מִשְׁנֵה תורה

מבוא

הספר "מִשְׁנֵה תורה"¹ הוא "גולת הכותרת של יצירתו הספרותית של רמב"ם"² ונחשב "לפסגת היצירה היהודית" בתחום ההלכה.³ "משנה תורה" הוא ספר פסיקה מיוחד במינו ורב היקף – סיכום של כל התורה שבעל פה מימי המשנה ועד ימיו של רמב"ם, ממוין לתחומים ולנושאים.

רמב"ם קרא לספרו "משנה תורה" כדי להדגיש, כי ספרו הוא שני בחשיבותו לתורה: "לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחילה, ואחר כך קורא בזה – ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם."⁴

הספר נכתב בעברית (ולא בערבית) בסגנון פשוט ובהיר ובניסוח פסקני, כדי שיהיה קל לרוב בני האדם לקרוא בו. משנה תורה ידוע גם בכינויו "הי"ד החזקה",⁵ על שום 14 (י"ד) הספרים שבו. כתיבתו של משנה תורה ארכה כעשר שנים, ובמהלך הדורות נכתבו עליו מאות ספרים המפרשים אותו, "מתווכחים" אתו או מוסיפים עליו. מיד אחרי פרסומו הכירו "כמעט ללא עוררין" כי ספר כזה לא נכתב מאז חתימת התלמוד "ועד היום עוד לא היה כמוהו".⁶

"משנה תורה" - רקע ומטרות

את המניע לכתיבת "משנה תורה" הציג רמב"ם לאור הנסיבות ההיסטוריות של דורו, ועל רקע הירידה בלימוד התורה: "ובזמן הזה תקפו הצרות… ודחקה השעה… ואבדה חכמת חכמינו… לפיכך אותם הפירושים וההלכות והתשובות שחיברו הגאונים… נתקשו (=נעשו קשים להבנה) בימינו ואין מֵבִין ענייניהם כראוי אלא מעט (=מעטים) במספר. ואין צריך לומר הגמרא עצמה, הבבלית והירושלמית⁷ … שהם צריכין דעת רחבה ונפש חכמה וזמן ארוך… ומפני זה ניערתי חוצני, אני משה בן מימון הספרדי, ונשענתי על הצור ברוך הוא… וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורים בעניין האסור והמותר, הטמא והטהור, עם שאר דיני התורה."⁸ "משנה תורה" היה בעיני רמב"ם צורך השעה, "לאור העובדה שהאומה חסרה ספר פסקים כולל"⁹ המיועד לציבור הרחב – בניגוד לספרי הלכות שכתבו קודמיו,¹⁰ שנועדו לשימושם של דיינים ותלמידי חכמים בלבד. לפיכך קבע רמב"ם מטרה נוספת לספרו: לחלק את כל ההלכות "לפי העניינים", ולכתוב אותן "בלשון ברורה ודרך קצרה עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכול בלא קושיה…" למעשה, עד ימי רמב"ם לא נכתב ספר שקיבץ ומיין את כל מצוות התורה יחד עם כל ההלכות הנזכרות באלפי דפי התלמוד, באופן שיטתי. רמב"ם, כאמור, איתר את הצורך בספר הלכות מסוג זה, ולפיכך נמנע במתכוון מלהזכיר דעות ומחלוקות (האופייניות למשנה ולתלמוד) ולא ציין את מראי המקום של מקורותיו. הוא ביקש להציג את דבריו בניסוח פסקני ואחיד, "עד שיהיו כל הדינים גלויים לקטן ולגדול". וכל זאת – לפי התורה שבכתב ובעל פה, כפי שהיא מתבארת "מכל אלו החיבורים והפירושים הנמצאים מימות משה רבנו ועד חיבור הגמרא וכמו שפירשו לנו הגאונים בכל חיבוריהם שחיברו אחר הגמרא". וכך יהפוך "משנה תורה" לספר הפסיקה האחד והיחיד אחרי התורה – "שלא יצטרך [הלומד] אחר התורה ספר אחר זולתו".¹¹

משנה תורה - מבנה ונושאים

המבנה והעריכה של "משנה תורה" היו אחד מחידושיו של רמב"ם. רמב"ם קיבץ את כל ההלכות והפסיקות הנוגעות לאורח החיים היהודי, של הפרט ושל הכלל, בסדר חדש – לפי נושאים ועניינים,
"כמוהו ואחריו לא יהיה כן".¹² "משנה תורה" ערוך בארבעה עשר (י"ד) ספרים נפרדים, ובכל ספר – מגוון עניינים הקשורים זה בזה: "אין תקדים ואין המשך למיון כזה, המושתת על יסודות ענייניים-רעיוניים והשואף לקבוע ולהאיר את מערכת היחסים שבין סוגיה אחת לחברתה".¹³

הספר הראשון ב"משנה תורה", ספר מדע, מציג את "כל המצוות שהן עיקר דת משה רבנו עליו השלום וצריך אדם לידע אותן תחילת הכול, כגון ייחוד השם ברוך הוא ואיסורי עבודת כוכבים".¹⁴

הספר השני, ספר אהבה, עוסק באהבת עבודת ה' והתורה¹⁵ ובו הלכות קריאת שמע, תפילה, הלכות תפילין, מזוזה וספר תורה, הלכות ציצית, הלכות ברכות וברית מילה.

ספר השלישי, ספר זמנים, כולל את כל המצוות הקשורות לזמן, ובהן ההלכות הקשורות לשבת, לחגים ולמועדים וכן לימי צום ותענית.

הספר הרביעי, ספר נשים, עוסק בהלכות הנוגעות לנישואים ולגירושים.

הספר החמישי, ספר קדושה, כולל הלכות ביאות אסורות (=יחסי מין אסורים),¹⁶ הלכות שחיטה והלכות "מאכלות אסורים" – בעלי חיים האסורים באכילה לפי התורה.

הספר השישי, ספר הפלאה, עוסק בהתחייבויות שהאדם קיבל על עצמו – כגון שבועות ונדרים.

הספר השביעי, ספר זרעים, עוסק בהלכות הקשורות לעבודת אדמה בארץ ישראל – ולדאגה לנזקק, ובו הלכות תרומות ומעשרות, ביכורים ושמיטה, מתנות עניים, צדקה ועוד.

הספר השמיני, ספר עבודה, מוקדש לעבודת המקדש ולקרבנות ציבור,

והתשיעי – ספר קרבנות, עוסק בקרבנות של היחיד (כגון: קרבן פסח).

הספר העשירי, ספר טהרה, עוסק בהלכות הקשורות לטהרות ולטומאות, וכולל הלכות טומאת מת וטומאת צרעת, הלכות מקוואות ועוד.

הספר האחד עשר, ספר נזיקין, עוסק בנזקים של האדם לרכוש הזולת או לגופו, ובו הלכות נזקי ממון, הלכות גניבה, הלכות גזילה ואבידה, הלכות חובל ומזיק, הלכות רוצח ושמירת נפש.

הספר השנים עשר, ספר קניין, עוסק בענייני קנייה ומכירה, וכולל גם הלכות שכנים והלכות שותפים.

הספר השלושה עשר, ספר משפטים, עוסק במצוות שבין אדם לחברו שאינן קשורות לנזק לזולת – כגון: הלכות שכירות והלכות מלווה ולווה.

הספר הארבעה עשר והאחרון, ספר שופטים, מציג את ההלכות שהיו בתחומי שיפוטה וסמכותה של הסנהדרין, ומסיים בהלכות מלכים. ספר אחרון זה – כמו ספר עבודה וספר קרבנות וחלקים מספר טהרה – כוללים מצוות ודינים שהם בבחינת "לעתיד לבוא" בלבד, ואינם נוהגים מאז חורבן בית המקדש השני והגלות.

בכך מעיד "משנה תורה" על כוונתו של רמב"ם לחבר ספר פסיקה מקיף ובו כול הדינים וההלכות – ללא יוצא מן הכלל – "מה שצריך בזמן הגלות ומה שאיננו צריך".¹⁷

משנה תורה - מאפיינים ותכונות

בספר "משנה תורה" בולטים חמישה מאפיינים מרכזיים, המבוססים על דברי רמב"ם בהקדמתו לספר המצוות ולמשנה תורה, ואלו הם:¹⁸

• ניסוח פסקני ותמציתי – "הלכה פסוקה", בלי לציין לא את "המחלוקת והמאמרים הנדחים", האופייניים למשנה ולתלמוד , ולא את מראי המקום של מקורותיו: "ולא אומר דברי ר' פלוני… אבל אזכיר חכמי המשנה וחכמי התלמוד עליהם השלום זיכרון כולל בתחילת החיבור". וכל זאת כדי "להסיר המכשלות מלפני התלמידים".¹⁹
• סידור ומיון ההלכה באופן "שהוא הראוי והיותר קל ללמוד", ולא לפי סדר המסכתות במשנה (ובתלמודים). כל עניין נחלק לפרקים, וכל פרק מחולק להלכות "כדי שיהיה נקל לדעת אותו על פה".
• היקף הספר: הספר נועד להקיף את כל התורה כולה, את כל ההלכות והמצוות – "מה שצריך בזמן הגלות ומה שאיננו צריך", כולל אותן מצוות שאינן נוהגות מאז שחרב בית המקדש.
• בהירות הלשון והסגנון: רמב"ם כתב ספר זה, בניגוד לספריו האחרים, בעברית, ובחר להשתמש דווקא בעברית של לשון המשנה, שכן לדעתו – כמו לדעת בלשנים אחרים בימי הביניים – הייתה לשון המשנה "צחה ומדויקת". ובאווירה התרבותית שבה חי רמב"ם, "סמכותו של ספר נמדדה, בין השאר, בטיב הלשון". ומכאן שאת ספר הפסיקה של האומה "חייבים לכתוב בלשון צחה ",²⁰ היא לשון המשנה.
• שילוב ההלכה והפילוסופיה: פסיקותיו של רמב"ם במשנה תורה מלוות ב"שפע של הערות פילוסופיות, עקרונות תיאולוגיים, הנחיות רציונאליות, הערות על תולדות הדת והנבואה, על מדע ורפואה, על קידוש ה' ודעת ה' ואהבתו".²¹ הדיון בטעמי המצוות ב"משנה תורה" נחשב למוקד מרכזי של מיזוג ההלכה והפילוסופיה:²² לפי רמב"ם, "המצוות כולן יש להן טעם, ובגלל תועלת מסוימת ציווה בהן",²³ ולפילוסופיה יש מקום חשוב בהבנת טעמי המצוות.²⁴

פירושים למשנה תורה

על משנה תורה נכתבו מאות ספרים במטרה לפרש אותו, להתווכח אתו או להוסיף עליו. במהלך הדורות, עוד בחיי רמב"ם, היו לספר מבקרים ופרשנים. המבקרים טענו כנגד אופיו הפסקני והאחיד של הספר, המשמיט מקורות וחילוקי דעות. ואילו הפרשנים בדקו והוסיפו מקורות והסברים לפסיקותיו של רמב"ם, "ובכך סילקו למעשה את הבסיס להתנגדות לספר וסייעו להפצתו והתקבלותו כספר הַפְּסָקִים של האומה".²⁵
הפירושים המרכזיים של משנה תורה נקראים "נושאי כלים",²⁶ והם נדפסים לצד הטקסט ומתחתיו, וכוללים את הפירושים האלה:

מגדל עוז – פירושו של ר' שם טוב אבן גאון, מחכמי ספרד במאה ה- 14, הראשון מבין הפרשנים שאיתר וציין מקורות לפסקי רמב"ם במשנה תורה.

מגיד משנה – שכתב ר' וידאל די טולושא, מחכמי ספרד במאה ה- 14, ובו ציון מקורותיו של רמב"ם לצד הסברים להכרעותיו. לידינו הגיעו פירושיו רק לשישה מתוך 14 הספרים של משנה תורה.

כסף משנה – פירושו של ר' יוסף קארו למשנה תורה, הכולל ציון מקורות והסברים לפסיקתו של רמב"ם. לחם משנה – שכתב ר' אברהם די בוטון, מחכמי סלוניקי במאה ה- 16, ובו ציון המקורות שבהם השתמש רמב"ם ויישוב סתירות בין משנה תורה למקורות תלמודיים.

משנה למלך – פירוש שכתב ר' יהודה רוזאניס, רב קהילת קושטא, בתחילת המאה ה- 18, והוסיף חידושים בנושאים שונים.

"הגהות מַיְמוֹנִיוֹת" – פירוש שונה וקדום מכל האחרים, שכתב ר' מאיר הכהן מרוטנבורג במאה ה- 13. "הגהות מימוניות" אינו מציג מקורות או הסברים לפסקי רמב"ם, אלא מוסיף פסיקות ותשובות של חכמי אשכנז להלכות במשנה תורה (הספרדי) של רמב"ם.

העשרה - קישורים

הטקסט המלא של 14 ספרי משנה תורה (הי"ד החזקה) שכתב רמב"ם – כולל אפשרויות חיפוש, באתר מקראנט

כתב יד של משנה תורה – באתר של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי

מאמרים על משנה תורה של רמב"ם – באתר דעת:
הגותו של הרמב"ם על רקע ההגות הכללית והיהודית מאת יצחק איזק ואלכסנדר קליין. מאמר הסוקר עמדות יסוד של רמב"ם כפי שהן משתקפות בספר מדע.
מאמר הקדמה להלכות דעות / מאת יצחק איזק ואלכס קליין
מאמר הקדמה להלכות תשובה / מאת יצחק איזק ואלכס קליין
ניתוח הלכות תשובה- פרק א' / מאת יצחק איזק ואלכס קליין
רפואה והלכה בהבנתו של הרמב"ם ביד החזקה / מאת ד"ר אוריאל לוינגר