לוי יצחק מברדיצ'ב

ר' לוי יצחק מברדיצ'ב (1740 בערך – 1819) היה מתלמידיו של דב בער (בֵּר) ממזריץ' והתבלט לימים כאחד ממנהיגי התנועה החסידית באוקראינה, "שהלך בדרכו של הבעש"ט כמלמד זכות על כלל ישראל" – לא רק על חסידיו.¹ הוא נולד בגליציה למשפחת רבנים, ולאחר נישואיו התגורר בבית חותנו במחוז לובלין שבפולין. באותה תקופה התקרב לתנועת החסידות, ובלחץ חוגי המתנגדים נאלץ לנדוד ממקום למקום, עד שהגיע לעיר ברדיצ'ב שבאוקראינה (תקמ"ה – 1785). שם התמנה לאב בית דין וקנה את מעמדו כרב ופוסק, כמנהיג חסידי, צדיק, וכאיש ציבור שפעל למען כלל היהודים. ברדיצ'ב הייתה לעיר מגוריו, ובה חי ופעל במשך כ-25 שנה – עד למותו.
ר' לוי יצחק מברדיצ'ב התפרסם בידיעותיו הרבות בתורה, ואף בחוגי המתנגדים הגדירו אותו כ"מלא תורה" – תופעה יוצאת דופן בימי המאבק בין המתנגדים לחסידים.² הוא לא הקים אחריו שושלת חסידית, אך היה מנהיג עממי ואהוב שהדגיש את יסוד השמחה ואת ההתלהבות בתפילה, המענגת את הנשמה ומביאה ל"התפשטות [מן] הגשמיות".

הוא נהג לנסוע ברחבי אוקראינה, יחד עם מניין חסידים, כדי להפיץ את תורות החסידות בקהילות היהודים. יסוד מרכזי בתפיסתו היה אהבת ישראל – אהבת כל יהודי באשר הוא, חסיד או מתנגד, שומר מצוות או חוטא. הוא נחשב ל"סנגורם של ישראל" והיה מלמד זכות על כל יהודי, ולפי תפיסתו – רק מי "שמספר תמיד בצדקת ובגדולת ישראל… ראוי להיות מנהיג על ישראל".³

ר' לוי יצחק מברדיצ'ב כתב ספר דרשות על פרשות התורה. הספר – "קדושת לוי" – יצא לאור עוד בחייו (תקנ"ח – 1798), ולאחר מותו הוציאו בניו לאור מהדורה מורחבת של הספר, לפי כתבי היד שנותרו בעזבונו (תקע"א – 1811). הוא נפטר בחודש תשרי תק"ע – 1810 ונקבר בבית הקברות היהודי בעיר מגוריו, ברדיצ'ב. דמותו הייתה מקור השראה למשוררים ויוצרים בני ימינו, ובהם המשוררים זלמן שניאור, שמשון מלצר וא"צ גרינברג:

"עכשיו רבי לוי יצחק מברדיטשוב אומר: / ריבונו של עולם!/ אני עומד באמצע עולם-כולו-גוי, שתחתיו יהודים רקובים/ ……/ "דבר אל בני ישראל.. וידעו! / אני, לוי יצחק מברדיטשוב, דורש תשובת דם!"⁴