אָמֵן

המילה אמן נזכרת לראשונה בתורה ולאחר מכן גם בספרי התנ"ך האחרים, בדרך כלל במשמעות הרווחת של חיזוק, אישור והסכמה: כן יהיה, כן יקום (במדבר ה 22). במשמע זה מלווה המילה את מעמד הקללות (והברכות) שנערך לפני כניסתם של בני ישראל לארץ:¹ הקללות נאמרו בסגנון של שבועה – הלויים פתחו כל שבועה במילה "ארור", " וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן" (דברים כז 15).

המילה אמן משמשת גם להבעת משאלה ותקווה: הלוואי שכך יהיה, לו יהי: "אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה ה'" (ירמיהו כח 6).² וכך גם בספר תהלים, בהכפלה של המילה – אמן ואמן: "וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים עב 19). ונראה כי במזמורי תהלים מביעה המילה אמן – ובהכפלה: אמן ואמן – את משאלתו של כותב המזמור, שכל בקשותיו ותפילותיו אכן יתקבלו ויתקיימו.³

המילה אמן נזכרת במקרא גם ככינוי לאל במשמעות של נאמן: "הַמִּתְבָּרֵךְ בָּאָרֶץ יִתְבָּרֵךְ בֵּאלֹהֵי אָמֵן וְהַנִּשְׁבָּע בָּאָרֶץ יִשָּׁבַע בֵּאלֹהֵי אָמֵן" (ישעיהו סה 16). הצירוף "אלֹהֵי אָמֵן" זהה במשמעותו לצירופים "הָאֵל הַנֶּאֱמָן" (דברים ז 9), "אֵל אֱמוּנָה" (דברים לב 4).
את המקור לשימוש הרווח של המילה אמן כסיום לברכות ולתפילות יש המוצאים בפסוקי ספר תהלים, כמו גם בטקס האמנה שערך עזרא בימי שיבת ציון, ובו ענה העם אמן על ברכה: "וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת ה' הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל – וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם אָמֵן אָמֵן" (נחמיה ח 6).
בתקופת חז"ל – לפני גיבושו של סידור התפילה – נאמרו התפילות בעל פה בהנחייתו של שליח הציבור, שקרא את התפילה בקול עבור המתפללים, והם הקשיבו וענו "אמן" – ובכך הצטרפו לתפילתו. ולפיכך קבעו חז"ל: "גדול העונה אמן יותר מן המברך",⁴ והוסיפו: "וכל המאריך באמן – מאריכין לו ימיו ושנותיו."⁵

ובמקורות חז"ל יש הסבר למילה אמן המבוסס על ראשי תיבות – ועל המילה במשמעותה המקראית, נאמן, ככינוי לאל: "מאי אמן? אמר רבי חנינא: אל מלך נאמן".⁶ ולפי ההלכה, עונים "אמן" על כל ברכה וכן בסיום כל פסקה בתפילת הקדיש.⁷
במהלך הדורות נוצרו צירופים וביטויים הקשורים למילה אמן, ובהם:⁸

"אמן חטופה" – שבאמירתה מבליעים את האות אל"ף, ובהשאלה – אמירת אמן בחיפזון.

"אמן קטופה" – שבאמירתה מבליעים את האות נו"ן (וכאילו "קוטפים" אותה).

"אמן כן יהיה רצון" (ובראשי תיבות – אכי"ר): הלוואי שיתקיימו הדברים, ודומה לכך גם הכפלת המילה – אמן ואמן – שיש בה הבעת משאלה: הלוואי שכך יקרה. ועל אלה יש להוסיף את "העונה אמן בעל כורחו", כלומר: נאלץ להסכים למרות התנגדותו, ואת "העונה אחריו אמן", כלומר: מסכים עם זולתו ומאשר את מעשיו.