האוניברסיטה העברית – חזון ושנים ראשונות
האוניברסיטה הראשונה בישראל, שבהקמתה דנו כבר בקונגרס הציוני הראשון (1897). טקס הפתיחה על הר הצופים (1925) התקיים במעמד אנשי רוח ומנהיגים, ובהם הלורד בלפור. מייסדיה האמינו בייעודה כמרכז תרבותי ורוחני, מוקד משיכה לחוקרים יהודים מכל העולם ותרומה לתרבות האנושית.
האוניברסיטה העברית בירושלים1 הייתה האוניברסיטה הראשונה בארץ ישראל והמוסד האקדמי השני בארץ: היא נפתחה בשנת תרפ"ה – 1925, כעשר שנים אחרי הטכניון. אבל הרעיון להקים אוניברסיטה עברית עלה כ-40 שנה לפני פתיחת האוניברסיטה: פרופ' צבי הרמן שפירא,2 מראשוני חיבת ציון ויוזם הקמת הקרן הקיימת לישראל, העלה אותו לראשונה במאמריו בעיתון "המליץ" (תרמ"ב – 1882, תרמ"ד – 1884). פרופ' שפירא גיבש תכנית ראשונית, והציג אותה גם לפני משתתפי הקונגרס הציוני הראשון. בתכניתו הציע להקים בארץ "בית מדרש התורה, החכמה והעבודה" ובו שלוש פקולטות: לימודי דת (תיאולוגיה), מדעי הרוח ומדעי הטבע. כדי להימנע מעימות עם בני היישוב הישן, הציע שפירא שהאוניברסיטה לא תוקם בירושלים – אלא "במרכז המושבות".3 הקמתה של אוניברסיטה עברית בארץ נדונה בכמה קונגרסים ציוניים, וד"ר חיים ויצמן הצטרף בהתלהבותו לחזון של שפירא והקים בשנת תרס"א – 1901 משרד לבדיקת האפשרות לייסד "מכון עליון ללימודים גבוהים" בארץ ישראל.
ההצעה להקים אוניברסיטה בעיר ירושלים, ששפת ההוראה בה תהיה עברית, עלתה במאמר שהתפרסם בלונדון בשנת תרס"ח – 1908, וחמש שנים אחר כך, בקונגרס הציוני ה-11, הוחלט על הקמת ועדה שתפעל להקמת אוניברסיטה עברית בעיר הקודש. לשם כך נקנתה חלקת קרקע על הר הצופים (תרע"ד – 1914), וארבע שנים אחר כך, עם תום מלחמת העולם הראשונה, הניח ד"ר חיים ויצמן את אבן הפינה לאוניברסיטה העברית שעל ההר. ויצמן, יחד עם פרופ' אלברט איינשטיין, גייסו כספים בארצות הברית למען האוניברסיטה, ומנחם אוסישקין פעל בירושלים להקמת מכון למדעי הרוח – ולמדעי היהדות.4 ויצמן החל בהקמת המכון לכימיה, ואחר כך הוקם גם המכון למיקרוביולוגיה, ובחנוכה תרפ"ה – 1923 נוסד המכון למדעי היהדות.
טקס הפתיחה הרשמי של האוניברסיטה העברית התקיים בתאריך ז בניסן תרפ"ה – 1925 במעמד חגיגי על הר הצופים ובהשתתפות קהל רב. "היה זה מאורע גדול בחייה של ארץ ישראל המתחדשת", שעורר התעניינות רבה בעולם היהודי והלא-יהודי. את הטקס ניהל ד"ר חיים ויצמן, ואורח הכבוד היה הלורד אתור ג'יימס בלפור. באורחי הכבוד היו אחד העם, ראי"ה קוק – הרב הראשי בארץ ישראל, המשורר ח"נ ביאליק, והגנרל הבריטי אדמונד אלנבי, שכבש את ארץ ישראל מידי התורכים.
הקמתה של אוניברסיטה עברית בירושלים התאפשרה בזכות חזון התחייה הלאומית והשאיפה לחדש את היצירה היהודית בארץ ישראל. המייסדים האמינו בחשיבותו של מרכז תרבותי ורוחני, שיהיה אבן שואבת למדענים ולחוקרים יהודים מרחבי העולם, ובאמצעותו "ישוב ויתרום עם ישראל תרומה מקורית לתרבות האנושית". עוד קיוו היוזמים והמייסדים כי האוניברסיטה תציע פתרון לנוער יהודי בתפוצות, בעיקר במזרח אירופה, שמוסדות ההשכלה הגבוהה היו חסומים בפניו, ותסייע להתפתחות החינוך והתרבות של היישוב היהודי בארץ.5
בשנת תרפ"ח – 1928 פעלה באוניברסיטה העברית בירושלים הפקולטה למדעי הרוח, שכללה את המכון למדעי היהדות, המכון למדעי המזרח ומדעי הרוח הכלליים. שלוש שנים לאחר מכן העניקה האוניברסיטה לראשונה תואר של "מוסמך למדעי הרוח" ל-13 מוסמכים ראשונים. באותה שנה החלו גם הלימודים לקראת התואר "מוסמך למדעי הטבע", ובשנת תרפ"ה – 1935 נפתחה הפקולטה למדעי הטבע.6
התואר השלישי – ד"ר לפילוסופיה – הוענק לראשונה בשנת תרפ"ו – 1936. ובעקבות עליית היטלר לשלטון הגיעו לאוניברסיטה מרצים וחוקרים, שעבורם נפתחו מחלקות חדשות, כגון – המחלקה לחקר ההורמונים ורדיוביולוגיה, וכן מעבדות לחקר הסרטן. גם למדעי הרוח והיהדות הצטרפו מלומדים חדשים, וגדל מספרם של הסטודנטים שעלו מארצות מרכז אירופה.
האוניברסיטה העברית בירושלים מדורגת בין 100 האוניברסיטאות הטובות בעולם, ותלמידיה, מדעניה וחוקריה זכו למוניטין ולפרסים ברחבי העולם, ובהם פרופ' דניאל כהנמן שזכה בפרס נובל לכלכלה (תשס"ב – 2002) ופרופ' ישראל אומן שזכה גם הוא בפרס נובל לכלכלה שלוש שנים לאחר מכן (תשס"ה – 2005).
אתר האוניברסיטה העברית בירושלים