בחירה חופשית

המושג בחירה חופשית מציין את יכולתו של כל אדם לבחור את דרכו ואת מעשיו בעצמו וכרצונו – מתוך מודעות לתוצאות בחירתו.

בתנ"ך מופיע הרעיון של בחירה חופשית כבר בפרשה הראשונה הפותחת את התורה (ואת התנ"ך) – בסיפור גן עדן. ה' אסר על האדם לאכול מפרי עץ הדעת, אך לא שלל ממנו את האפשרות לעבור על האיסור – ולאכול מהפרי האסור. וכך, לצד האיסור עצמו, הציג ה' לאדם את המחיר הכרוך בהפרתו: "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב 17).

האדם במקרא הוא אפוא יצור אוטונומי, בעל אחריות מוסרית למעשיו ולבחירתו. האל העניק לאדם את הבחירה – "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע"; הציג דרישה – "לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו"; והבטיח תגמול, בהתאם לבחירת האדם – "וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ", או לחילופין – "אָבֹד תֹּאבֵדוּן לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים". וכך גם יעץ הנביא ישעיהו: "מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב" (ישעיה ז 15).

רעיון הבחירה החופשית הוא הבסיס לאפשרות השינוי – ולחזרה בתשובה. שהרי גם כאשר בחירתו של האדם שגויה ומוליכה אותו בדרכים קלוקלות – מאפשרת לו הבחירה החופשית לחזור בו, לבחור בטוב ולהציל את עצמו מן העונש: "שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים, וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל" (יחזקאל יח 22, לג 11). עם זאת, המקרא מציג גם מקרים שבהם נשללת מן האדם יכולת הבחירה החופשית, לדוגמה: בסיפור מכות מצרים מתוארת התנהגותו של פרעה משלב מסוים לא כתוצאה של בחירתו האישית – אלא כפרי החלטה אלוהית, אשר שללה ממנו את זכות הבחירה, כעונש על כפירתו במציאות האל.¹
עקרון הבחירה החופשית בא לידי ביטוי גם במקורות חז"ל, כגון: "הכול בידי שמים – חוץ מיראת שמים"² וכן בעֶמְדָתוֹ של רבי עקיבא: "הכול צפוי – והרשות נתונה":³ האל יודע הכול מראש – ובכל זאת האדם חופשי לבחור את דרכו. ידיעת האל אינה סותרת את עקרון הבחירה החופשית ואינה מחייבת את האדם. לפי תפיסה זו, האל אינו מתערב כלל בשיקוליו המוסריים של האדם, ואלה נתונים אך ורק להכרעתו האישית של האדם ולבחירתו החופשית.⁴
הבחירה החופשית היא אחת הסוגיות שבהן דנו הפילוסופים היהודים בימי הביניים. כך, לדוגמה, מסביר ר' יהודה הלוי כי האדם "מוצא הוא את רצונו חופשי במעשים האפשריים לו: ירצה – יַעֲשֵׂם, לא ירצה – יימנע מֵעֲשׂוֹתָם."⁵

ובפרשנות המקרא בימי הביניים יש דעה הרואה בזכות לבחירה חופשית את צֶלֶם האלוהים שבאדם, כפי שקובע ר' עובדיה סְפוֹרְנוֹ: "ובקצת ידמה [האדם] לאל יתברך הפועל בבחירה (=מתוך בחירה)" (פירושו לבראשית א 26).

ורמב"ם ביצירתו ההלכתית "משנה תורה" פסק כי הבחירה החופשית היא "עיקר גדול ועַמוּד התורה והמצווה" והסביר באריכות תפיסה זו:

"רשות לכל אדם נתונה, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק – הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע – הרשות בידו… הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזה דרך שירצה… ודבר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצווה… שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה, אלא הכול מסור להם (=לבחירתם)."

רמב"ם יצא כנגד התפיסה של גזירה קדומה, שלפיה האל גוזר על האדם "מתחילת ברייתו" להיות צדיק או רשע, ומדגיש כי כל אדם "ראוי לו להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירבעם או חכם או סָכַל או רחמן…" שהרי אילו היה האל גוזר על האדם להיות צדיק או רשע… היאך היה מצווה לנו על ידי הנביאים: עשה כך ועל תעשה כך… ומה מקום היה לכל התורה כולה, ובאיזה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק?" אך מאחר שניתנה לאדם זכות ההכרעה המוסרית והבחירה החופשית "מעצמו ובדעתו שנתן לו האל" – לפיכך אפשר להעמידו לדין "לפי מעשיו".⁶

ועם זאת מציין רמב"ם כי לעתים נשללת מן האדם זכות הבחירה החופשית, וזאת כאשר "יחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים… שעשה ברצונו ומדעתו" – חטאים שהעונש עליהם הוא מניעת הבחירה החופשית וזכות התשובה: "ואין מניחין לו רשות לשוב מֵרִשְׁעוֹ כדי שימות ויֹאבַד בחטאו".⁷
הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק מציג את התפיסה היהודית המבחינה בין שני ממדי קיום – בין קיום גורלי לקיום ייעודי – ומדגיש כי "סיסמת ה'אני' הייעודי היא: על כורחך אתה נולד ועל כורחך אתה מת, אבל ברצונך החופשי אתה חי": האדם נולד כאובייקט – ומת כאובייקט, אבל ביכולתו לבחור בחיים של סובייקט יוצר ומחדש, "המטביע את חותמו האינדיבידואלי" בעולם.⁸