יהודה הנשיא

מבוא

בי יהודה הנשיא (140 – 225 לספירה בערך),¹ עורך המשנה, היה האישיות היהודית החשובה ביותר בדורו, ועליו נאמר: "מימות משה [רבנו] ועד רבי [יהודה הנשיא] – לא מצינו (=לא מצאנו) תורה וגְדוּלָה במקום אחד".² רבי יהודה היה גם מנהיג רוחני-דתי וגם מנהיג מדיני, נשיא ליהודי הארץ והתפוצות.³ לרבי יהודה הנשיא היו קשרים קרובים וטובים עם שלטונות רומי, שתרמו לשיפור מצבם של היהודים ולחיזוק מעמדו בארץ ובתפוצות.⁴ רבי יהודה הנשיא היה כנראה מצאצאי הלל הזקן, ומכאן ייחוסו לבית דויד. בימיו הייתה הנשיאות מעֵין מלכות, ויש שראו בו מלך משיח.⁵ מעמדו של יהודה הנשיא והנהגתו הריכוזית עוררו לעתים התנגדות בקרב חכמים, ובכל זאת "הכריעה ההערכה הכללית למעשיו הגדולים."⁶ רבי יהודה הנשיא תרם לשימור העברית ולטיפוחה, וכל בני ביתו, ובכלל זה משרתיו, היו דוברי עברית,⁷ אך מעמדו כדמות מפתח בתולדות עם ישראל נקבע בראש ובראשונה בזכות מפעלו הגדול – כינוס המשנה ועריכתה.

תולדות חייו

רבי יהודה הנשיא נולד בגליל בשנת 140 לספירה (בערך) למשפחת נשיאים מכובדת ואמידה מצאצאי הלל הזקן. הוא חי ופעל בדור שאחרי מרד בר כוכבא וגזירות השמד של הרומאים.⁸ רבי יהודה התחנך בבית אביו⁹ ולמד אצל גדולי הדור, ובגיל 30 בערך, אחרי מות אביו, קיבל בירושה את תפקיד הנשיא ושימש בו במשך יותר מ-40 שנה, עד למותו. תפקידו כנשיא כלל גם את התחום הדתי-הרוחני וגם את התחום המדיני, גם כלפי יהודי הארץ והתפוצות וגם כלפי שלטונות רומי.¹⁰

יהודה הנשיא נטל לעצמו סמכויות נרחבות בתחום ההלכה, ובכלל זה קביעת תקנות וסמיכת חכמים, לצד סמכויות בתחום המנהלי, ובהן מינוי נושאי משרות להנהגה מקומית.¹¹ כאמור, היה יהודה הנשיא בן למשפחה אמידה, ובבעלותו היו קרקעות רבות בארץ, שאת מקצתן קיבל בירושה ואת מקצתן – בחכירה משלטונות רומי. הוא נחשב מקורב למעמד העשירים, ובקרב חכמים היו שמתחו ביקורת על כך,¹² כמו גם על הנהגתו הריכוזית. ואולם גם מבקריו הכירו בהישגיו בשיקום חיי האומה אחרי מרד בר כוכבא, "ולא יכלו לכפור בגדלותו הדתית-הלכתית".¹³ רבי יהודה הנשיא נודע בדורו שלו ולדורות שאחריו בזכות מפעלו הגדול – עריכת המשנה, שבאמצעותו "קבע את התבנית לתורת ישראל בכל הדורות".¹⁴ שנות נשיאותו היו מעין "תור הזהב" של היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד.
רבי יהודה היה כאמור אדם עשיר מאוד (ובן למשפחה אמידה) שנהג כלפי חוץ בגינוני שררה – אך באופן אישי ובין כותלי ביתו הסתפק לפי המקורות במועט, נהג מנהגי סגפנות וצומות ואף סבל במשך שנים ממחלות שונות, ובהן מחלת כליות וצפדינה.¹⁵ הוא חי רוב ימיו יחד עם משפחתו בבית שערים, אך בשנותיו האחרונות העביר את בית מדרשו ואת הסנהדרין לציפורי, ושם גם נפטר. לפי צוואתו נקבר רבי יהודה בבית שערים. אין בידינו מידע או פרטים על אשתו. מן המקורות ידוע כי היו לו בנות – ושני בנים: לבנו הבכור, רבן גמליאל, הוריש את הנשיאות המדינית, ולבנו השני, רבי שמעון – את הסמכות הדתית, היינו – את ראשות הסנהדרין.

מנהיגותו של רבי יהודה הנשיא

רבי יהודה הנשיא יצר דגם ייחודי של מנהיג, שריכז סמכויות נרחבות לא רק בתחום התורני והדתי – אלא גם בתחום המדיני והמנהלי. נראה כי רבי יהודה הנשיא הנהיג לבדו את הסנהדרין – ללא בעלי תפקידים שיסייעו לו דוגמת אב בית דין או חכם. הוא תיקן תקנות, הסמיך חכמים ועסק במינויים דתיים ומנהליים. בימי כהונתו של רבי כנשיא נוצרה מראית עין של שלטון יהודי אוטונומי: תפקיד הנשיא קיבל נופך של מלכות.

בנסיבות אלו הציע רבי יהודה לבטל את צום תשעה באב – הצעה שבוטלה בשל התנגדות החכמים, אבל היא מעידה על תעוזתו ההלכתית וגם על תפיסתו כי שלטונו היה בבחינת תחילת הגאולה. כינוס המשנה ועריכתה היו גולת הכותרת של מנהיגותו ועדות לראייתו המפוכחת: מתוך דאגה לעתידו של העם היהודי, ועל רקע ההיסטוריה הקרובה של מרד בר כוכבא ותוצאותיו – רבי יהודה כינס וערך את מסורת התורה שבעל פה לדורו שלו – ולדורות אחריו.¹⁶
רבי יהודה הנשיא קבע תקנות שנועדו להסדיר את חיי היישוב היהודי ולהביא לנורמליזציה בכל תחומי החיים, ובהם התחום הדתי, המדיני והכלכלי. דוגמה לפעולתו בתחום הכלכלי אפשר למצוא בתקנתו בענייני קרקעות, שנועדה להרחיב את שטחי האדמה בארץ ישראל שהיו בבעלות יהודית. תקנה אחרת הייתה מעין אישור עקיף להלוואה בריבית, במגמה לסייע לכלכלה העירונית של אותם ימים.¹⁷

אישיותו וגדולתו של רבי יהודה, לצד קשריו הטובים עם שלטונות רומי, אפשרו לו להנהיג את היישוב היהודי בסמכותיות וביד רמה. כך, לדוגמה, התירו לו שלטונות רומי לדון דיני נפשות, אף על פי שבפרובינציות הרומיות היו דיני נפשות נתונים בידי השלטונות (ולא בידי הנתינים). נראה שבסוף ימיו עמד רבי יהודה על הצורך בשינוי אופייה של ההנהגה ומוסדותיה, כפי שמעידה צוואתו. שינויים אלו כללו ליברליזציה והרחבה בתהליך הסמיכה והמינויים לצד פיצול ההנהגה לשני מוסדות: הנשיאות (בתחום המדיני) והסנהדרין (בתחום הדתי-הרוחני).

ההתנגדות למנהיגותו

מעמדו המיוחד של רבי יהודה הנשיא ואישיותו עוררו הערכה והערצה בקרב חכמים, אך עוררו גם ביקורת והתנגדות שנגעו בשני מאפיינים של מנהיגותו: התנהלותו כמנהיג מורם מעם, הנוהג בגינוני מלכות, "מכבד עשירים" ומקורב להם;¹⁸ ותפקודו כפוסק הלכה נועז, שהעז לנסות ולבטל את צום תשעה באב.

בקרב חכמים הייתה מורת רוח ממעמדו של רבי כמנהיג קדוש ובעל סמכות שלא היה כמוהו מימות משה רבנו, ואחד מהם אף התריס בפני אחד מתלמידי רבי: "וכי רבך (=רבי יהודה הנשיא) אלוהים הוא?!"¹⁹ לפי האגדה, על רקע זה שררה מתיחות בין רבי יהודה לרבי אלעזר, בנו של רבי שמעון בן יוחאי, שראה עצמו גדול בתורה מרבי יהודה. וכאשר ביקש רבי יהודה לשאת לאישה את אלמנתו של רבי אלעזר, היא ראתה בכך עזות מצח, וענתה לרבי יהודה: "אם גדול הוא ממך [בתורה] – איני יודעת, אבל במעשים [טובים] – יודעת אני [שהוא גדול ממך]".²⁰ הסמכויות שנטל לעצמו, גם במינוי חכמים, והימנעותו ממינויים של חכמים שהיו ראויים אך התנגדו למנהיגותו, עוררו רוגז והתנגדות, "אולם, עם כל גילויי האופוזיציה, היה מעמדו של רבי יהודה הנשיא איתן יותר ממעמדם של כל הנשיאים האחרים."²¹

רבי יהודה הנשיא והקיסר אנטונינוס

סיפורי אגדה רבים מתארים את יחסי הידידות והקרבה בין רבי יהודה הנשיא ובין אנטונינוס קיסר רומי. זיהויו של קיסר זה אינו ברור מפני ששם זה היה אחד משמותיהם של מספר קיסרים.²² הקיסר שהיה זה שמו הראשי, אנטונינוס פיוס, שלט עד שנת 16, כאשר רבי היה צעיר. לפיכך, משערים כי הכוונה לקיסר קרקלה בן סוורוס (שלט ברומי בשנים 211 – 217 לספירה), ויש הסבורים כי הכוונה לקיסר מרקוס אורליוס שקדם לו (161 – 180 לספירה).
במדרש מאוחר מסופר על הידידות בין אמו של רבי יהודה לאמו של אנטונינוס, ששתיהן ילדו באותו הזמן – זו את יהודה וזו את אנטונינוס. כאשר גזר הקיסר אדריאנוס על איסור ברית מילה, והוריו של רבי יהודה החליטו בכל זאת למול אותו – הם נצטוו להביא את הרך הנולד אל הקיסר. בדרך נכנסו לבית הוריו של אנטונינוס, ואמו הציעה להשאיר את בן חברתה המהול בביתה – ולקחת לקיסר את בנה התינוק אנטונינוס. וכך, בזכות אנטונינוס, ניצל יהודה התינוק ממוות.²³
לפי המקורות נהגו רבי יהודה והקיסר אנטונינוס לשוחח ולהתווכח בנושאי אמונה והלכה,²⁴ משפחה ומלכות – אך גם בעניינים שאינם ברומו של עולם, כגון אכילה ושתייה. הקרבה הגדולה בין שני האישים באה לידי ביטוי בקשר פיזי – אך נסתר מן העין – בין בתיהם: מנהרה תת קרקעית הובילה מביתו של הקיסר לביתו של רבי יהודה, והקיסר היה הולך בה בכל פעם שבא ללמוד תורה מפי רבי יהודה.²⁵ לפי אחד ממדרשי האגדה, בחר אנטונינוס להתגייר ואף עבר ברית מילה.²⁶
יחסי הידידות המיוחדים בין רבי יהודה לקיסר אנטונינוס כללו ארוחות משותפות, שבהן סעד הקיסר אנטונינוס על שולחנו של רבי יהודה, גם בשבת וגם בחול. המדרש מספר כי פעם אחת "רבנו עשה סעודה לאנטונינוס בשבת. הביא לפניו תבשילין של צונן. אכל מהם [אנטונינוס] – וערב לו". בפעם אחרת הזמין רבי יהודה את אנטונינוס לסעודה ביום חול, שבו יכול לחמם את התבשילים ולהגיש אותם חמים. אנטונינוס אכל והעיר כי המאכלים הצוננים שאכל בשעתו בשבת – "ערבו לי יותר מאלו". ענה לו רבי יהודה: "תבל (=תבלין) אחד הן חסרין… שבת הן חסרים – יש לך שבת?"²⁷

רבי יהודה הנשיא והלשון העברית

המשנה – בניגוד לתלמוד הבבלי והירושלמי, שנתחברו אחריה ועליה – חוברה בעברית, ומעידה בין השאר על רגישותו של רבי יהודה לשפה העברית. באחד ממדרשי האגדה מסופר כי אף המשרתת בביתו של רבי יהודה הנשיא דברה עברית, וחכמים אף למדו ממנה מילים עבריות שנשתכחו מהם – ובהן מילים מלשון חז"ל, כגון סירוגין, ומלים מלשון המקרא – כגון סלסֵל, מטאטא. ²⁸

העשרה - קישורים

מאמר של עפרה מאיר, התרומה ההיסטורית של אגדות חז"ל לאור אגדות רבי ואנטונינוס – באתר דעת

מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, סיפורי חכמים, ובהם סיפורים על רבי יהודה הנשיא – באתר בן יהודה

לקט קטעי מקורות מספרות חז"ל העוסקים במחלותיו וייסוריו של רבי יהודה הנשיא

מאמר מאת יעל שמש על רבי יהודה הנשיא ויחסו לבעלי חיים – באתר נענע