פילון האלכסנדרוני
פילוסוף יהודי שחי ופעל במאה ה-1 לספירה באלכסנדריה שבמצרים. כתב (ביוונית) חיבורים היסטוריים ופילוסופיים וכן ביאור לתורה. השפיע על התפתחות הפילוסופיה והקבלה היהודית בימי הביניים.
פילון האלכסנדרוני (15 לפני הספירה – 50 לספירה בערך) היה פילוסוף יהודי,שחי ופעל בעיר אלכסנדריה שבמצרים – ומכאן שמו. כינויו בעברית – ידידיה – הוא תרגום לעברית של השם פילון. כפר ידידיה שבעמק חפר נקרא על שמו (ביוזמת קהילת היהודים באלכסנדריה).
פילון כתב חיבורים היסטוריים,1 כתבים בנושאים פילוסופיים כלליים וכן פרשנות לתורה הנחשבת ל"עיקר יצירתו". פילון כתב את חיבוריו ביוונית, בהשראת הפילוסופיה היוונית, והם השפיעו על המחשבה הדתית הנוצרית, ואחר כך, בימי הביניים, גם על פילוסופים מוסלמים ועל התפתחות הפילוסופיה והקבלה היהודית, לדוגמה – התפיסה הגורסת כי בתורה חבויים ונרמזים סודות האל; הרעיון בדבר קיומם של שלבי ביניים בין העולם של מטה, הנגלה, ובין העולם של מעלה והאל. פילון חי ויצר בסביבה הלניסטית. הוא "ספג לתוכו את מיטב ההשכלה הפילוסופית והספרותית היוונית", אך היה יהודי מאמין שביקש להציג לעולם ההלניסטי את מעלותיה וייחודה של תורת משה.2 נראה שפילון לא ידע עברית (אולי גם לא ארמית), אך בכתביו משוקעות מסורות יהודיות שקיבל כנראה מדרשנים בבתי כנסת או מתרגום המקרא ליוונית.
פילון הגן על היהדות וגם השתתף במשלחת של יהודי אלכסנדריה שיצאה לרומי (בשנת 40 לספירה) בניסיון לבטל את גזירתו של הקיסר קליגולה להציב את פסלו בבית המקדש.3 פילון, כמו רבים מיהודי התפוצות, עלה לרגל לירושלים ותיעד בכתביו את הארץ ויושביה, את יופייה של ירושלים ואת בית המקדש.
הביאור לתורה של פילון האלכסנדרוני
עיקר יצירתו של פילון הוא הביאור לתורה – ביאור אלגורי באופיו ובו שלושה חלקים:
החלק הראשון נקרא במחקר "שאלות ופתרונן", ובו פירושים לפסוקים שרק קטעים מהם שרדו והגיעו לידינו. החלק השני – הפירוש האלגורי לתורה – הוא עיקרו של הביאור, ובו פירש פילון את התורה "כתעודה פילוסופית, שמשה – הפילוסוף המושלם – כתב בהשראה אלוהית". החלק השלישי עוסק בביאור חוקי התורה, ובמרכזו משה המחוקק (ביוגרפיות על מנהיגי האומה – אברהם, יוסף ומשה – נשתמרו מכתבי פילון והיו ככל הנראה חלק מביאורו לתורה).
לשיטתו של פילון, מצוות התורה – בניגוד לחוקי העמים האחרים – הן חוקה כלל-עולמית, אוניברסלית. כראייה לכך מציין פילון את העובדה, שהתורה (בספר בראשית) פותחת בתיאור בריאת העולם. פילון מסביר כי לכל המצוות ביהדות – מקור אלוהי, ומדגיש את מעמדן המיוחד של עשרת הדיברות, שנאמרו על ידי אלוהים ומהווים חוק מוחלט, קטגורי. פילון טוען כי המצוות ניתנו לבני האדם במטרה לחנכם למידות נעלות ו"להביא את האדם לידי שלמות", שהיא עניין "כלל אנושי". זאת ועוד: רק באמצעות המצוות אפשר לממש ולהשיג את המטרות הנעלות שמציעה הפילוסופיה. לפי פילון, מצוות היהדות הן אמנם כלל אנושיות, אוניברסליות – אך קיומן הוא משימה קשה. היהודים, המתחנכים למצוות מילדותם, מסוגלים לקיים את כל המצוות כהלכה על כל פרטיהן.4
העשרה - קישורים
מאמר מאת הרב חיים ראובן רבינוביץ, פילון – הדרשן היהודי הראשון בגולה – באתר דעת