חיים נחמן ביאליק

מבוא

חיים נחמן ביאליק (1873- 1934) היה המשורר הלאומי, שיצירתו עמדה בסימן התחייה הלאומית של עם ישראל, שפתו ותרבותו, ושירתו הייתה "תופעה אסתטית שאין שנייה לה."¹ ביאליק ראה עצמו יוצר מעורב ומחויב לעמו ולתרבותו, ששאף להחיות את אוצרות הרוח של היהדות "כנכסי צאן ברזל של התרבות הלאומית החילונית."²

ביצירתו השירית עסק בנושאים לאומיים – לצד נושאים אישיים וכלל אנושיים: אהבה, ילדות וטבע. בכתיבתו ובמפעליו התרבותיים³ תרם את תרומתו לתחייה הלאומית: ביאליק פעל להחייאת השפה העברית ותרם לצמיחתה של תרבות עברית בארץ ישראל: הוא ייסד את עונג שבת, סייע להקמת התיאטרון העברי, האופרה, מוזיאון תל אביב ועוד. ביאליק ואשתו מניה עלו לארץ בשנת תרפ"ד – 1924 והתיישבו בתל אביב, ושם נקבר ביאליק כעבור עשר שנים בגיל 61: "קֹדֶם זְמַנּוֹ מֵת הָאִישׁ הַזֶּה / וְשִׁירַת חַיָּיו בָּאֶמְצַע נִפְסְקָה", כתב ביאליק בצעירותו, ולא ידע כי על עצמו ניבא.⁴

מעט יוצרים: אבל ביאליק

מאת:

• רחל כצנלסון-שזר

‏"להגיד לך מה היה לך ביאליק – זאת אומרת להגיד מה לך עַמְּךָ, ‏
מה לך השפה העברית, מה לך תנועת העבודה והארץ…‏
מתוך החרדה, אשר אחזה את הנפש מאז הגיעה הידיעה על מותו, ‏
קם גל חדש של נאמנות לסופר העברי…‏
‏…………………………………..‏
הסופר העברי המקורי השיב לנו גם את הדיבור העברי…‏
מחנכים עברים רבים היו לדורנו. ועד בוא ביאליק לארץ
היה הוא לנו, לאלפי קוראי ספריו, אולי רק הגדול שבשורה.‏
אבל בעשר השנים האלה שחי אתנו, התהלך ברחובותינו, דיבר באסיפותינו,‏
ביקר בבתינו – נתגלה לנו האדם. אז הבינונו, כי "שר האומה" פירושו האדם,‏
הנושא בחובו לא רק את הניגודים, ההתלבטויות והכאבים של עמו -‏
כי אם גם את ההרמוניה שבעמו, את אורו.‏
‏……. ‏
לנו היה ביאליק מדובב העבר, ‏
המתרגם הגדול של שפת כל חולייה בשרשרת אלפי שנות תולדות עמו -‏
לשפת דורנו…‏
לנו… לאכולי מרירות ויחס של ביקורת לנכסי העבר וההווה של העם -‏
הביא עצם קיומו של ביאליק את הפיוס הגדול…‏

---

רחל כצנלסון-שזר, על אדמת העברית, הוצאת עם עובד, תשכ"ו – 1966, עמ' 249 – 250.

תולדות חייו

חיים נחמן ביאליק נולד בעשרה בטבת תרל"ג – 1873 בכפר ראדי שבאימפריה הרוסית (אוקראינה של היום) לאמו דינה ולאביו יצחק, שהיה סוחר. ביאליק התייתם מאביו כשהיה כבן שבע, ואמו נותרה אלמנה עם שלושה יתומים וקשיי פרנסה. ביאליק עבר לגור בבית סבו (מצד אביו), שם קיבל חינוך יהודי מסורתי ונחשף לספרות הקודש כמו גם לספרי היסטוריה והגות: כבר בגיל אחת עשרה החל לקרוא בספריהם של פילוסופים יהודים, דוגמת ספר הכוזרי, וגם בספריהם של משכילים יהודים, ובהם מיכה יוסף ברדיצ'בסקי.⁵

בגיל 17 עבר ביאליק ללמוד בישיבת וולוז'ין, שם הקדיש את זמנו ללימוד התלמוד, אך גם לקריאת ספרות חול, ובכלל זה מאמריו של אחד העם ושם גם כתב את שירו הראשון שראה אור בדפוס – "אל הציפור" ואף השתתף בפעילותה של אגודה ציונית דתית בשם "נצח ישראל". לאחר כשנה וחצי עזב ביאליק את הישיבה. כמו רבים מבני דורו הוא נמשך להשכלה החילונית והחליט – בלב קרוע – לוותר על עולם בית המדרש.⁶

בתחילת שנת תרמ"ב – 1891 הגיע ביאליק לאודיסה, שם שהה זמן קצר, התפרנס בדוחק מהוראת עברית ולמד רוסית וגרמנית. שנתיים לאחר מכן התחתן עם מניה לבית אורבוך והחל לעבוד כמנהל חשבונות של חותנו, שהיה סוחר עצים. בתקופה זו כתב את השירים "על סף בית המדרש", "ביום קיץ יום חום", "אכן חציר העם", "גמדי ליל" ועוד. בשנת תר"ס – 1900 חזר ביאליק לאודיסה והשתקע בה למשך 20 שנה, שבמהלכן ייסד עם חבריו את הוצאות הספרים מוריה ודביר, היה לעורכו של המדור הספרותי בירחון "השילוח" ועסק במפעל הכינוס של אוצרות הרוח היהודיים והתרבות העברית לדורותיה.

במסגרת פעילותו הציונית והציבורית נשלח ביאליק בשנת תרס"ג – 1903 לאסוף עדויות על הפוגרום בקישיניוב, ובעקבות עדויות אלו כתב את הפואמה "בעיר ההריגה". בשנת תרפ"א – 1921 עזב ביאליק את האימפריה הרוסית לגרמניה, ובשנת תרפ"ד – 1924 עלה לארץ והתיישב בתל אביב, שם המשיך ביצירתו וגם בפעילותו הציבורית. הוא היה שותף מרכזי בעיצוב חיי הרוח והתרבות של העיר, וייסד את הפעילות השבועית של עונג שבת. בשל מחלת הכליות נסע ביאליק לניתוח בווינה – שממנו לא חזר: ביאליק נפטר בבית החולים ביום כ"א בתמוז תרצ"ד – 1934 בגיל 61. לזוג ביאליק לא היו ילדים, אך רבים התאבלו על התרבות העברית שהתייתמה וביכו את אובדנו של "שַׂר האומה".

שירתו של ביאליק

חיים נחמן ביאליק הוכתר בתואר "המשורר הלאומי" לא רק בזכות השירים הלאומיים שכתב, אלא משום שכְּלַל יצירתו עמדה בסימן "התחייה הלאומית של עם ישראל, שפתו העברית וקנייני הרוח שלו".⁷ שירתו של ביאליק כוללת את שירי בית המדרש, ובראשם הפואמה הגדולה, "המתמיד", המציגה – בביקורת אך גם בהערצה – את עולמם של תלמידי הישיבה, שביאליק היה אחד מהם לתקופה קצרה.⁸

ביאליק עמד על השפלות וחוסר האונים של חיי העם בגלות, ונתן לכך ביטוי ביצירתו – למשל בשירו "אכן חציר העם" וכן בפואמה "מתי מדבר", המתארת מתים אגדיים העולים מחול המדבר ומתנערים למרד לרגע – ואז שבים לתנומתם. שירתו של ביאליק לא עסקה, כאמור, רק בנושאים לאומיים – אלא גם בנושאים אישים וליריים, ובהם שירי אהבה וטבע, שירים על אמנות השירה (אַרְס-פואטיקה), פזמונים ושירי עם, וכן שירי ילדים.

ביאליק עצמו לא הבדיל בין שירתו הלאומית לשירתו האישית או האוניברסלית, ושאף לכתוב "שירה שכולה לאומית-אנושית בבת אחת":⁹ בשירו "הכניסיני תחת כנפך" שואל ביאליק: "אוֹמְרִים אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם – מַה זֹּאת אַהֲבָה?" – ובכך ממחיש את השילוב בין האישי לכלל אנושי בשירתו. שירי הטבע של ביאליק כוללים שירי אור, ובמרכזם השיר זוהר – שיר כיסופים לילדות, הפותח בהופעת הצפרירים בחלונו של הילד ומסתיים בהיעלמותם מעולמו, "וְשִׁירַת הַזֹּהַר לַנֶּצַח נָדַמָּה – / אַךְ עָמֹק בַּלֵּב כָּמוּס עִמִּי הֵד קוֹלָהּ". שירו "הבריכה" מציג את העולם כלשון מראות אלוהית, שרק יחידים נבחרים, האמנים, מסוגלים להבין אותה.

ביאליק כתב גם שירי עם ופזמונים – יצירות קלילות ולעתים הומוריסטיות, וטיפח את ספרות הילדים¹⁰ באמצעות שירי הילדים קן לציפור, נדנדה, שבת המלכה ועוד.¹¹ יצירתו השירית של ביאליק כוללת כ-130 שירים (למבוגרים), יבול לא רב מבחינה כמותית. וזאת בשל עיסוקיו הרבים שגזלו חלק ניכר מזמנו והמחלות שסבל מהן. אך ביאליק עצמו לא החשיב את המרכיב הכמותי ביצירתו – אלא את איכותם,¹² והשנים הוכיחו כי צדק: שיריו נלמדים, נקראים ומושרים גם בימינו, ורבים מהם הולחנו וקיבלו מעמד לאומי – לדוגמה: השיר "ברכת עם" ("תחזקנה") – שהיה להמנון תנועת הפועלים בארץ, והשיר "שבת המלכה" – שנכתב כשיר ילדים והיה לאחד ממזמורי השבת הנפוצים גם במשפחות מסורתיות וגם בקהילות חילוניות.

שירי ביאליק זוכים לעיבודים מוזיקליים חדשים, והם חלק מן הנוף התרבותי העכשווי על בימות פסטיבלים של שירה וזמר ברחבי הארץ.¹³ נוסף על שירתו כתב ביאליק גם סיפורים קצרים דוגמת "אריה בעל גוף", "מאחורי הגדר", "החצוצרה נתביישה", "ספיח" וכן מאמרים בנושאי תרבות ורוח: גילוי וכיסוי בלשון, הספר העברי,¹⁴ הלכה ואגדה ועוד.

מפעלי התרבות של ביאליק

ביאליק לא ראה בשירתו, ובשירה בכלל, עיקר שהכול טפל לו, ובכינוסי סופרים חזר והדגיש את התנגדותו לתפיסה, כי "האמן-הסופר-המשורר יוצא ידי חובתו ביצירה שלו… ופטור מכל החובות הלאומיות". ביאליק תבע מאיש הרוח מעורבות ציבורית, ושימש דוגמה אישית בפעילותו התרבותית הענפה: לצד כתיבת שירים, סיפורים ומאמרים עסק ביאליק בכינוס אוצרות הרוח והתרבות של עם ישראל לדורותיו, ועסק בעריכה ובתרגום לעברית.

יחד עם ידידו ושותפו י"ח רבניצקי הוציא ביאליק לאור בשבעה כרכים את שירת שלמה אבן גבירול ומשה אבן עזרא, ואת ספר האגדה – ליקוט, תרגום מארמית ועריכה של מדרשי אגדה מן התלמודים וקובצי מדרשים, במטרה "להשיב את האגדה העברית לעם העברי".¹⁵

ביאליק היה מעורב בכל תחומי הרוח והתרבות של היישוב היהודי בארץ – הוא ייסד את הפעילות התרבותית השבועית – עונג שבת, ונמנה עם היוזמים של הלימודים האוניברסיטאיים בתל אביב, והיה אחד המרצים הראשונים. ביאליק פעל לפיתוחם של התיאטרון העברי והאופרה, סייע לציירים ולאמנים ונמנה עם מקימי מוזיאון תל אביב. ביאליק כיהן כנשיא "ועד הלשון", עמד בראש אגודת הסופרים והקדיש מזמנו לפרט ולכלל מתוך הנחה שאין מי שיכריע מה עדיף "אם שיר טוב או מעשה טוב."¹⁶ נוסף על החייאת הלשון העברית באמצעות שיריו ויצירתו, חידש ביאליק מילים וביטויים בשפה העברית, ובהם המילים: יבוא ויצוא, אפלולית וגחלילית, תגובה, חורשה ומצלמה.

ביאליק ותרומתו לתחייה הלאומית

את ההיכרות הראשונה עם התחייה הלאומית ורעיונותיה עשה חיים נחמן ביאליק בנעוריו, בזמן לימודיו בישיבת וולוז'ין. שם הכיר לראשונה את כתביו של אחד העם וייסד עם חבריו אגודה ציונית דתית בשם "נצח ישראל". באותו הזמן גם כתב את מאמרו הראשון – "רעיון היישוב" – שקרא לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה ברוח התורה, המצוות והמוסר. המאמר התפרסם בכתב העת "המליץ" בט' בניסן תרנ"א – 1891.

ביאליק הושפע מאוד מרעיונותיו של אחד העם והיה למעריצו – ולימים גם לידידו. בעקבות אחד העם הגדיר ביאליק את שלושת היעדים שביקש להשיג ביצירתו: לכתוב שירה עברית העוסקת בגורל העם, ללמד עברית ולהחיות את אוצרות הרוח של התרבות היהודית,¹⁷ ולתרגם עבור הדור העברי הצעיר ממיטב ספרות העולם.¹⁸
בעקבות הפוגרום בקישיניוב בפסח תרס"ג – 1903 נשלח ביאליק בראש משלחת לעיר כדי לאסוף עדויות ולחבר דוח על האירועים האכזריים, ש-49 יהודים נרצחו בהם מאות נפצעו, ורכוש יהודי רב נשדד או נהרס. ¹⁹שירו של ביאליק "על השחיטה" נכתב עם היוודע דבר הפוגרום, וכמה חודשים לאחר שובו מקישיניוב כתב את הפואמה "בעיר ההריגה", שבה הטיח ביקורת קשה ביהודים, קרבנות הפוגרום, והאשים אותם "בהתנהגות עלובה ומבוזה לפני הפרעות, במהלכן ואחריהן."²⁰ לפי עדויות בני התקופה, עודדה פואמה זו את הקמתו של כוח מגן יהודי ברוסיה וגם השפיעה על הקמתו של כוח המגן העברי בארץ ישראל.²¹
הפואמה "בעיר ההריגה" תורגמה לרוסית בידי זאב ז'בוטינסקי, וכך הגיעה אל קוראים יהודים רבים, שלא שלטו בעברית. ביאליק השתתף בארבע קונגרסים ציוניים: בקונגרס הציוני השמיני (תרס"ז – 1907), בקונגרס הציוני ה-11 (תרע"ג – 1913), בקונגרס הציוני ה-12 (תרפ"א – 1921) וכן בקונגרס ה-17 (תרצ"א – 1931), שהיה סוער במיוחד: חיים ויצמן הודח מנשיאות ההסתדרות הציונית, וזאב ז'בוטינסקי החליט לפרוש עם סיעתו מן ההסתדרות הציונית.²² ביאליק היה נסער מהתנהגותם של הרוויזיוניסטים בקונגרס, ועוד במהלך אותו הקונגרס כתב טיוטה של השיר "ראיתיכם שוב בקוצר ידכם". עקב מחלתו וטיפוליו הרפואיים נעדר ביאליק מן הקונגרס הציוני ה-18, ושנה לאחר מכן נפטר.

עונג שבת של ביאליק

הביטוי עונג שבת מבוסס על הצירוף לְעַנֵג שבת, שמשמעו: לקיים את השבת כהלכתה, כמו שכתוב: "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד" (ישעיהו נח 13). בימינו מתכוון הביטוי להתכנסויות בשבת אחרי הצהריים שבהן עוסקים בדברי תורה ורוח, שרים בצוותא וכדומה. אחת מפעולות התרבות שיסד חיים נחמן ביאליק בתל אביב הצעירה היה עונג שבת, וזאת מתוך אמונה כי "בלי שבת אנו אומה בזויה ושפלה… יש לרומם את ערך השבת בתוכנו כאן ובכל מקום, ובייחוד בעיני הדור הצעיר".²³
ההתכנסות הראשונה הייתה בשנת תרפ"ז – 1926 בבית הספר למוזיקה שולמית, אך בשל ריבוי המשתתפים עברה הפעילות לגימנסיה הרצליה, ולאחר מכן – לבניין "אוהל שֵׁם" שנחנך בשנת תרפ"ט – 1929. בניין זה היה למשכן הקבוע של עונג שבת, שבו השתתפו מאות משתתפים. הפגישות כללו הרצאות של מיטב המומחים והמרצים, חילונים ודתיים, ובהם גם רבנים, במגוון נושאים הקשורים ליהדות ולארץ ישראל: תנ"ך ופרשנות המקרא, אגדה וספרות, ארכיאולוגיה והיסטוריה, קבלה וחסידות, משפט עברי וגיאוגרפיה.

גם ביאליק עצמו נהג להרצות מדי פעם בפעם בנושאים הקרובים ללבו – שירת ימי הביניים בספרד, חינוך הנוער, וסוגיות שעמדו על סדר היום של היישוב העברי. המשתתפים בכינוסי עונג שבת נהגו לפתוח כל מפגש בשירה בינם לבין עצמם, ומאחר שביאליק היה חובב מוזיקה, הוא החליט לשבץ את השירה כמרכיב קבוע בהתכנסות, ואף הזמין לשם כך מוזיקאים, חזנים ומקהלות. עונג שבת של ביאליק כלל אפוא שירי שבת, פיוטים מימי הביניים וכן שירים מודרניים פופולאריים מאותם ימים. וכך היה עונג שבת לכינוס שמיזג ישן וחדש ושיתף את הציבור ביצירה היהודית המתמשכת והמתחדשת.²⁴
עונג שבת של ביאליק זכה לעדנה בימינו, במסגרת קבלת שבת המתקיימת במועדון צוותא בתל אביב בימי שישי בצהריים, ומשלבת הרצאות בנושאי תרבות, מוזיקה ושירה בציבור. גם קהילת "בית תפילה ישראלי" שבתל אביב מקיימת טקסי קבלת שבת עם שירה, תפילה חווייתית, מוזיקה וריקודים. התכנסויות דומות נערכות גם במקומות אחרים בארץ, דוגמת קהילת "ניגון הלב" במושב נהלל.

העשרה - קישורים

שירים, פזמונים, אגדות וסיפורים, מסות ומאמרים, דברים שבעל פה ותרגומים של ח"נ ביאליק – באתר פרויקט בן יהודה