יוסף אַלְבּוֹ
פילוסוף, רופא ורב בספרד (המאות 14 – 15), תלמידו של ר' חסדאי קרשקש. אחד מנציגי היהודים בוויכוח טורטוסה, שבעקבותיו חיבר את ספר העיקרים.
ר' יוסף אַלְבּוֹ (1380 בערך – 1444) היה פילוסוף, רופא ומנהיג קהילה, שנולד בעיר מונריאל שבספרד הנוצרית. אלבו היה תלמידו של ר' חסדאי קרשקש ושימש כרב בכמה קהילות בספרד.
הוא כתב את ספר העיקרים על רקע הוויכוחים הפומביים בין נוצרים ליהודים שהיו בספרד הנוצרית באותה תקופה, ובהשפעתו הישירה של ויכוח טורטוסה, שבו השתתף אלבו כאחד מנציגי היהודים. במהלך הוויכוח נחשף אופיו הסוער של ר' יוסף אלבו: הוא לא נזהר בלשונו והשתמש במילים חריפות נגד המתווכח הנוצרי – היהודי המומר יהושע הלורקי – ובכך הפחיד ואף הכעיס את עמיתיו היהודים לוויכוח.
ר' יוסף אלבו לא נחשב להוגה דעות מקורי, אלא ל"אקלקטיקן מובהק", שליקט מן היצירות ההגותיות שהיו לפניו, ובהן יצירת רבו, ר' חסדאי קרשקש, ואיחד אותן לכדי תורת עיקרים. תורה זו נתנה מענה לצרכים של בני דורו וזכתה להצלחה ולפרסום רב בקהילות היהודים.1
ספר העיקרים הוא, ככל הידוע, היצירה היחידה שכתב ר' יוסף אלבו. הספר נכתב לאחר סיומו של ויכוח טורטוסה, אך שאלת מעמדה של היהדות כנגד הנצרות המשיכה להעסיק את אלבו גם לאחר הוויכוח והייתה למרכיב מרכזי בהגותו. ר' יוסף אלבו נפטר בספרד בשנת 1444.