הגר"א – הגאון רבי אליהו
ידוע בכינויו "הגאון מווילנה" ונחשב לאחד מגדולי הרוח שקמו לישראל במאה ה-18. בהנהגתו יצאה קהילת וילנה עם קהילות אחרות של מתנגדים "למלחמת חורמה" בתנועת החסידות. אך גם בעיני מנהיגי החסידות נחשב לגדול הדור.
מבוא
הגר"א – הגאון רבי אליהו (1720 – 1797) – ידוע בכינויו "הגאון מווילנה" ונחשב "אחד מגדולי הרוח שקמו לישראל במאה ה-18".1 הגר"א היה בעל השכלה רחבה בתחומים רבים, ולצד ידיעותיו בכל תחומי היהדות עסק גם באסטרונומיה, מתמטיקה, גיאוגרפיה ועוד. הגר"א למד רוב ימיו בביתו, חי בסגפנות ובצניעות, וכתביו הודפסו רק אחרי מותו. ביוזמתו ובהנהגתו של הגר"א יצאה קהילת וילנה, יחד עם קהילות אחרות של מתנגדים, "למלחמת חורמה" בתנועת החסידות. אך גם בעיני יריביו, מנהיגי החסידות, היה הגאון מווילנה "גדול הדור… יחיד בדורו",2 כפי שהעיד עליו מייסד חסידות חב"ד:3 "אין במדינות ליטא מי שירום לבבו (=שיתגאה) שלא לבטל דעתו מפני דעת הגאון".4 הכינוי "גאון" – שהיה לשמו השני – ניתן לו בזכות בקיאותו המופלגת והיקף ידיעותיו. סגפנותו וצניעותו הקנו לו את התואר חסיד ואת הכינוי "האיש האלוהי".
מעט יוצרים: כָּל שֶׁבָּא אֵצֶלכָּל שֶׁבָּא אֵצֶל קִבְרוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ, הַגָּאוֹן
מִוִּילְנָה, מִשְׁתַּטֵּחַ שָׁם וְזוֹכֶה
בְּחֶסֶד הַגָּאוֹן,
דָּווּי – בִּרְפוּאָה שְׁלֵמָה. עֲקָרָה
בְּהִפָּקְדוּת, וּמְרוּדִים גְּמוּרִים
בְּאִמְרַת פַּרְנָסָה.
חֲרָסִים רַבִּים וּמְשֻׁנִּים לְגֹדֶל
עוֹטְפִים אֶת קִבְרוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן
שֶׁמְּרֻבִּים וּמְשֻׁנִּים הַבָּאִים
וְכָל שֶׁבָּא
נִצְרָךְ. מַנִּיחַ פֶּתֶק וּבַקָּשָׁה.
עָלַי, מִשּׁוּם-מָה, נֶאֶסְרָה הַגִּישָׁה לַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ
שֶׁלֹּא אֶרְאֶה אֵיךְ צוֹעֵק הַצַּעַר
אוֹ מִשּׁוּם שֶׁהָיִיתִי נַעַר.
רֵעַי מִשְׁתָּאִים עַכְשָׁו שֶׁאֲנִי
מַתְקִין עַצְמִי לַעֲלִיָּה לְרֶגֶל לְאָהֳלוֹ,
שֶׁהֲרֵי פַּרְנָסָתִי מְצוּיָה. אִשְׁתִּי יָלְדָה,
פְּצָעַי, אוֹמְרִים, הֶעֱלוּ אֲרוּכָה. וְאֵינִי
חָסֵר כְּלוּם, בִּפְרוּשׁ כְּלוּם,
מִלְּבַד אֶת הַתִּקְוָה.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם. http://www.acum.co.il
תולדות חייו
הגר"א נולד בליטא לאביו שלמה זלמן ולאמו טריינה – משפחת רבנים ותלמידי חכמים. ככל הידוע היו לו שני אחים – אח בשם אברהם ואחות ששמה לא ידוע. כבר בילדותו גילה כישרונות "בלתי רגילים" וזיכרון יוצא דופן. כשהיה בן שמונה עשרה (ויש אומרים בן שלוש עשרה) התחתן עם חנה, ונולדו להם שני בנים ובת (הבת נפטרה בצעירותה, אחרי אירוסיה). בשנת 1782 נפטרה אשתו חנה, והוא נשא לאישה אלמנה בשם גיטל.5
הגר"א נהג ללמוד לבדו, בשקידה עצומה ובמשך רוב שעות היממה, בתנאי סגפנות מחמירים שגזר על עצמו: הוא היה לומד בחדר קר, כשהוא טובל את רגליו במים קרים כדי שלא להירדם. הוא נהג לישון לא יותר משעתיים ביממה – ולא יותר מחצי שעה בכל פעם. במשך כל היום היו חלונות חדרו מוגפים כדי שרעש מן החוץ לא יפריע לו בלימודו. במשך שנים אחדות עבר הגר"א בכמה ערים עד שלבסוף השתקע בעיר וילנה,6 ובה חי עד סוף ימיו.
הגר"א, "שהיה אחד מגדולי החכמים בכל הדורות", לא כיהן במשרת רבנות רשמית, אך קהילת וילנה העניקה לו קצבת קיום על מנת שיוכל להתפנות ללימוד תורה. בווילנה התקבצה סביבו קבוצה קטנה של תלמידים. הם היו מתפללים אתו, נעשו תלמידיו – והיו הגרעין לבית המדרש שלו. בשנותיו בווילנה היה הגר"א מעורב גם בענייני הציבור, והשפעתו הלכה וגדלה בכל רחבי ליטא, עד שאמרו כי "בלי ידיעתו אינה יכולה להיעשות שום פעולה חשובה".7
רוב זמנו עסק הגר"א בלימודי קודש ואף כתב פירושים למשנה ותיקונים לנוסח התלמוד. כמו כן עסק בלימוד התנ"ך ובפרשנותו, בדקדוק עברי ככלי עזר לימוד התורה,8 ואף רכש – בכוחות עצמו – השכלה בנושאים כלליים, ובהם מתמטיקה, אסטרונומיה וגיאוגרפיה. בתחומים אלו מצא את החכמה הדרושה להבנת התלמוד וההלכה, ולכן עסק בהם ועודד את תלמידיו לתרגם ספרים בתחומים אלו לעברית.9 הגאון מווילנה התעניין גם בתחומי הרפואה והמוסיקה.
בגיל 63 יצא הגר"א לבדו בדרכו לארץ ישראל, והתכוון להעלות אחריו את משפחתו. מסיבות שאינן ברורות לא הגיע הגר"א לארץ – וחזר לווילנה, שם נפטר כשש שנים אחר כך, בי"ט בתשרי שנת תקנ"ח (1979).
הגר"א וההשכלה היהודית
בעיני רבים, ובהם המשכילים היהודים ומנהיגי תנועת החסידות, נחשב הגאון מווילנה לתומך בהשכלה היהודית. המשכילים, שנתקלו בעוינות ובהתנגדות של רוב היהודים, ביקשו לחזק את עמדתם ואת תדמיתם באמצעות דמותו והשכלתו היוצאת דופן של הגר"א. מנהיגי החסידות, שהגר"א היה יריבם המר, גייסו אף הם לאחר זמן את השכלתו של הגר"א כדי להאשימו בחדירת ההשכלה היהודית למזרח אירופה: לטענתם, עקב יחסו החיובי והמוטעה להשכלה הכללית "התגנבה השכלת ברלין לליטא".10 ואילו מנהיגי האורתודוקסיה, שהתנגדו למשכילים ולרעיונותיהם, השתמשו בדמותו של הגר"א כהוכחה לכך שאפשר להיות בעל השכלה רחבה מבלי לפרוק עול תורה ומצוות.
יש היסטוריונים הסבורים שהגר"א אכן היה ממבשרי תנועת ההשכלה במזרח אירופה ואף השפיע עליה. אבל ההיסטוריון עמנואל אטקס מוכיח כי לדעה זו אין תימוכין בעמדותיו ובפעולותיו של הגר"א: הוא לא פעל להפצת ההשכלה והמדעים או לשינוי החינוך היהודי המסורתי, כפי שעשתה תנועת ההשכלה, ולא הייתה לו כל השפעה על צמיחתה.11 זאת ועוד: יש עדויות להתנגדותו של הגר"א לתומכי ההשכלה, אם כי עמדה זו לא הגיעה לכלל מאבק, כנראה בשל העובדה שמשכילי זמנו השתייכו עדיין ליהדות האורתודוקסית.12 נוסף על כך היה מאבקו העיקרי של הגר"א מכוון נגד תנועת החסידות.
הגר"א ומאבקו בחסידות
המאבק המאורגן בחסידות החל בשנת 1772, עם הטלת חרם על החסידים בחג הפסח של אותה שנה. המאבק החל "ביוזמת הגר"א ובהנהגתו" בקהילות וילנה, ובעקבות וילנה הלכו קהילות אחרות (בליטא, ברוסיה הלבנה ובגליציה) ויצאו "למלחמת חורמה בחסידות".13 המתנגדים אסרו לקיים מנייני תפילה חסידיים או להשכיר להם דירות, החרימו כתבים חסידיים ושרפו אותם, וגם הלשינו לשלטונות על מנהיגי החסידות, וההלשנה הביאה למאסר אחדים מהם.14 הגר"א "סירב לראות בדרך החסידות 'פריצת גדר' בלבד" כפי שעשו רבים מראשי הקהילה. במנהגי החסידות ובעקרונותיה הוא ראה סימנים של כפירה ("מינוּת"),15 וחשש שתנועת החסידות אינה אלא גלגול חדש של השבתאות. עמדתו הבלתי מתפשרת במאבק זה לא פגה עם השנים, וגם כשנה לפני מותו פרסם איגרת ובה הודיע כי לא חזר בו מהתנגדותו לחסידות וכי יש להמשיך ולהדוף את החסידים "בכל מיני רדיפות".16
במשך כשלושה עשורים דבק הגר"א במאבקו, והפיוס בין מתנגדים לחסידים נדחה עד אחרי מותו. עם זאת, התפתחה במהלך הדורות הכרה של מנהיגי החסידות בסמכותו של הגר"א ונכונות ללמד עליו זכות. יש מהם שטענו כי הגר"א הוטעה בידי נאמניו באשר למהותה האמיתית של החסידות. אך נראה שדעות אלו נועדו לסייע לחסידים להשלים עם עברם, ולנסות לנקות את החסידות מן הכתם הגדול שדבק בה בעקבות הקביעה של הגאון מווילנה, גדול הדור, כי החסידות היא כת של כפירה ("מינוּת").17
כתבי הגר"א
הגר"א הותיר אחריו עשרות כתבים במגוון תחומים, אך אף לא אחד מכתביו התפרסם בחייו. חלק מן הספרים נכתבו על ידו, ובהם: פירוש לספר ההלכה שולחן ערוך, פירושים לתורה, ספרים במתמטיקה, וכן הספר "דקדוק אליהו" העוסק בלשון העברית "ככלי עזר ללימוד התורה". שני בניו וכמה מתלמידיו העלו על הכתב את דבריו, ופרסמו אותם אחרי מותו. הגר"א נהג לרשום הערות בשולי הספרים שבהם למד, והערות אלו הועתקו בידי תלמידיו והתפרסמו כספרים אחרי מותו, ובהם: ביאורים לרוב ספרי התנ"ך "שהצטיינו בקיצור ובזיקתם לפשט",פירושים לכמה מסכתות במשנה, פירושים והגהות למדרשי הלכה, פירושים לתוספתא, לתלמוד (הבבלי והירושלמי) ולאגדות התלמוד. בין הספרים שיצאו לאור אחרי מותו – פירושיו לספר הזוהר ולכתבים קבליים אחרים.18
דיוקנו המשוער של הגר"א
"תמונת דיוקנו [של הגר"א] החלה להופיע במאה ה-19 ועד למלחמת העולם השנייה והייתה נפוצה במזרח אירופה ובמרכזה. הדיוקנאות הרבים של הגר"א מעידים על המעמד הנכבד שלו זכה בחברה היהודית שנים רבות לאחר מותו. עד למלחמת העולם השנייה הופיעו יותר מ-30 גרסאות של דיוקן הגר"א. מרבית הדיוקנאות… היו נפוצים במיוחד באמנות היהודית העממית. דיוקנאות הגר"א הופיעו על פריטים קטנים וגדולים: שערי ספרים, תצלומים, כרטיסי ביקור, גלויות, כרטיסי ברכה לראש השנה ועוד… מן הראוי לציין כי דיוקנאות הגר"א, כמו ציורי רבנים וחכמים שנמנו עם הזרם המסורתי המרכזי במזרח אירופה, הופיעו בהשפעת אופנה שרווחה במרכז אירופה ובמערבה במאות ה- 18 וה-19… הדימויים של הגר"א המוצגים בדיוקנאות הם הד למגמות שונות שרווחו בחברה היהודית ולרעיון שביקשו מפיצי התמונה להעביר באמצעות דמותו
– – – –
ניתן לחלק את דיוקנאות הגר"א לשני טיפוסים בולטים:
א. דימוי הרב המשכיל, שהוא טיפוס האופייני למאה ה-19 שנלווה לו כיתוב המדגיש את בקיאותו ב"שבע חכמות" – המדעים הכלליים. דיוקנאות מעטים נמנים עם טיפוס זה והם הופיעו בפולין ובגרמניה.
ב. הדימוי העממי-מסורתי, שבו מוצג הגאון מווילנה במאפייני התדמית האורתודוקסית: עטוף בטלית, עטור בתפילין וכיפה על ראשו וללא הכיתוב המדגיש את בקיאותו ב"שבע חכמות"… "19
העשרה - קישורים
מאמר מאת י' בן צבי, הגר"א וניסיונותיו לעלות לארץ-ישראל – באתר דעת
מאמר מאת אברהם יערי, תלמידי הגר"א והשתרשותם בארץ – באתר דעת