ספרות המוסר
ספרות שנכתבה החל בימי הביניים במטרה לחזק את האמונה וההתנהגות המוסרית של היחיד ולתת משמעות לחיים בתלאות הגלות. כללה גם ביקורת חברתית על הנהגת הקהילה.
ספרות המוסר היהודית נכתבה מימי הביניים ואילך במטרה לחזק את האמונה בה' ואת שמירת התורה ולהעניק משמעות לחיים – ובכלל זה לחיי היהודים בתלאות הגלות. ספרות המוסר מקיפה סוגות וסוגים מגוונים של חיבורים, ובהם ספרים פילוסופיים – כגון חובות הלבבות של ר' בחיי אבן פקודה, "ספר מדע" של רמב"ם וספרו של רמח"ל, מסילת ישרים;1 דרשות וסיפורי מוסר – כמו דרשותיו של מהר"ל מפראג; איגרות מוסר – כגון: איגרת רמב"ן לבנו; הספדים וצוואות, ספרי פתגמים ומשלים – דוגמת ספר המוסר שכתב יחיא אלצאהרי – וכן פרשנויות לספר משלי בתנ"ך ולפרקי אבות במשנה.2
במאה ה-18 התפתחה בפולין ספרות מוסר "בעלת מגמה חברתית מובהקת" שיצאה בביקורת קשה על העשירים ובעלי השררה, על מעשי עוול של מנהיגי הקהילה ועל מצבם הקשה של המוני העם, ואף תבעה את תיקון המצב. ספרים אלו נדפסו במהדורות רבות בברכתם ובהסכמתם של רבנים ותלמידי חכמים.3
ביקורת חברתית מסוג זה בלטה דווקא בספרות המוסר הלא-חסידית, שכללה "מחאה סוציאלית" והייתה "מפורטת, שיטתית וחריפה הרבה יותר" מזו המצויה בראשיתה של הספרות החסידית.4 כך לדוגמה הספר "קב הישר" של צבי הירש קוידנובר מווילנה, העוסק בשכר ובעונש, בשטן האורב לאדם בעולם ובכוחו המתגבר באמצעות מעשיהם הרעים של בני האדם – או נחלש בזכות מעשיהם הטובים;5 "קב הישר" המציג ביקורת קשה על הגבירים, עשירי הקהילה, העושקים את העניים והמוני העם הדלים וצפויים לפיכך לבוא על עונשם בייסורי גיהינום.
באותה תקופה התפרסם באיזמיר שבתורכיה ספר מוסר עממי בשם "שבט מוסר" שכתב (בלדינו) הרב אליהו הכהן. ספר זה ביקש להרתיע את החוטאים באמצעות תיאורים רבים ומפחידים של הגיהינום הצפוי להם – אם לא יחזרו למוטב. הספר תורגם לעברית ונלמד גם בימינו. ספר המוסר המשפיע והנפוץ ביותר הוא ספרו של רמח"ל, מסילת ישרים (ת"ק – 1740), שנכתב בעברית, נדפס עד היום ב-150 מהדורות (בערך) ותורגם לאנגלית, צרפתית, גרמנית, יידיש ועוד.