חוכמת שלמה

לפי המסופר במקרא הייתה החוכמה תכונה מרכזית ובולטת של שלמה עוד מצעירותו, ואביו, דויד המלך, הבחין בה ואמר לו: "כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה". אך נראה שעיקר חוכמתו הייתה מתת ה': ה' נגלה לשלמה המלך בחלום הלילה והציע לו לבקש משאלה: "שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ". שלמה ראה את עצמו "נַעַר קָטֹן" שלא ידע כיצד להתנהל ולהנהיג את העם הגדול והרב, ולפיכך ביקש מה' "לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע". שלמה ביקש מה' חוכמה ותבונת לב לשפוט משפט צדק – ולא אריכות ימים או עושר או את נפש אויביו – ובתמורה הבטיח לו ה': "הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ (מלכים א, ג 5 – 12) – כפי שהוכח במשפט שלמה (ג 28).

מלבד "חָכְמַת אֱלֹהִים… לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט" (ג 28) העניק ה' לשלמה תבונה רבה ורוחב לב "כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם" וגם חוכמה עיונית – "וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם" וחוכמתו נודעה בכל העמים מסביב. שלמה חיבר "שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל" וכן אלף וחמישה שירים (ה 9 – 12).

לפי המסורת כתב שלמה את שני ספרי החוכמה שבמקרא – משלי וקהלת – וכן את שיר השירים (מדרש שיר השירים רבה, פרשה א סימן ו).

חוכמת שלמה כללה גם את תחום מדעי הטבע – הצומח והחי "מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר" – ואת תחום הזואולוגיה – בעלי החיים לסוגיהם, בים וביבשה (מלכים ה 9 – 14). גם     מלכת שבא שמעה על חוכמתו ובאה במיוחד לירושלים "לנסותו בחידות" (י 1). המקרא עצמו מייחס לשלמה בכותרתם שני מזמורי תהלים: עב וקכז, וכן מגילת שיר השירים וספר משלי.