התלמוד הירושלמי
חיבור שנוצר בארץ ישראל במאות ה 4-3 ומבוסס על פרשנות של המשנה ותכנים נוספים שנוספו על ידי החכמים בני התקופה שמכונים אמוראים.
מבוא
המושג תלמוד כולל שני תלמודים: התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי. התלמוד – התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי נוצרו בשני מרכזים – בבל וישראל. שני התלמודים מבוססים על המשנה, אך שלא כמוה, הם נוצרו בעיקר בארמית1 (ולא בעברית).
התלמוד הירושלמי2 נוצר בארץ ישראל, בעיקר בטבריה,3 והיה תוצר של לימוד המשנה ופרשנותה בבתי המדרש בארץ. לטקסט התלמודי שני היבטים: היבט משפטי – הבא לידי ביטוי בדיונים הלכתיים, המנוסחים בתלמוד הירושלמי בתמציתיות – והיבט ספרותי כללי, הבא לידי ביטוי במדרשים ובתיאורים מחיי היום-יום.
התלמוד הירושלמי, כמו התלמוד הבבלי, נקרא גם "גמרא"4 – "גמרא דארץ-ישראל", אך בניגוד לתלמוד הבבלי, הוא נדחק בחלוף הדורות לקרן זווית, וכתב היד הראשון שלו שהגיע לידינו נכתב כ-900 שנה אחרי חתימתו. במאה השנים האחרונות התלמוד הירושלמי זוכה להתעניינות מחודשת,5 בין השאר בזכות ההתעוררות הציונית והרצון לחזור וללמוד בארץ את התלמוד שנכתב בה ולא רק את מקבילו הבכיר שנכתב בגלות בבל.6
התלמוד הירושלמי - רקע
לאחר שסיים רבי יהודה הנשיא לערוך את המשנה, היא הייתה החיבור הבסיסי לא רק בבית מדרשו אלא גם בבתי מדרש אחרים בארץ ישראל (ואחר כך גם בישיבות בבל). בבתי המדרש שפעלו בטבריה ובשלושת המרכזים הגדולים בארץ באותם ימים – ציפורי, קיסרין ולוד – התבססו הלימוד והדיון על שישה סדרי משנה. התלמוד הירושלמי הוא סיכום של הלימוד ושל הדיונים בבתי מדרש אלו – בראש ובראשונה בבית המדרש של טבריה.
התלמוד הירושלמי מביא גם את דבריהם של אמוראי בבל הראשונים, כשם שהתלמוד הבבלי מביא את דבריהם של אמוראי ארץ ישראל, וזאת בזכות הקשרים התכופים והרצופים בין חכמי בבל לחכמי ארץ ישראל במאות הראשונות לספירה. בין שני המרכזים היו "חילופי חכמים" – חכמים מבבל באו לארץ ישראל ללמוד או להישאר לצמיתות, וחכמים מארץ ישראל שהו זמן מה בבבל או השתקעו בה.
בעקבות התנצרותה של האימפריה הרומית במאה ה-4 לספירה הורע מצבם של יהודי ארץ ישראל, ורבים – ובהם תלמידי חכמים – ירדו מן הארץ. מספר הלומדים בבתי המדרש התמעט, ונראה שהתעורר הצורך הדחוף לערוך את כל מה שנלמד. וכך נערך וסודר התלמוד הירושלמי "בחיפזון", בשלב שבו עדיין היה "רזה, כחוש, ומקוטע".7
התלמוד הירושלמי - מבנה ותוכן
כאמור, התלמוד מבוסס על המשנה, וכמוה הוא נחלק למסכתות: בתלמוד הירושלמי 39 מסכתות,8 ובהן מסכתות לארבעה משישה סדרי המשנה (ש"ס): זרעים, מועד, נשים ונזיקין.9
סדר קודשים אינו כלול בתלמוד הירושלמי, ומתוך סדר טהרות נמצאת רק מחציתה של מסכת אחת. בדומה למשנה, כל מסכת בתלמוד הירושלמי נחלקת לפרקים, וכל פרק נחלק לפסקאות הנקראות הלכות.10
ניסוח הדברים בתלמוד הירושלמי קצר ותמציתי: אין בו סוגיות ארוכות, מסודרות וערוכות, "המקשרות מאמר למאמר ותשובה לתשובה ועושות אותו לדיאלוג … חי" כפי שמוצאים בתלמוד הבבלי. זאת ועוד: הדיונים בתלמוד הירושלמי אינם ממצים את הבירור ההלכתי, ובדרך כלל – שלא כמו התלמוד הבבלי – אינם מציגים הכרעות במחלוקות שבין האמוראים.11
כאמור, התלמוד הירושלמי כולל גם חומר ספרותי, ומשוקע בו חומר אגדי רב12 – כאלף אגדות, סיפורי חכמים ופתגמים.13
עריכת התלמוד הירושלמי
התלמוד הירושלמי נכתב, לדעת חלק מהחוקרים, בתנאי לחץ ולא נעשתה בו עבודת עריכה של ממש: תהליך יצירתו היה איסוף וסידור של החומר – שכבות שכבות של דיונים בנושאים שונים, בלי "סיום וסידור אחרון" בידי קבוצת עורכים, כפי שנעשה בתלמוד הבבלי.14
לפי המסורת, נחתם התלמוד הירושלמי בידי רבי יוחנן (בר נפחא), גדול האמוראים בארץ ישראל. וכך קובע רמב"ם: "ור' יוחנן חיבר הגמרא הירושלמית בארץ ישראל אחר חורבן הבית בקירוב שלש-מאות שנה".15
חוקרי התלמוד בימינו סבורים, כי תהליך האיסוף והסידור של התלמוד הירושלמי נחתם בסוף המאה ה-4 או בתחילת המאה ה-5 לספירה, ונעשה בעיקר בבית המדרש שבטבריה – המרכז הרוחני והדתי של היישוב היהודי בארץ באותה תקופה.
מעמדו של התלמוד הירושלמי
בתחילת תקופת התלמוד היו שני מרכזים רוחניים בעולם היהודי – המרכז בארץ ישראל והמרכז בבבל – שהתחרו על ההשפעה בעולם היהודי. שקיעתו של היישוב היהודי בארץ ישראל
ועלייתו של המרכז היהודי בבבל בראשית תקופת הגאונים הכריעו את הכף לטובת המרכז בבבל, והוא המשיך להתעצם ולפרוח גם בעת כיבושי האסלאם.16
המרכז בבבל האציל מסמכותו והשפיע על מעמדו של התלמוד הבבלי: כבר בתקופת הגאונים היה התלמוד הבבלי לתלמוד בה"א הידיעה, ואילו התלמוד הירושלמי "נדחה בהדרגה מן השימוש הכללי".17
מתקופת הגאונים ואילך התעלמו כמעט לחלוטין מן התלמוד הירושלמי; בימי הביניים עסקו בו רק מעטים, וגם הם התקשו בכך בשל מספר ההעתקים המועט שעמד לרשותם. בעצם, רק כתב יד אחד של התלמוד הירושלמי הגיע לידינו בשלמותו – כתב יד ליידן מסוף המאה ה-13 לספירה, ששרד במשך כ-900 שחלפו מאז חתימת התלמוד הירושלמי בטבריה.
בימינו – בעיקר בעשרות השנים האחרונות – החל המפעל של גאולת התלמוד הירושלמי מן השכחה והשבתו לשולחן הלומדים בישיבות, ולשולחן החוקרים במכוני מחקר ובאוניברסיטאות.
פרשנות התלמוד הירושלמי ולימודו
כאמור, התלמוד הירושלמי נחתם בסוף המאה ה-4 (או בתחילת המאה ה-5) לספירה, אך לימודו נזנח כמעט לחלוטין, וכתב היד הראשון והשלם שהגיע לידינו הועתק רק בסוף המאה
ה-13.18 בנסיבות של היאלמות התלמוד הירושלמי (ושל היעלמותו) לא נכתבו לו פירושים במשך כאלף שנה, עד המאה ה-16.
הפירושים הראשונים והחלקיים נכתבו אחרי גירוש ספרד, בתחילה בארץ ישראל ורק לסדר זרעים. שני הפירושים השיטתיים הראשונים של התלמוד הירושלמי נכתבו במאה ה-18: "קרבן העדה" ו"פני משה",19 אך גם הם נתקלו בשתי בעיות מרכזיות:
א. היעדרו של נוסח נכון ומתוקן של התלמוד הירושלמי המקורי, והתבססות על נוסח משובש.
ב. היעדר מסורת של לימוד ופרשנות רצופים ושיטתיים של התלמוד הירושלמי לאורך הדורות. משום כך אין בידינו אף פירוש אחד המתקרב במשהו לפירושו המקיף והבהיר של רש"י לתלמוד הבבלי.
במאה ה-20 החל פרופ' שאול ליברמן לכתוב פירוש מדעי מקיף ומעמיק – "הירושלמי כפשוטו", והצליח לפענח סוגיות וביטויים קשים וסתומים, אך עלה בידו להשלים את הפירוש של שלוש מסכתות בלבד.20
חוגים מצומצמים בימינו – ביהדות החרדית והדתית – לומדים את הדף היומי של התלמוד הירושלמי.
דפוס התלמוד הירושלמי
התלמוד הירושלמי, כמו הבבלי, נדפס לראשונה בבית הדפוס של דניאל בומברג בוונציה, אך שנת ההדפסה לא צוינה בו. לפי חישובים שנעשו נראה שהוא נדפס אחרי התלמוד הבבלי, בשנת 1523. בומברג הדפיס את התלמוד הירושלמי לפי כתב יד ליידן, על הגהותיו ושיבושיו ובמתכונת של החלוקה לדפים ולעמודים כמו בתלמוד הבבלי. אלא שבתלמוד הירושלמי כל דף הוא ארבעה עמודים (ולא שניים כמקובל).
דפוסים אחרים של התלמוד הירושלמי, ובכלל זה דפוס וילנה של האלמנה והאחים ראם (תרפ"ב – 1922), היו "צאצאים ישירים" של דפוס ונציה ולפיכך של כתב יד ליידן. דפוס ז'יטומיר (תר"ך – תרכ"ו – 1860 – 1866) היה הראשון שחילק את מסכתות התלמוד הירושלמי לפרקים ולהלכות, ובכך הציע שיטה קלה ונוחה יותר להתמצאות מהחלוקה לארבעה עמודים.
כל השינויים בנוסח הירושלמי מאז דפוס ונציה ועד ראשית המאה ה-20 מקורם ב"תיקונים" של לומדים ושל פרשנים, בטעויות דפוס וכדומה. בשנת תשס"א – 2001 פרסמה האקדמיה ללשון העברית הדפסה מחודשת ומדויקת של כתב יד ליידן, והִגִישָה ללומדים ולחוקרים נוסח של התלמוד הירושלמי כבכתב היד.21
העשרה - קישורים
הטקסט המלא של התלמוד היררושלמי – באתר ספריא
מאמר של אביעד הכהן, אגדות התלמוד הירושלמי – באתר דעת
הקלטות שיעורים של הדף היומי בתלמוד הירושלמי וכן מאמרים ופירושים לתלמוד זה (הכול באנגלית) – באתר
קישורים לאתרים ולמאמרים (בעברית ובאנגלית) על התלמוד הירושלמי – באתר