במחבוא. שני שמותיה, שנעשו לשמה הספרותי, נושאים את זכרן של סבתה ודודתה שנספו בשואה. את שיריה הראשונים כתבה מרים כשהייתה כבת שבע. ספר שיריה הראשון כתנתי הצהובה התפרסם ב-1966, כשהייתה בת 14. לאורך השנים הוציאה ספרי שירה רבים וכן קובצי סיפורים לילדים ולמבוגרים. בין ספריה: הקולות לקראתם (1982), מקום נמר (1994), אמר החוקר (2005), משה (2012). ב-2010 יצא לאור ספר בן שני כרכים ובו כל שיריה.

בשיריה של רבקה מרים יש יסוד של היפוך ושפע דמיוני של מצבים מהופכים המבטאים פליאה ותחושת פלא: היא, הדוברת בגוף ראשון, מניקה אישה זקנה; היא יולדת ועדיין מבעטים בה תינוקות; ה"והגדת" נעשה ציווי לאלם; וכנגד דברים שאין להם שיעור היא רוצה להיות מצומצמת וסופית; חוני מייבש את הגשם בין ספריו, ונח מחלק כדורי אררט לילדים. לעתים משמש ההיפוך כדי להתריס, ולעתים הוא מציע נחמה בלתי צפויה. הוא מאפשר לצער להיעשות חמלה, למתים להיעשות חיים ולחיים לשוב אל המתים, והוא מייצר שחוק במקום השבר.

הדמות הנשית הדוברת בשירים מקפלת בתוכה דמויות רבות ושונות: היא גם אב וגם אם, גם ילדה וגם זקנה, גם יחידה וגם עם, ויש בה יותר מאחת חלקי שישים של נבואה. כדבורה היא מעידה על עצמה "עד שקמתי רבקה" ובה בעת היא אומרת: "אני אִשה עשויה פרורים / יושבת בארץ מלאה נביאים" – היא גם נושאת את התפקיד הגדול של הנביאה, וגם מפוררת אותו לפירורים. יכולת ההולדה היא הביטוי המובהק ביותר של דמותה כמשוררת-אישה: היא מצהירה על עצמה בהומור: "איני זקוקה למאום כדי להפרותני", והיכולת הזו להרות וללדת, מכיכר לחם ועד מלכות, הוא מקור כוחה השירי.

השיר "נח" מאיר את דמותו של נח באופן בלתי צפוי. הוא בנוי משלוש תמונות המצטרפות לתיאור נח שלאחר המבול כאיש אחוז טראומה. התמונה הפותחת מתארת את נח מתקין גלגלים לתיבה וגורר אותה אחריו כמו עגלה, "שמא יתחדש פתאום המבול". בתמונה השנייה נראה נח מנקודת מבטן של הגפנים שגידל בכרמו. כזכור, בספר בראשית בפרשת נח יוצא נח מהתיבה עם תום המבול, נוטע כרם ומשתכר. כאן הגפנים מבחינות שנח אחוז חרדת מבול: סנפירים וקשקשת גדלים על גופו שמא ייאלץ לשרוד שוב במים. הן מזהות שכל לחלוחית עלולה לעורר את חרדתו, וכדי להרגיעו הן מייבשות את ענביהן לצימוקים. בתמונה השלישית שוב מתואר נח כנווד הגורר אחריו את התיבה ומחלק לילדים שנתלים על יצוליה "כדורים שבירים של אררט". הרי אררט, ההרים שהתיבה נחה עליהם בתום המבול, נעשים בתמונה הפנטסטית הזאת למעין "חומר" נחמה יבש ושברירי, ונח עושה ממנו משחק לילדים או אולי ממתק. הרי אררט הם אפוא אנטי-מבול הנושא תקוות ליובש ולחיים בניגוד לאימת המים המכלים של המבול.

השיר מציע פירוש סיפורי פנטסטי לפרק מטריד ומעומעם בדמותו של נח בסיפור המקראי. לאחר המבול נעשה נח מגיבור היכול לאימת המבול ונבחר בידי האל לשיכור המתפשט באוהלו לעיני בנו. למה השתכר נח? האם יש קשר בין שיכרונו לחוויית המבול? האם השכרות והביזוי מסגירים את צערו על הקטסטרופה הגדולה שהיה עד לה, צער שהסיפור המקראי אינו מתעכב עליו כלל? השיר משיב על השאלות האלה ביצירה של דמות נח דמיונית, מעין חסר בית רדוף סיוטי מבול ושמד, המתגונן מפניהם בחמלה, ומפזר סביבו חמלה. הדמות הזו מצוירת ברוך ובהומור שמקורם אינו בסיפור המקראי אלא בהתבוננות אנושית מאוד בעקבות שמותירה שואה על קורבנותיה, ואולי בשם "נח", שם השיר החוזר ונזכר בו שלוש פעמים, וכומס בתוכו נחמה.

יצירתה של רבקה מרים נפרשת על פני יותר מארבעים שנה. שירתה וסיפוריה אהובים על קוראים וקוראות רבים: ילדים, בני נוער ומבוגרים. לא הרבה נכתב עליה בביקורת הספרות העברית, אולם ככל שחולפות השנים מהדהדת יצירתה יוצאת הדופן ביצירותיהם של משוררים ומשוררות ובחייהם של קוראיה. שירתה היא עולם בפני עצמו במרחב של השירה העברית, והשפעתה ניכרת בכתיבתם של רחל חלפי, חמוטל בר-יוסף, סיון הרשפי, אלמוג בהר ואחרים.

בהר, א' (30 במארס, 2011). השיר נמצא בנקודה / או אולי מפוזר בהרבה מקומות – אחרית דבר לשירי רבקה מרים [פוסט מבלוג]. נדלה מ: http://almogbehar.wordpress.com/2011

בר-יוסף, ח' (11 בדצמבר, 2005). לא כל אחד יכול להבחין בדהירת הסלע. הארץ, נדלה מ: http://www.haaretz.co.il/literature/1.1066031.

גפן, פ' (21 באוגוסט, 2011). תורת הסוד והפשטות – ריאיון עם רבקה מרים [פוסט מבלוג]. נדלה מ: http://pninageffen.wordpress.com.

הרשפי, ס' (תשס"ו). לגעת בפלא: פנים ביצירתה של רבקה מרים. מסכת, ה, 83 –124.

רובינשטיין, ב' (תש"ס). משוררים בעקבות ספר יונה. עלי שיח, 43, 140 –148.

מרים, ר' (2010). שירי רבקה מרים. כרמל: ירושלים.