גיור

מבוא

גיור הוא התהליך שבו אדם שאינו יהודי מצטרף לעם היהודי מדעתו ומרצונו, ואחרי תקופת לימוד מקבל על עצמו את האמונה היהודית ומצוותיה¹. הגיור אינו נזכר בתורה, והמושג ההלכתי "גר צדק", להבדיל מן הגֵר הנזכר במקרא, מציין את מי שעבר גיור². לפי מסורת חז"ל, היה אברהם, אבי האומה, גֵר הצדק הראשון³, ורות המואבייה שהצהירה "עַמֵּךְ – עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ – אֱלֹהָי" (רות א 16) הייתה אב טיפוס לגרת צדק ולעקרונות הגיור. הדת היהודית איננה מיסיונרית, וההלכה היהודית אינה מעודדת גיור של בני דתות אחרות⁴. לפיכך נהגו להחמיר עם המבקשים להתגייר, להסביר להם את התובענות הכרוכה באורח החיים היהודי ולהבהיר להם "כובד עול התורה."⁵ בקרב חכמים לאורך הדורות היו שדחו ניסיונות גיור, והיו שנענו להם – אך ההלכה קבעה כי מי שהתגייר כהלכה (גֵר צדק) הוא יהודי לכל דבר.⁶ בימינו במדינת ישראל פועלים מסגרות גיור לעולים שהגיעו ארצה לפי חוק השבות אך אינם יהודים לפי ההלכה, וכן לילדים שנולדו להורים לא יהודים ואומצו בחו"ל על ידי בני זוג יהודים.

עקרונות הגיור במקרא

בספרי התנ"ך אין עדות לתהליך הלכתי של גיור בעם ישראל, והמושג גֵר במקרא אינו גר הצדק שבהלכה. לפי מסורת חז"ל, היה אברהם גֵר הצדק הראשון, שהכיר בבורא עולם, זנח את עבודת האלילים ויצא לארץ כנען בצו האל.⁷ התורה מספרת כי רק בגיל 90 נצטווה אברהם על ברית המילה – שהייתה לימים תנאי הכרחי לגיורם של גברים. עקרונות הגיור נלמדים מסיפור מקראי מאוחר יותר – סיפור רות המואבייה. בסיפור זה מביעות שתי כלותיה המואביות של נעמי, רות וערפה, את רצונן לשוב אתה ליהודה. תגובתה של נעמי לבקשת כלותיה ועמדתה הנחרצת של רות שימשו דגם לעקרונות שניסחו חז"ל: בשלב הראשון ניסתה נעמי לדחות את הצעתן של כלותיה, רות וערפה, ולהניא אותן מכוונתן. היא הצליחה לשכנע את ערפה – אך לא את רות, שדבקה בנעמי חמותה והצהירה אמונים לה, לעם ישראל ולאלוהי ישראל: "עַמֵּךְ – עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ – אֱלֹהָי" (רות א 16).

הגיור במסורת חז"ל ובהלכה

תהליך הגיור ביהדות מבוסס על יוזמתו של האדם, בן לדת אחרת, המבקש להתגייר ולהצטרף לעם ישראל ולאמונתו. המסורת היהודית אינה מעודדת גיורים, והשיחה במגילת רות (פרק א) בין נעמי לכלותיה המבקשות להצטרף אליה משמשת אב טיפוס לגיור במסורת חז"ל: בשלב ראשון יש לעשות כמעשה נעמי, ולנסות להניא את המתגייר מכוונתו:⁸ "מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים, דחופים, סחופים ומטורפין, וייסורין בָּאִין עליהם?!" בשלב שני – כאשר המועמד לגיור אומר שהכול ידוע לו ואף על פי כן הוא רוצה להתגייר ואף מרגיש שאינו ראוי לעם היהודי – "מקבלין אותו מיד".⁹ וכך הגיבה נעמי לאחר ששוכנעה כי רות כלתה נחרצת בדעתה להצטרף אליה, לעם ישראל ולאלוהיו. אך לפי ההלכה, לא מסתיים בכך מבחנו של המתגייר: יש להזכיר לו כי לא יוכל להמשיך באורח חייו הקודם, ולהסביר לו "מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות" ולהודיע לו מה העונש על אי קיום מצוות – ומהו שכרן, אך "אין מרבין עליו, ואין מדקדקין עליו". ואם היה מוכן לקבל על עצמו את כל המחויבויות שהוצגו לפניו – "מָלִין אותו (=עושים לו ברית מילה) מיד". רמב"ם הדגיש את המניע של המועמד לגיור, ופסק כי יש לוודא שהגיור אינו נועד לקידום מטרות אישיות "בגלל ממון שייטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד. ואם איש הוא – בודקין אחריו שמא עיניו נתן באישה יהודית, ואם אישה היא – שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל."¹⁰ לפי ההלכה, לאחר שבית הדין משתכנע כי רצונו של האדם להתגייר כן ואמיתי, וכי הוא מכיר די הצורך את האמונה ואת אורח החיים היהודי – המתגייר עובר טבילה וברית מילה, והמתגיירת – טבילה. בסיום התהליך מקבל המתגייר שם יהודי, המעיד על ניתוקו מעברו ועל השתייכות החדשה לעם היהודי: למתגייר נהוג לתת את השם אברהם בן אברהם, ולמתגיירת – את השם רות בת אברהם, מאחר שלפי המסורת היה אברהם גר הצדק והמגייר הראשון, ורות המואבייה – דגם לגיורת ולתהליך הגיור. וכל מתגייר שעבר את התהליך על שלביו – הרי הוא יהודי גמור ושלם, כפי שקבע בפסקנות רמב"ם באיגרתו לעובדיה הגֵר: "כל מי שיתגייר עד סוף הדורות וכל המייחד שמו של הקדוש ברוך הוא – תלמידו של אברהם הוא, ומאחר שנכנסת תחת כנפי השכינה ונלווית אליו, אין כאן הפרש (=הבדל) בינינו ובינך. אם אנו מתייחסים אל אברהם, יצחק ויעקב, אתה מתייחס למי שאמר 'והיה העולם'."¹¹

בתולדות עם ישראל ידועים כמה גרים מפורסמים, ובהם שמעיה ואבטליון, שחיו בתקופת הזוגות במשנה; אונקלוס, מתרגם התורה לארמית; עקילס הגר; הלני, מלכת חדייב בתקופת הבית השני ומלך הכוזרים בימי הביניים.¹² ויש הסבורים כי גם רבי מאיר וגם רבי עקיבא היו ממשפחות גרים.

הגיור במדינת ישראל

מאז הקמתה מחויבת מדינת ישראל "לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות"¹³, ובהתאם לייעודה זה חוקקה את חוק השבות, שעל פיו "כל יהודי זכאי לעלות ארצה". בשלהי המאה ה-20 הגיעו ארצה יותר ממיליון עולים, רובם ממדינות חבר העמים, שעלו ארצה לפי חוק השבות, ובהם עולים שלא היו יהודים לפי ההלכה¹⁴ אך נחשבו ליהודים בארץ מוצאם: במדינות חבר העמים נקבעת דתו של אדם לפי דת אביו, ואילו בהלכה היהודית – לפי דת האֵם.¹⁵ נסיבות אלו (ואחרות) הביאו לתיקון בחוק השבות (תש"ל – 1970), שהרחיב את ההגדרה של הזכאים לעלות ארצה, ובכללם – גם מי שסבו היה יהודי. מתוקף תיקון זה של החוק הגיעו עולים לא יהודים גם ממדינות חבר העמים וגם מבני הפָלָשְׁמוּרָה מאתיופיה. הרחבה זו של חוק השבות הציעה פתרון לבעייתם של העולים – אך הפתרון היה חלקי בלבד: החוק חייב עולים אלו בגיור, אך המחוקק לא הגדיר את תהליך הגיור, והשאיר את ההחלטה בידי משרד הפנים, העוסק ברישום ודורש גיור אורתודוקסי לפי ההלכה. וכך היה גיורם של העולים לסוגייה מעוררת מחלוקת, והניסיון לשמור על גיור לפי ההלכה למען אחדות העם היהודי נתקל בהתנגדותם של גורמים לא אורתודוקסים ושל חלק מן העולים, שאינם רואים עצמם מחויבים להלכה או לאורח חיים דתי, כמו רבים מן היהודים בישראל.¹⁶

מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 פועלים בישראל אולפני גיור מיוחדים, שהוקמו על ידי משרדי הממשלה (משרד החינוך ומשרד הקליטה), הסוכנות היהודית והרבנות הראשית. אולפנים אלו נועדו לכל אותם עולים שהגיעו ומגיעים ארצה מתוקף חוק השבות אך אינם יהודים לפי ההלכה. לצד האולפנים פועלים מסלולי גיור מיוחדים בשעות הערב, מסלולים מרוכזים לצעירים וצעירות בקיבוצים דתיים בתנאי פנימייה, ועוד. גם צה"ל מציע מגוון מסלולי גיור לחיילים וחיילות במהלך שירותם הצבאי.¹⁷

לצד אולפני גיור אורתודוקסיים יש בישראל אולפני גיור של היהדות הלא-אורתודוקסית.  אחרי שנים רבות של עתירות בנושא פסק בג"ץ בשנת תשפ"א – 2021,  כי כל מי  שהתגייר בישראל בגיור רפורמי או קונסרבטיבי מוכר כיהודי מבחינת חוק השבות וזכאי לאזרחות ישראלית.

העשרה - קישורים

מאמר של ישראל תא-שמע, "גרים וגיור בהלכה" – באתר דעת.

מאמר של שלום קליין, "לשאלת קליטתם היהודית של עולי חבר העמים" – באתר דעת.

מאמר של מרדכי וורמברנד, "פלאשים" – באתר דעת.

מידע על תהליך הגיור ועל בתי הדין המיוחדים לגיור – באתר מערך הגיור של משרד ראש הממשלה ומשרד הדתות.