ליקוטי מוהר"ן

הספר ליקוטי מוהר"ן (=מורנו הרב נחמן) הוא קובץ של ליקוטי דרשות של ר' נחמן מברסלב שנאמרו במקור ביידיש בבית הכנסת, בשבתות ובחגים. במוצאי השבת (או החג) תורגמה הדרשה לעברית, ותלמידו ר' נתן שטרנהרץ ערך את הדרשות. החלק הראשון של הליקוטים, המכונה "ליקוטי מוהר"ן קמא (=ראשון)" יצא לאור עוד בחייו של ר' נחמן. החלק השני, המכונה "ליקוטי מוהר"ן תניינא (=שני)" יצא לאור לאחר מותו.
הדרשות שכונסו בליקוטים הן ביטוי לתפיסותיו של ר' נחמן, המעוגנות בפירושיו לפסוקים מן המקרא וכן
בניגוד לדרשותיהם של מנהיגי החסידות בדורו, דרשותיו של ר' נחמן אינן עוסקות רק בסוגיות תיאולוגיות הקשורות באלוהים, אלא בעניינים פסיכולוגיים, ובכלל זה – במאבק הפנימי בנפשו של האדם, ובכך ייחודן. מושגים קבליים כגון צמצום, או חלל פנוי – שבמקורם עוסקים בתפיסת האל – מתפרשים בדרשותיו כמציינים מצבים רוחניים ופסיכולוגיים.
הדרשות בליקוטי מוהר"ן לא נכתבו בגוף ראשון, אך הדמויות והמצבים המתוארים בהן דומות להתנסויותיו ולחוויותיו האישיות. סדר הדרשות בליקוטי מוהר"ן אינו תואם את הסדר הכרונולוגי של אמירתן, וכל אחד מסעיפי הספר ("סימן") – מציג דרשות העוסקות בנושא או בפסוק מסוים. הדרשה האחרונה שאמר ר' נחמן סמוך למותו מופיעה בליקוטי מוהר"ן חלק שני סימן ח, ולאחריה מופיעות דרשות שנאמרו קודם לכן.
ליקוטי מוהר"ן מציג סעיפים ("סימנים") ארוכים מאוד הכוללים כמה דרשות, לצד סעיפים ובהם דרשה קצרה אחת – לדוגמה: "לעניין התחזקות לבל ייפול האדם בדעתו מחמת ריבוי הפגמים והקלקולים שקלקל על ידי מעשיו, ענה ואמר: אם אתה מאמין שיכולין לקלקל – תאמין שיכולין לתקן".¹