י"ז בתמוז

מבוא

תקציר
התאריך י"ז בתמוז הוא יום זיכרון הַמְאַחֵד שני תאריכים קרובים בחודש תמוז: הבקעת חומות העיר ירושלים בידי האויב כשלב אחרון לפני כיבוש העיר וחורבן בית המקדש – גם בתקופת הבית הראשון וגם בתקופת הבית השני. בתקופת הבית הראשון הובקעה חומת ירושלים על ידי נבוכדנאצר מלך בבל בתאריך ט' בתמוז, ויתכן שבמקור נקבע תאריך זה כיום זיכרון וצום. אך כ-650 שנה אחר כך, בתקופת הבית השני, הובקעה חומת העיר בידי טיטוס הרומאי בתאריך י"ז בתמוז. בעקבות זאת, נקבע התאריך י"ז בתמוז כיום צום. צום י"ז בתמוז חמור פחות מצום תשעה באב,¹ והוא, כמו צום עשרה בטבת וצום גדליה – מתחיל עם עלות השחר לפני זריחת השמש, ומסתיים בערב עם צאת הכוכבים.

הבקעת חומת ירושלים בימי הבית הראשון

בתאריך ט' בתמוז שנת 586 לפני הספירה הובקעה חומת ירושלים בידי צבא נבוכדנאצר, מלך בבל, כמסופר בספר ירמיהו: "בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה (=12) שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ [מלך יהודה] בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר" (ירמיהו לט 2), וזאת לאחר מצור ממושך ואכזרי שהחל בתאריך עשרה (י') בטבת – כשנה וחצי קודם לכן – בשנת 588 לפני הספירה. חודש ימים אחרי הבקעת החומה כבשו הבבלים את ירושלים, הרסו את בתיה והעלו אותם באש – וגם שרפו את בית המקדש (מלכים ב כה 9). יום הבקעת חומת ירושלים בידי נבוכדנאצר נקבע לאחר החורבן ליום צום, שנזכר במקרא בְּשֵׁם "צום הרביעי"² (זכריה ח 19).

הבקעת חומת ירושלים בימי הבית השני

התאריך י"ז בתמוז שנת 70 לספירה מציין את הבקעת חומות ירושלים בידי טיטוס, המפקד העליון של הצבא הרומי בארץ ישראל. המצור של הרומאים על ירושלים החל בחודש ניסן שנת 70 לספירה, במהלך המרד הגדול של היהודים ברומאים, ונמשך שלושה חודשים עד להבקעת החומה בחודש תמוז. כשלושה שבועות לאחר שנבקעה החומה, נכבשה ונהרסה ירושלים בידי צבאו של טיטוס, ובית המקדש הועלה באש. התאריך המאוחר יותר – י"ז בתמוז – נקבע כיום צום לזכר הבקעת חומות העיר (במקום ט' בתמוז). ³

י"ז בתמוז במסורת חז"ל

חז"ל הרחיבו את המשמעות של י"ז בתמוז כיום זיכרון ואבל – בדומה להרחבת משמעותו של תשעה באב. במשנה נזכרים חמישה אסונות שאירעו לעם ישראל בי"ז בתמוז – עד לתקופת חז"ל:⁴

1. שבירת לוחות הברית הראשונים בידי משה רבנו ביום שירד מהר סיני⁵ ונוכח לדעת כי בהיעדרו עשו בני ישראל עגל זהב (שמות לב 4).
2. ביטול קרבן התמיד, שאותו היו מקריבים בבית המקדש פעמיים ביום – בבוקר (בשחרית) ולפנות ערב (בזמן מנחה). לפי אחת המסורות, ביטול קרבן התמיד אירע בימי המרד הגדול ברומאים.⁶
3. הבקעת חומת ירושלים בידי טיטוס, מפקד הצבא הרומאי, במהלך המרד הגדול ברומאים.
4. שריפת התורה בידי אפוסטומוס. זהותו של אפוסטומוס אינה ברורה. יש הסבורים שהכוונה לאירוע במהלך ההתנקשויות בין יהודים לרומאים בימיו של הנציב הרומי קומנוס (48 – 52 לספירה), כאשר חייל רומאי קרע ושרף ספר תורה.⁷
5. העמדת פסל בבית המקדש ("צלם בהיכל"), במקום הקדוש ביותר ליהודים. יש הסבורים שהכוונה לפסל שהציב אפוסטומוס שנזכר בקשר לקריעת ספר התורה ושריפתו, ויש הסבורים שהכוונה לאירוע מוקדם הרבה יותר – העמדת פסל בבית המקדש הראשון בימי מלכותו של מנשה בן חזקיהו.⁸

מנהגי י"ז בתמוז

צום י"ז בתמוז מתחיל עם עלות שחר לפני זריחת השמש, ומסתיים בערב עם צאת הכוכבים. בתפילת שחרית בבית הכנסת נוהגים בחלק מהקהילות לומר פרקי סליחות מיוחדים ולקרוא בתורה פסוקים מספר שמות העוסקים בחטא העגל ובלוחות הברית השניים.⁹
יתכן כי בבבל של תקופת התלמוד נהגו לצום רק בתשעה באב – ולא בי"ז בתמוז: "אין תענית ציבור בבבל אלא תשעה באב בלבד".¹⁰ עדויות מתקופת הגאונים¹¹ מלמדות כי אכן היו שנהגו לצום בי"ז בתמוז (כמו בימי זיכרון אחרים) – אך הצום באותה תקופה היה מנהגם של אנשים יחידים ולא מנהגו של כלל הציבור היהודי בבבל. אבל אחר כך, "התגברות הגישה הסגפנית, במיוחד בארץ ישראל, הביאה להתפשטות הצומות" ובכלל זה צום י"ז בתמוז.¹²

בין הַמְצָרִים

בין י"ז בתמוז – היום שבו הובקעה חומת ירושלים, לתשעה באב – היום שבו נכבשה ירושלים ונחרב המקדש, מפרידים 21 ימים (שלושה שבועות). ימים אלה נקראים "בין הַמְצָרִים", והם מציינים את ימי הצרה והמצוקה הקשורים לחורבן הלאומי. הביטוי "בין הַמְצָרִים" מופיע במגילת איכה, המתארת את חורבן הבית הראשון ואת מצבה של ממלכת יהודה בעקבות החורבן:
"גָּלְתָה יְהוּדָה… יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ. כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים" (איכה א 3).
על פי המסורת האשכנזית נוהגים לקיים בימי "בין הַמְצָרִים" מנהגי אבלות: לא מקיימים חתונות, לא עורכים סעודות שמחה, לא לובשים בגדים חדשים, לא מסתפרים ולא מתגלחים. מנהג זה הוא הרחבה של נוהג המתועד במשנה, "משנכנס אב – ממעטין בשמחה".¹³ ובעניין זה יש הבדלים בין מנהגי העדות: עדות המזרח נוהגים לקיים את מנהגי "בין הַמְצָרִים" בשבוע שחל בו תשעה באב, עד לתשעה באב. בעדות אשכנז נוהגים מנהגי האבלות במשך כל שלושת השבועות, אך מייחסים חומרה יתירה לתשעת הימים ולשבוע שחל בו תשעה באב.

מתוך נאום טיטוס לקראת הבקעת החומה

"וטיטוס הבין, כי בתקוות טובות ובדברים נכונים יוכל לחזק את רוח אנשי המלחמה, כי דברים מעוררים והבטחות טובות משכיחים לפעמים את מוראי הסכנה… על כן ציווה להקהיל את גיבורי החיל אשר בקרב אנשיו ונשא אליהם את דבריו לאמור: שמעו אלי, חֲבֵרַי, היוצאים עמי במלחמה… אני חושב כי יש לעורר את האנשים בדברים רק למעשים גדולים ומסוכנים… אני חושב כמוכם, כי יקשה מכם לעלות על החומה. ואולם עלי להוסיף, כי נאה מאוד לאנשים מבקשי המעלה להילחם במכשולים, ויפה למות בְּשֵׁם טוב (=שֵׁם גיבורים)… בתחילה אעיר אתכם על דבר אחד, אשר רבים מכם נבהלים מפניו – הוא אורך רוח היהודים וסבלם הגדול… הן כדי ביזיון יהיה, אם אתם הרומאים… אשר למדתם את מלאכת המלחמה… ומאז הִסְכַּנְתֶם (=התרגלתם) לְנַצֵחַ במלחמותיכם – תכרעו לפני כוח זרוע היהודים או לפני עוצם רוחם בשעה הזאת, לעת קץ הניצחון, אשר ניתן לנו בידי אלוהים… ייקל עליכם מאוד לכבוש את החומה… אמנם כאשר תעפילו ותעלו ביד רמה, הלוא ינסו האויבים לעצורכם… אולם אחרי אשר תתחזקו [עליהם] פעם אחת לא יוסיפו לעמוד בפניכם…"¹⁴

העשרה - קישורים

עוד מידע על י"ז בתמוז – באתר הידברות

דיני י"ז בתמוז – באתר דעת

הסבר על קרבן התמיד שהיו מקריבים בבית המקדש – באתר ויקיפדיה

 הלכות תעניות, מתוך: רמב"ם, משנה תורה, ספר זמנים – באתר מקראנט