נתן אלתרמן

מבוא

נתן אלתרמן (1910 – 1970) היה מחלוצי השירה העברית החדשה ומן הבולטים במשוררים המודרניים בארץ ישראל, שבסגנונו המיוחד "כבש… את לבותיהם של בני הדור הצעיר".¹ אלתרמן היה גם מחברם של פזמונים רבים, מחזאי ומתרגם וגם בעל טור מחורז בעיתונות העברית: במשך כרבע מאה פרסם בעיתונות את "הטור השביעי", שבו הגיב בשירה מחורזת על ענייני השעה ונתן ביטוי "לדור הנאבק על עצמאותו וביסוסה ".²

אלתרמן כתב תרגומים, שירי ילדים ומחזות וכן פזמונים, ובהם רבים שנכתבו בהשראת עירו תל אביב והיו ללהיטים.³ בשנת תשכ"ח – 1968 זכה נתן אלתרמן בפרס ישראל לשירה. שנתיים לאחר מכן, בגיל 60, נפטר ונקבר בבית הקברות הישן ברח' טרומפלדור בתל אביב.

מעט יוצרים: מכל העמים

מאת:

• נתן אלתרמן

בִּבְכוֹת יְלָדֵינוּ בְּצֵל גַּרְדֻּמִּים
אֶת חֲמַת הָעוֹלָם לֹא שָׁמַעְנוּ.
כִּי אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים,
אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ.

כִּי אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים,
מִנּוֹרְבֶגִים' מִצֶּ'כִים, מִבְּרִיטִים
וּבִצְעֹד יְלָדֵינוּ אֵלֵי גַּרְדֻּמִּים,
יְלָדִים יְהוּדִים, יְלָדִים חֲכָמִים,
הֵם יוֹדְעִים כִּי דָּמָם לֹא נֶחְשַׁב בַּדָּמִים –
הֵם קוֹרְאִים רַק לָאֵם: אַל תַּבִּיטִי!

……………………………

עֵינֵיהֶם מְדַבְּרוֹת: אַל תַּבִּיטִי הָאֵם,
אֵיךְ שׁוּרוֹת אֲרֻכּוֹת הֻנַּחְנוּ.
חַיָּלִים וָתִיקִים וִידוּעִים לְשֵׁם,
רַק קְטַנִּים בַּקּוֹמָה אֲנַחְנוּ.

עֵינֵיהֶם מְדַבְּרוֹת עוֹד דְּבָרִים אֲחָדִים:
אֱלֹהֵי הָאָבוֹת, יָדַעְנוּ
שֶׁאַתָּה בְּחַרְתָּנוּ מִכָּל הַיְלָדִים,
אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ רָצִיתָ בָּנוּ.

שֶׁאַתָּה בְּחַרְתָּנוּ מִכָּל הַיְלָדִים
לֵהָרֵג מוּל כִּסֵּא כְּבוֹדֶךָ
וְאַתָּה אֶת דָּמֵנוּ אוֹסֵף בְּכַדִּים
כִּי אֵין לוֹ אוֹסֵף מִלְּבַדֶּךָ.

וְאַתָּה מְרִיחוֹ כְּמוֹ רֵיחַ פְּרָחִים
וְאַתָּה מְלַקְּטוֹ בְּמִטְפַּחַת,
וְאַתָּה תְּבַקְּשֶׁנּוּ מִידֵי הָרוֹצְחִים
וּמִידֵי הַשּׁוֹתְקִים גַּם יַחַד.

 

---

בתוך "כתבים", מדור "מכל העמים", הוצאת הקיבוץ המאוחד והוצאת דביר, תשכ"ב – 1962, עמ' 9. השיר התפרסם לראשונה במסגרת הטור השביעי בשנת תש"ב – 1942 כשיר מחאה וזעקה על רצח הילדים היהודים בשואה

תולדות חייו

נתן אלתרמן נולד בוורשה בשנת תר"ע – 1910 להוריו בלה ויצחק. אביו היה איש חינוך משכיל, שייסד בוורשה גן ילדים עברי. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ברחה המשפחה – תחילה לקייב ואחר כך לקישניוב – ושם עסק האב בחינוך עברי ובפעילות ציונית, ואלתרמן למד בגימנסיה העברית "מגן דויד". כשהיה בן 15, עלתה המשפחה ארצה והתיישבה בתל אביב.

אלתרמן למד בגימנסיה הרצליה, ולאחר מכן נסע ללמוד בצרפת – באוניברסיטת סורבון שבפריז ובאוניברסיטה בנאנסי, שם למד אגרונומיה. עוד בהיותו בנאנסי החל לכתוב שירה, ושנה לאחר שחזר ארצה נטש את האגרונומיה והקדיש את כל זמנו לכתיבת שירה. במקביל החל לפרסם טור שירי קבוע בעיתונות: תחילה בעיתון "הארץ" – בטור "סקיצות תל אביביות" (קיץ תרצ"ד – 1934) ובטור שירי סטירי – "רגעים"⁴ – ואחר כך בעיתון "דבר". שני ספריו הראשונים – "כוכבים בחוץ" (תרצ"ח – 1938) ו"שמחת עניים" (תש"א – 1941) – היו ציון דרך חשוב בתולדות השירה העברית וקבעו את מעמדו של אלתרמן כאחד היוצרים העבריים החשובים בדורו.

ספר שיריו האחרון של אלתרמן, "חגיגת קיץ", יצא לאור חמש שנים לפני מותו. לצד כתיבת שירה אמנותית כתב אלתרמן שירים ופזמונים, בין השאר לתיאטרונים הסאטיריים של תל אביב ("המטאטא" ו"לִי-לָה-לוֹ"), כן כתב שירים וסיפורים מחורזים לילדים ובהם "ספר התיבה המזמרת". בעשור האחרון לחייו כתב מחזות, ובמהלך שנות פעילותו עסק בתרגומים לעברית ממיטב ספרות העולם – מיצירות שייקספיר, מולייר וכן מספרות היידיש לילדים.

במקביל לכל אלו פרסם במשך 30 שנה מדור שירי שבועי קבוע בעיתון "דבר" – "הטור השביעי" – שבו עסק גם בשאלות מוסר וחברה ובגורלו של העם היהודי, והוא שהקנה לו תפקיד מרכזי בעיצוב דעת הקהל בימי משבר ומלחמה. אלתרמן היה מזוהה עם תנועת העבודה וערכיה, ובעקבות מלחמת ששת הימים הצטרף לקבוצה של אנשי ציבור ורוח שהקימו את התנועה למען ארץ ישראל השלמה.⁵ על שירתו ויצירתו זכה אלתרמן בפרס ישראל לשירה בשנת תשכ"ח – 1968.
אלתרמן היה דמות בולטת בחוג הסופרים והמשוררים של זמנו, שנהגו להתכנס לדיונים ספרותיים – רוויים בכוסות יין רבות – בקפה "כסית" שבתל אביב. הוא עצמו הסתפק במועט וחי בצניעות, אך היה ידוע בחיבתו לקוניאק ולטיפה המרה בכלל. אלתרמן היה נשוי לשחקנית התיאטרון רחל מרכוס,⁶ ולבתם היחידה, המשוררת תרצה אתר, הקדיש את "שיר משמר", שהתפרסם בספר שיריו האחרון.⁷ נתן אלתרמן נפטר בתאריך כ באדר ב תש"ל – 1970 בגיל 60, ונקבר בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור בתל אביב.

שירתו של אלתרמן

נתן אלתרמן היה משורר מודרני, מחלוצי השירה העברית החדשה, והוא השפיע לא רק על בני דורו אלא גם על דור המשוררים שפעל בשנים שלאחר הקמת המדינה ונקרא "דור המדינה" (שנות החמישים של המאה ה-20).⁸

שיר הביכורים של אלתרמן, "לטו בשבט", נדפס בביטאון הגימנסיה העברית בקישיניוב, ובגיל 21 התפרסם לראשונה שיר פרי עטו בארץ ישראל – השיר "בשטף עיר" (תרצ"א – 1931). מאז הייתה שירתו חלק בלתי נפרד מן התרבות וההוויה של הארץ, ולצד שירה אמנותית כתב פזמונים רבים שהולחנו והיו ללהיטים, ופרסם טור שירי קבוע בעיתונות, לימים "הטור השביעי, שבו הציג כתיבה עיתונאית מחורזת במיטבה.

עיקר חשיבותו של אלתרמן כמשורר – "בשירתו המודרנית הצרופה",⁹ שבאה לידי ביטוי בחמשת כרכי השירה שפרסם ובסגנונו המיוחד, המצטיין בפיוטיות קסומה, עשירה בציוריות ובעושר גוונים.¹⁰ בשירתו האמנותית מתאר אלתרמן עולם של ניגודים – את הטבע בצבעים עזים של גן העדן האבוד, לצד העיר הגדולה, האפורה והמתנכרת.¹¹

אלתרמן היה משורר עירוני, ורחובות העיר, "רחובות ברזל ריקים וארוכים", היו נוף חייו הבוגרים ויצירתו. אך מעל לרחובות הריקים "לוהט ירח", "רקיע לח את שיעולו מרעים", ויש גם שקמה תל אביבית, "תפיל ענף לי כמטפחת, / ואני אקוד לה, וארים".¹²

ספרו הראשון, "כוכבים בחוץ" (תרצ"ח – 1938) , מתאר עיר בעלת סממנים אירופיים, אך שיריו המאוחרים יותר מסרטטים את דיוקנה של עיר ים תיכונית, ולה "ריח ים ורוח סתיו / ומיץ של תפוחי זהב".¹³

ספרו השני, "שמחת עניים" (תש"א – 1941), נכתב בצל מוראות השואה והידיעות הראשונות על גורל יהודי אירופה. הספר מציג את דמויותיהם של יהודים מן העיירה היהודית במזרח אירופה, הנמצאים על סף שואה מתקרבת: "דין הבתים לשקוע, / לא דין הבתים לעמוד. / דין העיניים לגווע, / לא דין העיניים לחמוד. / דין הישן לא לקום לעולם, / ודין הנעור לא לנום לעולם."¹⁴
השקפתו על תהפוכות הגורל וההיסטוריה באה לידי ביטוי בקובץ השירים – "שירי מכות מצרים" (תש"ד – 1944). בספר זה מתאר אלתרמן את סבלם של אב ובנו הבכור תחת מכות מצרים, ומשתמש בעשר המכות כמטפורה לגורל היהודים בשואה – ולאובדן ולהרס שזורעות המלחמות בעולם: "…אז עלתה עד סהר צעקה ראשונה בלי עֵד. / והחי אשר רץ אל שער נהפך ברוצו למת". העיר נא-אמון, המתוארת בשיר, נעטפה זעקה מטלטלת, "מהיכל עד גרגר המלח, / ומכתר ועד בלואים".¹⁵ שנות המאבק בבריטים, ההעפלה הבלתי חוקית בשנות השואה ומלחמת העצמאות באים לידי ביטוי בספרו "עיר היונה". ואת קובץ שיריו האחרון, "חגיגת קיץ", פרסם בשנת תשכ"ה – 1965.
לשונו של אלתרמן שופעת ביטויים וצירופי לשון השאובים גם מלשון המקורות, שאפשרה לו, כמשורר מודרני וחילוני, לכתוב גם שיר תפילה "שכולו תערובת של לשונות הנעשית בקדושה": "כאשר הרואות תחשכנה, / כל הרעות תשכחנה, כל הרעות תמחינה…"¹⁶
שיריו של אלתרמן היו לחלק מן התרבות והמוזיקה הישראלית, ורבים מהם הולחנו – לדוגמה: "שיר משמר" (שכתב לבתו, המשוררת תרצה אתר), "פגישה לאין קץ", "עוד חוזר הניגון". אלתרמן גם כתב פזמונים שהיו ללהיטים, כגון: "שיר העמק", "כלניות", "צריך לצלצל פעמיים".¹⁷ מקצת פזמוניו נכתבו עבור התיאטראות הסטיריים של תל אביב באותם ימים – תיאטרון המטאטא ותיאטרון לִי-לָה-לוֹ. יצירתו של נתן אלתרמן כללה גם תרגומים, שירי ילדים ומחזות.

אלתרמן - תרגומים, שירי ילדים ומחזות

נתן אלתרמן היה לא רק משורר ייחודי ופורה, אלא גם מתרגם מחונן, שתרגם מחזות מאנגלית, צרפתית, גרמנית ויידיש, ובכך "הביא אל הבמה את מיטב שעשועי הלשון העברית."¹⁸ הוא תרגם לעברית מחזות של שייקספיר, ובהם "אותלו" ו"נשי וינדזור העליזות", וכן מחזות של מולייר – "הקמצן" ו"החולה המדומה". את הקומדיה "החכם והכסיל", שכתב סמי גרונמן בגרמנית, תרגם ועיבד לקומדיה עברית בשם "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" ואף הוסיף לה שירים מקוריים פרי עטו.

המחזה היה למחזמר המצליח ביותר בתולדות התיאטרון הישראלי. אלתרמן זיכה גם את ילדי ישראל ביצירות פרי עטו – שירים וסיפורים מחורזים, ובהם "ספר התיבה המזמרת", שנכתבו במקצב קולח ושפעו הברקות לשוניות.¹⁹ הוא תירגם מיידיש כמה משירי הילדים שכתבה קדיה מולודובסקי,²⁰ וגם את שירי פו הדוב מאנגלית (בעילום שם). בעשור האחרון לחייו כתב מחזות ובהם "כנרת כנרת", "פונדק הרוחות" ו"משפט פיתגורס", שהועלו על בימות התיאטרונים החשובים בארץ – הבימה והקאמרי.

העשרה - קישורים

מאמר של גיטה קליינמן, עיונים בשני שירים של אלתרמן (עוד חוזר הניגון, ירח) מתוך הקובץ "כוכבים בחוץ" – באתר משרד החינוך