יעקב אבינו

מבוא

יעקב-ישראל, בנם של יצחק ורבקה, הוא השלישי באבות האומה, אחיו התאום של עשיו ואבי שנים-עשר שבטי ישראל. תולדותיו מתוארים באריכות בספר בראשית (פרקים כה-נ).¹
חיי יעקב עמדו מראשיתם בסימן המאבק עם אחיו התאום על אהבת ההורים ועל הבכורה. בעקבות גניבת הברכה נאלץ יעקב להיפרד מהוריו ומחיי "יֹשֵׁב אֹהָלִים" (כה 27) ולברוח לחרן, שם התמודד עם חותן ערמומי, עם קשיי קיום ועם חיי משפחה סוערים. הוא שב לארץ אחרי 20 שנה, התפייס עם אחיו, אך לא זכה ליהנות מחיי רוגע, וכפי שסיכם בערוב ימיו: "מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי" (מז 9). יעקב אבינו הוא הצירוף של אברהם ויצחק, של המחדש והממשיך, המסוגל להיאבק עם אנשים ואלוהים, להערים, ולצוד ציד "בצורה זו או אחרת" (עדין שטיינזלץ, דמויות מן המקרא, ספריית אוניברסיטה משודרת – משרד הביטחון הוצאה לאור, תש"ם – 1980, עמ' 22 – 23). חז"ל סיפרו בשבח צדיקותו של יעקב וזכויותיו, אך לא התעלמו מחולשותיו. גם השירה העברית החדשה עוסקת ביעקב-ישראל "אוהב רחל", שחלם על "סולם-פלאות", שהיה "לבדו בחושך ונאבק / והיה ישראל".²

מעט יוצרים: פנואל

מאת:

• אברהם הוס

בָּעֶרֶב יָצָא מִן הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר שָׁב צוֹלֵעַ עַל יָרֵךְ.
וְאִישׁ לֹא הָיָה עִמָּדוֹ כָּל אוֹתוֹ לָיְלָה אָרֹךְ וְאָפֵל.
בַּבֹּקֶר חַיָּב הָיָה לְקַבֵּל פְּנֵי אָחִיו, שָׂרָהּ שֶׁל שֵׂעִיר, הַדָּגוּל,
עִם אַרְבַּע-מֵאוֹת אֲנָשָׁיו, חֲמוּשִׁים כֻּלָּם בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית;
גְּבָרִים קְשׁוּחִים מִיַּרְכְּתֵי מִדְבַּר-הַסְּלָעִים הַנִּשְׁמָעִים
לִפְקֻדַּת-אֲדוֹנָם לְכָל פְּקֻדַּת-אֲדוֹנָם.
כַּמְסֻפָּר נֶאֱבָק בַּלַּיְלָה הָאָרֹךְ, הָאָפֵל, עִם מַלְאָךְ-הָאֱלֹהִים.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים: עִם חֶרְדוֹתָיו נֶאֱבָק. וְכַאֲשֶׁר זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ,
צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ נִצַּב בְּרֹאשׁ חֲבוּרַת נְשׁוֹתָיו וְטַפּוֹ,
לְקַבֵּל פָנַי אָחִיו: שְׂפָתָיו קְמוּצוֹת, עֵינָיו עֲיֵפוֹת וְקֶמֶט חָדָשׁ, אֲנָכִי,
מַעֲמִיק בְּמִצְחוֹ.

מלכה שקד (עורכת), לנצח אנגנך: המקרא בשירה העברית החדשה – אנתולוגיה, הוצאת ידיעות אחרונות – ספרי חמד, תשס"ו – 2005, עמ' 132. © כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם. http://www.acum.ac.il

יעקב במקרא

הסיפור המקראי על יעקב ארוך ומפורט, ומציג תיאור מלא של חיי אדם מהורתו ועד למותו וקבורתו. סיפורו של יעקב הוא סיפור אנושי מאוד, הכולל "קנאה ותחרות, דברים שבינו לבינה, צער גידול בנים… פחדים, מאבקים, אבלות ושכול, כישלונות וכנגדם גם ניצחונות".³ בסיפור יעקב ארבעה פרקי חיים:
– הורתו, לידתו וצעירותו – שלב זה בחייו של יעקב עמד בסימן המאבק בינו ובין אחיו התאום עשיו. המאבק החל בהתרוצצותם ברחם אמם⁴ ובלידתם: "וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב" (כה 26).⁵ יעקב היה ניגודו של עשיו בחיצוניותו, בעיסוקו, ובאישיותו: יעקב היה "אִישׁ חָלָק" – ולא שעיר (כז 11), "יֹשֵׁב אֹהָלִים" ואהוב על אמו (כה 27 – 28).
יעקב הצליח לקנות מעשיו את הבכורה – תמורת נזיד עדשים⁶ (כה 29 – 34), ואחר כך הצליח לקבל במרמה – ביוזמת אמו, רבקה, ובעידודה – את הברכה שיצחק הזקן ביקש לתת לבנו האהוב עשיו. בעקבות גניבת הברכה זמם עשיו להרוג את יעקב, ורבקה החליטה להבריח את בנה האהוב יעקב, ואף שכנעה את יצחק להסכים לכך בתואנת שווא של מציאת אישה שלא מבנות כנען. וכך נאלץ יעקב, יושב האוהלים, להתנתק בעל כורחו מסביבתו וממשפחתו.
לפני שיעקב יצא לדרכו הוא קיבל ברכה מאביו – ברכת הארץ וברכת הזרע;⁷ ובדרכו לחרן, הוא זכה להתגלות האל בחלום – חלום יעקב, ולברכה והבטחה מה' באשר לעתידו הלאומי ולביטחונו האישי.
– עשרים השנים של יעקב בחרן – שם, בבית לבן אחי אמו, עבד יעקב כרועה צאן בעבודה מפרכת, בתנאים קשים ותחת עולו של מעביד נצלן ורמאי.⁸ הוא התאהב ברחל בת דודו מיד עם הגיעו לחרן – אך נאלץ לחכות שבע שנים לפני שמימש את אהבתו, וקיבל במרמה כאישה ראשונה את אחותה לאה. שם, בחרן, נולדו ילדיו – להוציא בנימין הצעיר, שנולד אחר כך בדרך לכנען, ושם גם נולדו לו ארבעה בנים משתי פילגשיו – בלהה וזלפה.
יעקב החליט לעזוב את חרן בעקבות צו אלוהי (לא 3) ובלי ידיעת לבן.⁹ בדרכו חזרה לכנען שלח יעקב שליחים אל עשיו אחיו לפייסו. הוא שמע שאחיו בא לקראתו עם ארבע מאות איש, וחשש מעימות עמו. אך בסופו של דבר התבדו חששותיו, שני האחים נפגשו לראשונה אחרי עשרים שנה, התפייסו – ונפרדו.¹⁰
– יעקב בכנען – אחרי שובו לארץ כנען פקדו את יעקב משברים הקשורים לילדיו: דינה בתו נחטפה ונאנסה בידי שכם בן חמור, ושני אחיה – שמעון ולוי – נקמו את נקמתה בצורה אכזרית, למורת רוחו של יעקב (לד). רחל, אשתו האהובה, מתה בלדתה את בנימין (לה 16 – 20), ואילו יוסף, בן רחל שאותו אהב יעקב מכל בניו, עורר במעמדו ובהתנהגותו את כעסם וקנאתם של אחיו, והם מכרו אותו למצרים. לאביהם סיפרו כי יוסף מת – "חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ" (לז 33). רק כעבור שנים ארוכות של אבל על בנו נודע ליעקב כי יוסף חי וכי עלה לגדולה בחצרו של פרעה. וכך, בעקבות יוסף ובעידוד הבטחת האל,¹¹ ירדו יעקב ובניו למצרים (מה 9 – 13, מו 2 – 4).
– יעקב במצרים – פרעה הושיב את יעקב ובניו בארץ גושן, שם חי יעקב עד למותו. לפני מותו בירך יעקב על מיטת חוליו את בנו יוסף ואת שני נכדיו (מיוסף) – אפרים ומנשה, ואף העביר את מעמד הבכורה לנכד הצעיר, אפרים (מח).
לאחר מכן בירך יעקב את בניו – בני ישראל, ובסיום הברכות – וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע" (מט 33). יעקב נפטר במצרים בגיל 147, נחנט לפי הוראת יוסף (נ 2), ולפי בקשתו הביאו אותו בניו לקבורה במערת המכפלה (נ 13 – 14). את חייו סיכם יעקב באוזני פרעה במילים "מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי" (מז 9).
במהלך חייו זכה יעקב זכה לשלוש התגלויות אלוהיות: בדרך לחרן (כח 12 – 15) – חלום יעקב; אחרי שובו לכנען (לה 9 – 12); ובבאר שבע, לפני ירידתו למצרים (מו 2 – 4). בכל ההתגלויות האלה הבטיח ה' ליעקב את הברכה הלאומית, שניתנה לאברהם – ברכת הזרע והבטחת הארץ.

יעקב – ישראל

שמו הנוסף של יעקב – ישראל – ניתן לו על ידי המלאך בעקבות מאבקם הלילי על שפת נהר היבוק "עד עֲלוֹת הַשָּׁחַר". המאבק בין השניים התקיים בלילה, בעת שיעקב היה בדרכו לשוב לארץ כנען, וערב הפגישה עם עשיו – אחרי 20 שנות גלות בחרן. בעקבות המאבק הודיע המלאך ליעקב: "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (בראשית לב 29). לבקשת יעקב – המלאך גם בירך אותו (לב 30), ויעקב יצא מנצח מן המאבק – אך "צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ" (לב 32), כי המלאך נגע "בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה" (לב 33). לפיכך אסרה התורה על בני ישראל לאכול את גיד הנשה של ירך הבהמה (לב 32).

יעקב במדרשי חז"ל

במדרשי חז"ל מתואר יעקב – כמו שני האבות שלפניו – כ"זקן ויושב בישיבה".¹² לפי המדרש התגלתה המשיכה של יעקב ללימוד תורה עוד בהיותו ברחם אמו: כאשר הייתה אמו עוברת ליד בתי-כנסיות ובתי-מדרש, היה יעקב מפרכס לצאת. וברוח זו דרשו חז"ל את הביטוי "יֹשֵׁב אֹהָלִים" (כה 27) כמעיד על הווייתו של יעקב כתלמיד בבית המדרש.¹³
חז"ל תיארו בהרחבה את צדיקותו של יעקב: האפיון המקראי "איש תם" התפרש בספרות חז"ל כפשוטו – איש שלם, שנולד מהול, ללא מום או פגם, וכל זאת – בניגוד לעשיו. יעקב מסמל את האור, ואילו עשיו – את החושך, על כל המשתמע מכך.¹⁴
על רקע צדיקותו של יעקב יש במדרשי חז"ל הצדקה גם למעשה המרמה שלו, בעת שהתחזה לעשיו כדי לקבל את הברכה שנועדה לעשיו: לפי אחד המדרשים, ההתחזות הייתה קשה ליעקב, אך שני מלאכים תמכו בו וסייעו לו לעמוד בה (תרתי משמע).¹⁵ צדיקותו של יעקב עמדה לא רק לו ולצאצאיו – אלא גם לאבותיו: בזכות צדיקותו לעתיד של יעקב נכדו – ניצל אברהם אבינו וגם פסק הרעב במצרים (אך התחדש אחרי מות יעקב).
במדרש אגדה על הפסוק "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ" (לב 8) מתואר יעקב כמי שחשש לא רק מן האפשרות שייהרג בידי אחיו – אלא גם מן האפשרות שהוא ייאלץ להרוג.¹⁶
כמו סבו אברהם, עסק גם יעקב בגיור, וכמו אביו וסבו – תיקן אף הוא את אחת מתפילות היום – את תפילת ערבית.¹⁷ גם כוחו הגופני של יעקב בא לידי ביטוי במדרש, המספר כי יעקב גלל את האבן מעל פי הבאר עבור צאן רחל (כט 10) בקלילות, כ"מעביר פקק מעל פי צלוחית (=בקבוק)".
ואולם יש במדרשי חז"ל גם ביקורת על מעשי יעקב: המדרש מציג את נישואי הרמייה של יעקב ללאה כעונש ליעקב – מידה כנגד מידה – על מעשה הרמייה שלו כדי לקבל את הברכה, ומתאר את השיחה בין יעקב ללאה בבוקר שאחרי ליל הכלולות: "אמר לה: מה רמאית בת רמאי! ולא הייתי קורא לך רחל בלילה, ואת עונה לי? אמרה לו:… לא כך היה קורא לך אביך, עשיו, ואתה עונה לו?"
מות רחל, האישה האהובה, בלידת בנימין נדרש כעונש ליעקב על קללתו הנמהרת כי מי שיימצאו אצלו התרפים של לבן – לא יחיה (לא 32). לפי המדרש הייתה קללה זו שגגה, ובעטיה מתה רחל¹⁸ (שאכן גנבה את התרפים בלי ידיעת יעקב). גם ניסיונותיו של יעקב לפייס את עשיו נתפרשו במדרש כהשפלה עצמית ראויה לגינוי.¹⁹
כל זאת – על רקע פרשנות חז"ל לסיפור יעקב ועשיו: במדרשי חז"ל, יעקב-ישראל אינו רק האיש הפרטי, בן יצחק ונכד אברהם – אלא התגלמות וסמל של עם ישראל כולו, בעוד עשיו-אדום הוא סמל לצורר ישראל באותם ימים – השלטון הרומי וטיטוס, כובש ירושלים ומחריבה.²⁰

יעקב בשירה העברית

אישיותו הרב-גונית של יעקב וסיפור חייו המפותל והמופלא, שכלל מאבקים עם אנשים ומלאכים, הולידו שירים רבים על יעקב ועל קורותיו. המשורר יעקב שטיינברג מתאר את אהבתו לרחל ככוח שהניע את חיי יעקב "ובעיקר מכוח העצב העמוק שמותה המוקדם פרש על חייו":²¹ "וְיַעֲקֹב אוֹהֵב רָחֵל וּגְמוּלוֹ עַז וְנוֹבֵל / וּכְנָבְלוֹ כֵּן יַעֲלֶה גְּוָנָיו הַמַּרְהִיבִים / כָּל צִבְעֵי קֶשֶׁת גֶּבֶר וְצֵל אֶל כֻּלָּם גּוֹבֵל, / וַיִּזְקַן כֵּן עִם צִלּוֹ עַד הָיָה זַרְעוֹ שִׁבְעִים"…²²
יורם בק כתב מחזור שירים על אהבת יעקב, ובאחד מהם הוא אומר: "יַעֲקֹב, יַעֲקֹב! / הָאַהֲבָה הִיא הַמִּסְתּוֹרִין הַגָּדוֹל שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת, / … וְאַתָּה נִבְחַרְתָּ לִהְיוֹת מַלְאָכָהּ וְקָרְבָּנָהּ / וּלְהָבִין אֶת סוֹדוֹתֶיהָ".
מאבקו של יעקב בלילה עם המלאך נבחן בשירו של אבהם הוס, "פנואל" מנקות מבט פסיכולוגית, כהכנה וכהטרמה לפגישה המאיימת עם אחיו עשיו: "בַּבֹּקֶר חַיָּב הָיָה לְקַבֵּל פְּנֵי אָחִיו, / שָׂרָהּ שֶׁל שֵׂעִיר, הַדָּגוּל, עִם אַרְבַּע-מֵאוֹת אֲנָשָׁיו, / חֲמוּשִׁים כֻּלָּם בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית".
האבל הממושך וחסר הנחמה של יעקב על יוסף בנו הוא הנושא של "שני שירים על יעקב" שכתבה חמוטל בר-יוסף: "אֲבָל כָּל הָרוּחוֹת וְהָאֲרוּחוֹת הָיוּ לְבַסּוֹף / מְסוֹבְבוֹת אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב / אֶל אוֹתוֹ הַבּוֹר שֶׁהָיָה מִתְעַרְבֵּל בִּדְמָמָה / בְּטַבּוּר עוֹלָם הָמוּם / שֶׁנַּעֲשָׂה מַכְתֵּשׁ גָּדוֹל / בְּגוּפוֹ." לצד שירים שנתחברו על פי הסיפור המקראי, נכתבו שירים המשתמשים ביעקב ובסמלים העולים מסיפורו בזיקה לחוויות המשורר וזמנו.
כך, לדוגמה, שירו של יצחק למדן – "אתה!" עוסק בסולם יעקב: "…כְּאָז עוֹד נִשָּׂא הוּא וְגָדוֹל, / וְאַתָּה לְרַגְלָיו כָּעֵת מְגַשֵּׁשׁ, קָטֹן וָדַל", וְעַתָּה – "שׁוּב סֻלָּמְךָ הֻצַּב. שׁוּב נִקְרֵאתָ לַעֲלוֹת." סולם יעקב בשיר זה מסמל "גדלות, התרוממות והתחזקות" – מטרות שאותן מציב הדובר בשיר כמשימה לאומית לבני דורו (שנותיה הראשונות של המדינה).²³

העשרה - קישורים

משה דוד קאסוטו על השם ישראל – באתר מקראנט

מאמר של יצחק פלג, "מהו הסולם שראה יעקב בחלומו?" – באתר מקראנט

מאמר של תומר מוסקוביץ, "עקרונות יסוד במשפט העבודה: 'הכי אחי אתה ועבדתני חנם?'" – באתר דעת

מאמר של אסף מאלי, "הבגד בחיי יעקב ובניו כמבליט עקרון מידה כנגד מידה" – באתר דעת

מאמר של משה ציפור, "פרשת אונס דינה – ביקורת סמויה על יחס יעקב לנשיו" – באתר מקראנט