מורה נבוכי הזמן

"מורה נבוכי הזמן" הוא שם ספרו של רנ"ק – ר' נחמן קרוכמל – "ספר גאוני", כהגדרתו של פרופ' גרשם שלום.¹ הספר עוסק בפילוסופיה דתית והיסטורית (היסטוריוסופיה), ובו תיאור תמציתי של ההיסטוריה היהודית, וניתוח מקורותיה, מגמותיה ורעיונותיה של הספרות היהודית מימי חז"ל, בעיקר בתחומי הקבלה והפילוסופיה היהודית.

שמו של הספר – "מורה נבוכי הזמן" – מעיד על מגמתו החינוכית והדידקטית; וההסתמכות על יצירתו של רמב"ם, "מורה הנבוכים", "היא ישירה וברורה" – לא רק בכותרת הספר אלא גם במבנה המתודולוגי ובמטרות. ועל כך העיד רנ"ק בהקדמה לספרו, כשציין את "צוואת הרב (=רמב"ם) עם ספרו המורה" כדגם לספרו.²

רנ"ק הוסיף על הכותרת של רמב"ם את המילה "זמן". מילה זו היא רב משמעית, ונראה שכוונתה הראשונה הייתה להבהיר כי הספר נכתב לבני זמנו, "היהודים בני הזמן החדש". אך המילה "זמן" גם מעידה על אופיו ההיסטורי של הספר ועל ייעודו: רנ"ק, שהיה היסטוריון מדעי, הגיע למסקנה כי הזמן הוא "הגורם הראשוני והעמוק למבוכתם המיוחדת של בני זמננו", החייבים להתמודד עם השאלות העולות מתוך ההיסטוריוגרפיה המדעית.³

"מורה נבוכי הזמן" נכתב אפוא כחלק מן הרצף התרבותי ההיסטורי של עם ישראל, במטרה להיענות לצרכים ולאתגרים של היהודי המאמין והמשכיל, בן זמנו של המחבר, המבקש להמשיך ולהחזיק באמונתו. הספר, שנכתב בהשפעת הפילוסופיה והמחקר ההיסטורי בגרמניה, מציג מעין סיכום תמציתי של התרבות היהודית, כפי שבאה לידי ביטוי במקורותיה. הספר מציג את הישגיו של רנ"ק בשלושת תחומי מחקרו: במחקר המדעי של תולדות עם ישראל;⁴ בתחום הבלשנות (פילולוגיה) – בחקר המקורות הספרותיים של התרבות היהודית; ובתחום הפילוסופיה.⁵
"מורה נבוכי הזמן" כולל 17 פרקים ("שערים"), ונראה שרנ"ק התכוון לכתוב פרקים נוספים – אך לא עלה בידו. גם שני הפרקים האחרונים נותרו לא גמורים, כפי שעולה מן הנספח לפרק האחרון – רשימות של רנ"ק ובהן מתווה להמשך פיתוחם של הפרקים. הפרק השלישי בספר – "המבוכה" – עוסק בקשיים הניצבים לפני היהודי בכל הקשור לסוגיות כגון מציאות האל – "מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור",⁶ שכר ועונש ועוד.
העיסוק בתולדות עם ישראל נפתח רק בפרק השביעי – "גויים ואלוהיו". לפי תפיסתו של רנ"ק, הדת היהודית – התורה המונותיאיסטית – היא "האידאל של הרוחני המוחלט" המשמר את עם ישראל ומבטיח את המשך קיומו. רנ"ק טען כי לכל עם יש רוח לאומית ייחודית, וכי רוחו הלאומית של עם ישראל מעוגנת באמונתו:

"אין עַצְמוּת האומה במה שהיא אומה כי אם עצמות [הרוחני] שבה… וכמו שמלך האומה הוא המקשר ומייחד אותה בחיצוני ולעיניים, כן אלוקית שלה הוא המייחד ומקשר אותה בפנימיותה."

רנ"ק גרס כי עם ישראל שונה מעמים אחרים גם בגורלו: בעוד עמים אחרים מגיעים בהכרח לשלב הכיליון – עם ישראל הוא עם הנצח, שאינו כלה אלא חוזר ומתחדש: "וזהו בעצם כל ההבדל בין עם ישראל לעמים אחרים: הללו עברו את המחזור פעם אחת בלבד וירדו מעל במת ההיסטוריה, ואילו עם ישראל שב ונולד מחדש מקץ כל חורבן הקשה מקודמו, כדי להוסיף נדבך חדש, ייחודי לתרבותו."⁸
המהדורה הראשונה של "מורה נבוכי הזמן" יצאה לאור על ידי יום טוב ליפמן צונץ בעיר לבוב (תרי"א-1851). ובשנת תשכ"א 1961 יצאה לאור בלונדון מהדורה מדעית של הספר, ובה כתבי רנ"ק נוספים. מהדורה מדעית מתוקנת ראתה אור בישראל בשנת תשס"ח – 2008, וזכתה בפרס שר המדע התרבות והספורט בתחומי היצירה הספרותית לשנה זו.⁹