חג השבועות

מבוא

שבועות הוא החג היחיד שהתורה אינה מציינת את התאריך (היום והחודש) שבו הוא חל. תאריך החג נקבע במקרא על פי ספירת העומר, המתחילה בחג הפסח. בסיום הספירה של שבעת השבועות, ביום ה- 50, חל חג השבועות.
ספירת השבועות היא כנראה המקור לְשֵׁם החג. לחג השבועות יש במקרא משמעות חקלאית ולא משמעות היסטורית-לאומית, ומכאן שני שמותיו הנוספים: חג הקציר וחג הביכורים. המשמעות ההיסטורית – מתן תורה – ניתנה לחג אחרי תקופת המקרא: בתקופת המשנה והתלמוד, במהלך הקביעה של הלוח העברי, נקבע התאריך ו' בסיוון כתאריך המציין את זמן מתן תורה ואת חג השבועות.
במשנה נוסף לחג השבועות עוד שֵׁם – עצרת, ובמדרשים מאוחרים הוא נקרא "עצרת של פסח".¹ בספרד של ימי הביניים נוסף לחג השבועות "תיקון" – הוא תיקון ליל שבועות.

חג הקציר, חג הביכורים

לחג השבועות יש בתורה שלושה שמות: חג השבועות, חג הקציר וחג הביכורים, כמו שכתוב:
"וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה" (שמות כג 16), "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" (שמות לד 22), "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים… בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ" (במדבר כח 26).
פסוקים אלה מדגישים את הקשר בין חג השבועות ובין קציר החיטים והביכורים: חג השבועות, כפי שהוא מתואר במקרא, היה חג חקלאי באופיו – קשור לעבודת האדמה בארץ ישראל ולעונת הקציר. בתקופה שבית המקדש היה קיים, מחג השבועות היה ניתן לעלות לירושלים ולהביא את הביכורים לבית המקדש בטקס מרשים וחגיגי.² את הביכורים היו מביאים מן החיטים – "ביכורי קציר חיטים", אבל לא רק מהם. הביכורים היו משבעת מינים של תבואה ופירות שארץ ישראל התברכה בהם על פי המקרא: חיטה, שעורה, גפן (=ענבים), תאנה, רימון, זית ודבש (=תמרים). עונת הביכורים נמשכה עד חג הסוכות, חג האסיף.

חג מתן תורה

לאחר חורבן ירושלים ובית המקדש השני לא היה אפשר לקיים את המנהג של עלייה לרגל והבאת ביכורים לבית המקדש, והגלות שבאה בעקבות החורבן ניתקה את עם ישראל מעבודת האדמה בארץ ישראל. כך איבד חג השבועות את אופיו החקלאי וקיבל תוכן חדש – חג מתן תורה. בתקופת המשנה והתלמוד, במהלך הקביעה של הלוח העברי, נקבע גם התאריך לחג השבועות – ו' בסיוון – כתאריך המציין את זמן מתן תורה.³ במקרא עצמו אין לחג ציון תאריך (יום וחודש), אך בספר שמות מסופר שבני ישראל הגיעו להר סיני "בחודש השלישי", הוא חודש סיוון.

הקשר בין חג השבועות למתן תורה – מעמד הר סיני – אינו נזכר כלל במקרא,⁴ אך אווירת החג והמנהגים שנוספו לו מדגישים את אופיו כחג מתן תורה, והקריאה בתורה בשבועות בימינו כוללת את תיאור מעמד הר סיני ועשרת הדיברות בספר שמות.

עצרת

השם עצרת מבטא את הקשר בין חג הפסח לחג השבועות, שבא לידי ביטוי בספירת העומר – בספירת הימים והשבועות שבין שני החגים: חג השבועות, עצרת, נחשב לסיום של חג הפסח, כפי שחג שמיני עצרת הוא הסיום (היום השמיני) של חג הסוכות. וכך נזכר החג בשם זה (עצרת) במקומות רבים במשנה, לדוגמה: "אין מביאין ביכורים … קודם לעצרת. אנשי הר צבועים הביאו ביכוריהם קודם לעצרת ולא קיבלו מהם מפני הכתוב שבתורה: 'וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה' (שמות כג 16). ⁵

חג הפסח וחג השבועות

חג השבועות הוא השני משלושת החגים הנקראים בתורה שלוש רגלים – פסח, שבועות וסוכות. הקשר שבין חג השבועות לחג הפסח בא לידי ביטוי בספירת הימים והשבועות הנזכרת במקרא. לקשר זה יש במקרא משמעות חקלאית: חג הפסח הוא חג האביב וקציר העומר (מהשעורים), ואילו חג השבועות הוא חג קציר החיטים. אבל כבר במקרא יש לקשר שבין שני החגים גם משמעות היסטורית ולאומית: פרשת הביכורים, שאותה נהגו לקרוא בבית המקדש בטקס הבאת הביכורים, כללה את תמצית ההיסטוריה של עם ישראל – את הירידה של יעקב ובניו למצרים, את השעבוד של בני ישראל במצרים ואת יציאת מצרים, עד  הכניסה לארץ ישראל ולחובת הבאת הביכורים (דברים כו 11-1).

שינוי אופיו של חג השבועות, מחג הקציר והביכורים לחג מתן תורה, חיזק והבליט את הקשר ההיסטורי והלאומי שבין חג הפסח לחג השבועות, בין יציאת מצרים ובין מעמד הר סיני ומתן התורה. וחמישים הימים (שבעת השבועות) שבין פסח לשבועות קיבלו משמעות היסטורית, כתחליף לתוכן החקלאי שאיבד את משמעותו בגלות.

תיקון ליל שבועות

כאמור, מאז חורבן הבית השני, איבד האופי החקלאי של החג את משמעותו והוא נקבע במסורת היהודית כחג מתן תורה: מדי שנה בשנה, בחג השבועות, עם ישראל מקבל כביכול את התורה מחדש. ולכן הנהיגו המקובלים בספרד בימי הביניים את "תיקון ליל שבועות", שבו נהוג להישאר ערים כל הלילה ולהקדיש אותו ללימוד תורה – תנ"ך, מדרשים וספר הזוהר.
לימוד זה של ליל שבועות נקרא "תיקון", ופירושו – התקנה (ולא ההיפך מקלקול): בתיקון ליל שבועות מתקינים קישוטים לתורה, כפי שמכינים ומקשטים את הכלה לקראת החופה. התורה היא הכלה, והלימוד במשך הלילה הוא הקישוטים לתורה, שאותה מתכוננים לקבל מחדש עם עלות השחר, השכם בְּבוֹקֶר החג – זמן קבלת התורה במעמד הר סיני (ספר שמות פרק יט). את המנהג של תיקון ליל שבועות מקיימים בימינו גם אנשים לא דתיים, המקדישים את ליל החג ללימוד נושאים חברתיים והגותיים.
ועוד מנהגים בחג השבועות: אכילת מאכלי חלב, הנהוגה בכל עדות ישראל, שהרי התורה נמשלה לחלב.⁶ יש הנוהגים לקשט את הבית ואת בית הכנסת בענפי עצים, בצמחים ובפרחים⁷ – גם כזכר לירק שהיה על הר סיני בזמן מתן תורה. ובבית הכנסת נוהגים לקרוא, נוסף על הקריאה בתורה, גם את מגילת רות.⁸

חגיגות הביכורים וההתיישבות הציונית בארץ ישראל

ההתיישבות העובדת בארץ ישראל, שהקימה בתחילת המאה ה-20 מושבים וקיבוצים, העמידה במרכז ההתחדשות הציונית את עבודת האדמה. בני ההתיישבות העובדת, שהיו עובדי אדמה, ביקשו להחזיר לחגים היהודיים את האופי החקלאי הקדום, ולכן החליטו לשחזר את אופיו החקלאי של חג השבועות ולחגוג אותו לא כחג מתן תורה – אלא כחג הביכורים, וליתר דיוק: כחג זיכרון להבאת הביכורים.
בקיבוצים ובמושבים מקיימים תהלוכות חגיגיות ועליזות, ועל גבי עגלות מקושטות מציגים את ביכורי התוצרת החקלאית, ומביאים אותם (באופן סמלי) לקרן הקיימת לישראל – כזכר למנהג הבאת הביכורים לבית המקדש.

העשרה - קישורים

מאמר מאת הרב יעקב מאיר על הקשר בין חג הפסח לחג השבועות – באתר כיפה

מאמר מאת יוסי פרקש על מנהג אכילת מאכלי חלב בשבועות – באתר דעת

מאמר על הביכורים מאת הרב ש' מן ההר – באתר דעת

על הקשר בין חג השבועות למגילת רות, מאמר מאת מתיה קם באתר מטח