מִשְׁנֵה תורה

ספרו ההלכתי של ר' משה בן מימון (הרמב"ם) שבו יצר מחדש את עולם ההלכה וסידר אותו.

מאת:
< 1 דקות

מבוא

הספר "מִשְׁנֵה תורה"1 הוא "גולת הכותרת של יצירתו הספרותית של רמב"ם"2 ונחשב "לפסגת היצירה היהודית" בתחום ההלכה.3 "משנה תורה" הוא ספר פסיקה מיוחד במינו ורב היקף – סיכום של כל התורה שבעל פה מימי המשנה ועד ימיו של רמב"ם, ממוין לתחומים ולנושאים.

רמב"ם קרא לספרו "משנה תורה" כדי להדגיש, כי ספרו הוא שני בחשיבותו לתורה: "לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחילה, ואחר כך קורא בזה – ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם."4

הספר נכתב בעברית (ולא בערבית) בסגנון פשוט ובהיר ובניסוח פסקני, כדי שיהיה קל לרוב בני האדם לקרוא בו. משנה תורה ידוע גם בכינויו "הי"ד החזקה",5 על שום 14 (י"ד) הספרים שבו. כתיבתו של משנה תורה ארכה כעשר שנים, ובמהלך הדורות נכתבו עליו מאות ספרים המפרשים אותו, "מתווכחים" אתו או מוסיפים עליו. מיד אחרי פרסומו הכירו "כמעט ללא עוררין" כי ספר כזה לא נכתב מאז חתימת התלמוד "ועד היום עוד לא היה כמוהו".6

"משנה תורה" - רקע ומטרות

את המניע לכתיבת "משנה תורה" הציג רמב"ם לאור הנסיבות ההיסטוריות של דורו, ועל רקע הירידה בלימוד התורה: "ובזמן הזה תקפו הצרות… ודחקה השעה… ואבדה חכמת חכמינו… לפיכך אותם הפירושים וההלכות והתשובות שחיברו הגאונים… נתקשו (=נעשו קשים להבנה) בימינו ואין מֵבִין ענייניהם כראוי אלא מעט (=מעטים) במספר. ואין צריך לומר הגמרא עצמה, הבבלית והירושלמית7 … שהם צריכין דעת רחבה ונפש חכמה וזמן ארוך… ומפני זה ניערתי חוצני, אני משה בן מימון הספרדי, ונשענתי על הצור ברוך הוא… וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורים בעניין האסור והמותר, הטמא והטהור, עם שאר דיני התורה."8 "משנה תורה" היה בעיני רמב"ם צורך השעה, "לאור העובדה שהאומה חסרה ספר פסקים כולל"9 המיועד לציבור הרחב – בניגוד לספרי הלכות שכתבו קודמיו,10 שנועדו לשימושם של דיינים ותלמידי חכמים בלבד. לפיכך קבע רמב"ם מטרה נוספת לספרו: לחלק את כל ההלכות "לפי העניינים", ולכתוב אותן "בלשון ברורה ודרך קצרה עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכול בלא קושיה…" למעשה, עד ימי רמב"ם לא נכתב ספר שקיבץ ומיין את כל מצוות התורה יחד עם כל ההלכות הנזכרות באלפי דפי התלמוד, באופן שיטתי. רמב"ם, כאמור, איתר את הצורך בספר הלכות מסוג זה, ולפיכך נמנע במתכוון מלהזכיר דעות ומחלוקות (האופייניות למשנה ולתלמוד) ולא ציין את מראי המקום של מקורותיו. הוא ביקש להציג את דבריו בניסוח פסקני ואחיד, "עד שיהיו כל הדינים גלויים לקטן ולגדול". וכל זאת – לפי התורה שבכתב ובעל פה, כפי שהיא מתבארת "מכל אלו החיבורים והפירושים הנמצאים מימות משה רבנו ועד חיבור הגמרא וכמו שפירשו לנו הגאונים בכל חיבוריהם שחיברו אחר הגמרא". וכך יהפוך "משנה תורה" לספר הפסיקה האחד והיחיד אחרי התורה – "שלא יצטרך [הלומד] אחר התורה ספר אחר זולתו".11

משנה תורה - מבנה ונושאים

המבנה והעריכה של "משנה תורה" היו אחד מחידושיו של רמב"ם. רמב"ם קיבץ את כל ההלכות והפסיקות הנוגעות לאורח החיים היהודי, של הפרט ושל הכלל, בסדר חדש – לפי נושאים ועניינים,
"כמוהו ואחריו לא יהיה כן".12 "משנה תורה" ערוך בארבעה עשר (י"ד) ספרים נפרדים, ובכל ספר – מגוון עניינים הקשורים זה בזה: "אין תקדים ואין המשך למיון כזה, המושתת על יסודות ענייניים-רעיוניים והשואף לקבוע ולהאיר את מערכת היחסים שבין סוגיה אחת לחברתה".13

הספר הראשון ב"משנה תורה", ספר מדע, מציג את "כל המצוות שהן עיקר דת משה רבנו עליו השלום וצריך אדם לידע אותן תחילת הכול, כגון ייחוד השם ברוך הוא ואיסורי עבודת כוכבים".14

הספר השני, ספר אהבה, עוסק באהבת עבודת ה' והתורה15 ובו הלכות קריאת שמע, תפילה, הלכות תפילין, מזוזה וספר תורה, הלכות ציצית, הלכות ברכות וברית מילה.

ספר השלישי, ספר זמנים, כולל את כל המצוות הקשורות לזמן, ובהן ההלכות הקשורות לשבת, לחגים ולמועדים וכן לימי צום ותענית.

הספר הרביעי, ספר נשים, עוסק בהלכות הנוגעות לנישואים ולגירושים.

הספר החמישי, ספר קדושה, כולל הלכות ביאות אסורות (=יחסי מין אסורים),16 הלכות שחיטה והלכות "מאכלות אסורים" – בעלי חיים האסורים באכילה לפי התורה.

הספר השישי, ספר הפלאה, עוסק בהתחייבויות שהאדם קיבל על עצמו – כגון שבועות ונדרים.

הספר השביעי, ספר זרעים, עוסק בהלכות הקשורות לעבודת אדמה בארץ ישראל – ולדאגה לנזקק, ובו הלכות תרומות ומעשרות, ביכורים ושמיטה, מתנות עניים, צדקה ועוד.

הספר השמיני, ספר עבודה, מוקדש לעבודת המקדש ולקרבנות ציבור,

והתשיעי – ספר קרבנות, עוסק בקרבנות של היחיד (כגון: קרבן פסח).

הספר העשירי, ספר טהרה, עוסק בהלכות הקשורות לטהרות ולטומאות, וכולל הלכות טומאת מת וטומאת צרעת, הלכות מקוואות ועוד.

הספר האחד עשר, ספר נזיקין, עוסק בנזקים של האדם לרכוש הזולת או לגופו, ובו הלכות נזקי ממון, הלכות גניבה, הלכות גזילה ואבידה, הלכות חובל ומזיק, הלכות רוצח ושמירת נפש.

הספר השנים עשר, ספר קניין, עוסק בענייני קנייה ומכירה, וכולל גם הלכות שכנים והלכות שותפים.

הספר השלושה עשר, ספר משפטים, עוסק במצוות שבין אדם לחברו שאינן קשורות לנזק לזולת – כגון: הלכות שכירות והלכות מלווה ולווה.

הספר הארבעה עשר והאחרון, ספר שופטים, מציג את ההלכות שהיו בתחומי שיפוטה וסמכותה של הסנהדרין, ומסיים בהלכות מלכים. ספר אחרון זה – כמו ספר עבודה וספר קרבנות וחלקים מספר טהרה – כוללים מצוות ודינים שהם בבחינת "לעתיד לבוא" בלבד, ואינם נוהגים מאז חורבן בית המקדש השני והגלות.

בכך מעיד "משנה תורה" על כוונתו של רמב"ם לחבר ספר פסיקה מקיף ובו כול הדינים וההלכות – ללא יוצא מן הכלל – "מה שצריך בזמן הגלות ומה שאיננו צריך".17

משנה תורה - מאפיינים ותכונות

בספר "משנה תורה" בולטים חמישה מאפיינים מרכזיים, המבוססים על דברי רמב"ם בהקדמתו לספר המצוות ולמשנה תורה, ואלו הם:18

  • ניסוח פסקני ותמציתי – "הלכה פסוקה", בלי לציין לא את "המחלוקת והמאמרים הנדחים", האופייניים למשנה ולתלמוד , ולא את מראי המקום של מקורותיו: "ולא אומר דברי ר' פלוני… אבל אזכיר חכמי המשנה וחכמי התלמוד עליהם השלום זיכרון כולל בתחילת החיבור". וכל זאת כדי "להסיר המכשלות מלפני התלמידים".19
  • סידור ומיון ההלכה באופן "שהוא הראוי והיותר קל ללמוד", ולא לפי סדר המסכתות במשנה (ובתלמודים). כל עניין נחלק לפרקים, וכל פרק מחולק להלכות "כדי שיהיה נקל לדעת אותו על פה".
  • היקף הספר: הספר נועד להקיף את כל התורה כולה, את כל ההלכות והמצוות – "מה שצריך בזמן הגלות ומה שאיננו צריך", כולל אותן מצוות שאינן נוהגות מאז שחרב בית המקדש.
  • בהירות הלשון והסגנון: רמב"ם כתב ספר זה, בניגוד לספריו האחרים, בעברית, ובחר להשתמש דווקא בעברית של לשון המשנה, שכן לדעתו – כמו לדעת בלשנים אחרים בימי הביניים – הייתה לשון המשנה "צחה ומדויקת". ובאווירה התרבותית שבה חי רמב"ם, "סמכותו של ספר נמדדה, בין השאר, בטיב הלשון". ומכאן שאת ספר הפסיקה של האומה "חייבים לכתוב בלשון צחה ",20 היא לשון המשנה.
  • שילוב ההלכה והפילוסופיה: פסיקותיו של רמב"ם במשנה תורה מלוות ב"שפע של הערות פילוסופיות, עקרונות תיאולוגיים, הנחיות רציונאליות, הערות על תולדות הדת והנבואה, על מדע ורפואה, על קידוש ה' ודעת ה' ואהבתו".21 הדיון בטעמי המצוות ב"משנה תורה" נחשב למוקד מרכזי של מיזוג ההלכה והפילוסופיה:22 לפי רמב"ם, "המצוות כולן יש להן טעם, ובגלל תועלת מסוימת ציווה בהן",23 ולפילוסופיה יש מקום חשוב בהבנת טעמי המצוות.24

פירושים למשנה תורה

על משנה תורה נכתבו מאות ספרים במטרה לפרש אותו, להתווכח אתו או להוסיף עליו. במהלך הדורות, עוד בחיי רמב"ם, היו לספר מבקרים ופרשנים. המבקרים טענו כנגד אופיו הפסקני והאחיד של הספר, המשמיט מקורות וחילוקי דעות. ואילו הפרשנים בדקו והוסיפו מקורות והסברים לפסיקותיו של רמב"ם, "ובכך סילקו למעשה את הבסיס להתנגדות לספר וסייעו להפצתו והתקבלותו כספר הַפְּסָקִים של האומה".25
הפירושים המרכזיים של משנה תורה נקראים "נושאי כלים",26 והם נדפסים לצד הטקסט ומתחתיו, וכוללים את הפירושים האלה:

מגדל עוז – פירושו של ר' שם טוב אבן גאון, מחכמי ספרד במאה ה- 14, הראשון מבין הפרשנים שאיתר וציין מקורות לפסקי רמב"ם במשנה תורה.

מגיד משנה – שכתב ר' וידאל די טולושא, מחכמי ספרד במאה ה- 14, ובו ציון מקורותיו של רמב"ם לצד הסברים להכרעותיו. לידינו הגיעו פירושיו רק לשישה מתוך 14 הספרים של משנה תורה.

כסף משנה – פירושו של ר' יוסף קארו למשנה תורה, הכולל ציון מקורות והסברים לפסיקתו של רמב"ם. לחם משנה – שכתב ר' אברהם די בוטון, מחכמי סלוניקי במאה ה- 16, ובו ציון המקורות שבהם השתמש רמב"ם ויישוב סתירות בין משנה תורה למקורות תלמודיים.

משנה למלך – פירוש שכתב ר' יהודה רוזאניס, רב קהילת קושטא, בתחילת המאה ה- 18, והוסיף חידושים בנושאים שונים.

"הגהות מַיְמוֹנִיוֹת" – פירוש שונה וקדום מכל האחרים, שכתב ר' מאיר הכהן מרוטנבורג במאה ה- 13. "הגהות מימוניות" אינו מציג מקורות או הסברים לפסקי רמב"ם, אלא מוסיף פסיקות ותשובות של חכמי אשכנז להלכות במשנה תורה (הספרדי) של רמב"ם.

העשרה - קישורים

הטקסט המלא של 14 ספרי משנה תורה (הי"ד החזקה) שכתב רמב"ם – כולל אפשרויות חיפוש, באתר מקראנט

כתב יד של משנה תורה – באתר של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי

מאמרים על משנה תורה של רמב"ם – באתר דעת:
הגותו של הרמב"ם על רקע ההגות הכללית והיהודית מאת יצחק איזק ואלכסנדר קליין. מאמר הסוקר עמדות יסוד של רמב"ם כפי שהן משתקפות בספר מדע.
מאמר הקדמה להלכות דעות / מאת יצחק איזק ואלכס קליין
מאמר הקדמה להלכות תשובה / מאת יצחק איזק ואלכס קליין
ניתוח הלכות תשובה- פרק א' / מאת יצחק איזק ואלכס קליין
רפואה והלכה בהבנתו של הרמב"ם ביד החזקה / מאת ד"ר אוריאל לוינגר

הערות שוליים

  1. "משנה תורה" הוא כינוי בלשון חז"ל לספר דברים, מפני שבחומש אחרון זה יש חזרה על דברי התורה שנמסרו בחומשים קודמים.
  2. יצחק טברסקי, הלכה והגות - קווי יסוד במשנתו של הרמב"ם, האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"ב - 1992, כרך ראשון, עמ' 153.
  3. אברהם גרוסמן, "היצירה ההלכתית של חכמי ספרד", בתוך: חיים ביינארט (עורך), מורשת ספרד, הוצאת ספרים י"ל מאגנס, תשנ"ד - 1994, עמ' 156.
  4. רמב"ם, הקדמה למשנה תורה.
  5. "יד חזקה" הוא ביטוי המופיע במקרא כ- 20 פעם, בדרך כלל בקשר ליציאת מצרים, למשל: "וְעֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה" (דברים ו 21). יש סבורים שמבקריו של רמב"ם נתנו לספר את הכינוי "הי"ד החזקה" כתחליף לשם "משנה תורה", שהיה בעיניהם רמז נועז ויומרני מדי לתורת משה האלוהית. אולם הביטוי "יד חזקה" עשוי לרמוז לפסוק האחרון בתורה, " וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל־יִשְׂרָאֵל", כאשר "משה" כאן מתפרש באופן כפול: משה רבנו ומשה בן מימון.
  6. יצחק טברסקי, שם, עמ' 153.
  7. התלמוד הבבלי היה ספר החוקים המחייב של ההלכה היהודית מאז חתימתו בשנת 500 לספירה בערך. במאות השנים שלאחר מכן, ועד לימי רמב"ם, המשיכו חכמי ישראל, ובראשם גאוני בבל, לדון בשאלות הלכתיות ולחדש חידושים הלכתיים, תוך התבססות מתמדת על דברי התלמוד. אך הספרות ההלכתית שנכתבה, נותרה ברשותם של מעטים בלבד, הן בגלל מיעוט הלומדים הן בגלל הפיזור הגיאוגרפי של עם ישראל, שהחל לנדוד ולהתיישב לאורך נתיבי הנהרות והמסחר ברחבי אירופה (חיים הלל בן ששון, תולדות עם ישראל בימי הביניים, הוצאת דביר, תשכ"ט - 1929, עמ' 24).
  8. רמב"ם, הקדמה למשנה תורה.
  9. יצחק טברסקי, מבוא למשנה תורה (תרגם מאנגלית: מ"ב לרנר), הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, ירושלים תשנ"א - 1991, עמ' 33.
  10. בין ספרי ההלכה שקדמו ל"משנה תורה" היה גם ספר המצוות של ר' סעדיה גאון, ובו פירוט תרי"ג מצוות שבתורה בלי התייחסות להלכות שבתלמודים. גם ספר ההלכות של הרי"ף - ר' יצחק אלפסי - קדם ל"משנה תורה", אך הוא נועד ללמדנים ולדיינים (ולא לציבור הרחב), ונכתב במתכונת התלמוד - מעין קיצור של התלמוד, ולכן גם נקרא "תלמוד קטן". רמב"ם עצמו כתב ספר הלכתי, "ספר המצוות", שקדם למשנה תורה ובו פירוט תרי"ג המצוות. לפי עדות רמב"ם הספר נכתב כספר עזר והקדמה למשנה תורה, "לִמְנוֹת תחילה בהקדמת הספר מניין כל המצוות, עשה ולא תעשה, כדי שתכלול חלוקת הספר (=משנה תורה) את דיני כל המצוות בלי יוצא מן הכלל".
  11. רמב"ם, הקדמה למשנה תורה. באיגרת לתלמידו הנאמן יוסף בן יהודה אבן עקנין ובתשובה על ההתקפות נגד רמב"ם בבגדד מציין רמב"ם: דע כי לא חיברתי את החיבור הזה כדי להיות גדול בישראל על ידו כי כדי שיצאו לי מוניטין בעולם... אלא לכתחילה חיברתי אותו, ושהדי במרומים, בעבור עצמי... ולשם ה' יתברך... בראותי אומה שאין לה ספר כולל לאמיתו של דבר... על כן עשיתי מה שעשיתי לשם שמים גרידא" (יצחק טברסקי, הלכה והגות - קווי יסוד במשנתו של הרמב"ם, עמ' 122).
  12. ר' מנחם המאירי, בפתיחה לספרו "בית הבחירה", מצוטט בתוך טברסקי, שם, עמ' 177. ש"ב פלדמן מגדיר את משנה תורה "הקודיפיקציה השלישית של עם ישראל". לדבריו, "הקודיפיקציה הראשונה... הייתה התורה... השנייה... ששת סדרי המשנה... והוא, הנשר הגדול, הכניס לתוך אוצר ספרינו קודיפיקציה שלמה בפעם השלישית" (ש"ב פלדמן, "הרמב"ם גאון התחוקה", בתוך: י"ל פישמן, עוךר, רמב"ם: קובץ תורני-מדעי, הוצאת המרכז העולמי של המזרחי, ירושלים 1938 - תרצ"ח, עמ' ק"א).
  13. יצחק טברסקי, שם, עמ' 177..
  14. רמב"ם, הקדמה לספר מדע.
  15. שמו של ספר אהבה מבוסס על הפסוק "מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי" (תהלים קיט 97).
  16. הלכות הנוגעות ליחסי מין אסורים (ביאות אסורות) מופיעות כאן - ולא בספר נשים, משום שספר נשים עוסק בהסדרים המשפטיים והממוניים ביחס למשפחה ואילו הרעיון המאגד את ספר הקדושה הוא ההפרישות והמגבלות היוצרות אורח חיים של קדושה.
  17. רמב"ם, הקדמה לספר המצוות.
  18. על פי יצחק טברסקי, שם, עמ' 153.
  19. מבקרי רמב"ם - ובראשם הראב"ד (ר' אברהם בן דוד, 1120 - 1198) - יצאו נגד הכרעתו להציג הלכה פסוקה ואחידה תוך השמטת חילוקי הדעות: "כי יש דברים שהגאונים חולקים זה על זה, וזה המחבר (=רמב"ם) בירר דברי האחד וכתבם בחיבורו. ולמה אסמוך אני על בררתו (=בחירתו), והיא לא נראית בעיניי, ולא אדע החולק עמו אם הוא ראוי לחלוק אם לא" (השגה אחרונה של ראב"ד על הקדמת רמב"ם למשנה תורה). ראב"ד הוא הידוע שבין מבקרי "משנה תורה", והשגותיו על פסקי רמב"ם נדפסו במהדורות רבות של הספר בשולי העמודים.
  20. יצחק טברסקי, שם, עמ' 212 - 213. טברסקי מציג את דברי רמב"ם, המסביר מדוע לשון המקרא לא התאימה לכתיבת משנה תורה, שכן היא לא נשמרה בשלמותה ולא התפתחה עם השנים, ומה שיש בכ"ד ספרי התנ"ך אינו אלא המעט ששרד מלשון תקופת המקרא. ולכן לשון המקרא לא יכלה לספק את מגוון המושגים והמונחים שלהם נזקק בכתיבת ספרו. לשון התלמוד, הארמית, לא התאימה אף היא למשימה, "כיוון שאין מבינים אותו היום מבני עמנו אלא יחידים" (רמב"ם, הקדמה לספר המצוות).
  21. יצחק טברסקי, מבוא למשנה תורה, עמ' 279. דוגמה להלכה של רמב"ם המשלבת הסברים של מדע הרפואה בימיו (והרי רמב"ם היה רופא): "לא יאכל אדם עד שתתמלא כרסו אלא יפחות כמו רביע משבעתו (=מכדי שבעו). ולא ישתה מים בתוך המזון אלא מעט - ומזוג ביין, וכשיתחיל המזון להתעכל במעיו שותה מה שהוא צריך לשתות, ולא ירבה לשתות מים ואפילו כשיתעכל המזון..." (ספר מדע, הלכות דעות, פרק ד הלכה ב).
  22. יצחק טברסקי, הלכה והגות - קווי יסוד במשנתו של הרמב"ם, עמ' 224, 231.
  23. רבנו משה בן מימון, מורה הנבוכים חלק שלישי, פרק כו, תרגם לעברית, ביאר והכין על פי כתבי יד ודפוסים: יוסף דוד קאפח, תשנ"א - 1991, הוצאת מוסד הרב קוק, עמ' שלד - שלה.
  24. עם זאת, יש המצביעים על הגזמה בייחוס מגמות פילוסופיות לפסיקתו של הרמב"ם, ראו אבירם רביצקי, "תפיסת הלשון של הרמב"ם: פילוסופיה והלכה", תרביץ עו (תשס"ז), עמ' 185-231.
  25. יצחק טברסקי, שם, עמ' 160. טברסקי מסייג את הבחנתו בקובעו, שכל מבקר הוא גם פרשן. ודוגמה למבקר - פרשן של משנה תורה הוא הראב"ד (ר' אברהם בן דוד, 1120 - 1198) שאמנם כתב השגות רבות על משנה תורה אך עם זאת ניסה לאתר את הפירושים ואת המקורות עליהם הסתמך רמב"ם, ואף לתרץ קושיות וליישב סתירות.
  26. הביטוי "נושא כלים" מתכוון לפירוש חשוב, ומקורו בלשון המקרא: "וַיַּעַל יוֹנָתָן עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו וְנֹשֵׂא כֵלָיו אַחֲרָיו" (שמואל א יד 13).