מלכויות, זיכרונות, שופרות
שלוש ברכות המיוחדות לתפילת מוסף של ראש השנה וממחישות בשילוב פסוקי מקרא את מלכותו של האל בעולם, את האל כזוכר הברית עם ברואיו ועם ישראל, ואת ההתגלות בהר סיני "בקולות וברקים... ובקול שופר".
"מלכויות, זיכרונות, שופרות" – כך נקראות שלוש הברכות המיוחדות לתפילת ראש השנה הנאמרות בתפילת עמידה של מוסף (כולל בחזרה של שליח הציבור על תפילה זו).1 ברכות אלו נזכרות כבר במשנה,2 וכל אחת מהן כוללת כמה קטעים, ומשלבת מקבץ של עשרה פסוקי מקרא הממחישים ומדגימים את הרעיון המרכזי של הברכה. שלושת הפסוקים הראשונים הם מן התורה, לאחריהם – שלושה פסוקים מספרי הכתובים, ועוד שלושה פסוקים מן הנביאים, בתוספת פסוק מסיים מן התורה.
"מלכויות" הוא שמה של הברכה הראשונה מבין השלוש, המתארת את מלכותו של ה' בעולם, שלפי המסורת מתחדשת בראש השנה. היא פותחת ב"ברכת היום" – בקדושתו של ראש השנה – "יום הזיכרון, יום תרועה", וכוללת דברים בשבח האל, שהוא "אדון הכול", "יוצר בראשית". פסוקי המקרא הנלווים מתארים את ה' כ"מלך הכבוד", "מלך ישראל וגואלו" – והברכה מסתיימת בפסוק מן התורה, מקריאת שמע: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו 4).
"זיכרונות" היא הברכה השנייה, המתארת את האל כזוכר ושומר את הברית עם ברואיו ועם ישראל. הקטע הפותח מציין את אופיו, על פי המסורת, של ראש השנה כיום דין כלל אנושי לכל הבריות ולכל המדינות: "איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לרעב ואיזו לשובע…" ומסיים בזיכרון המבול והברית שכרת ה' עם נח, ובבריתו עם עמו ישראל.3 הפסוקים ממחישים רעיונות אלו, ונחתמים בפסוק מן התורה: "וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם…" (ויקרא כו 45).
"שופרות" היא הברכה השלישית והאחרונה, הפותחת בתיאור מעמד הר סיני והתגלות ה' "בקולות וברקים… ובקול שופר". הפסוקים מן התורה מתארים את המראות והקולות במעמד הר סיני, והפסוקים מן הכתובים (מספר תהלים) מציגים את האל כמלך אשר לכבודו מריעים בחצוצרות ובשופר ומנגנים בנבל ובכינור. ברכה זו כוללת גם תיאור של הגאולה לעתיד לבוא, שעליה יכריזו "בשופר גדול", והיא מסתיימת בפסוק מן התורה המזכיר כי בזמן הקרבת קרבנות בימי חג ומועד בבית המקדש נהגו לתקוע בחצוצרות (במדבר י 10).
במרבית עדות ישראל נוהגים לתקוע בשופר בסיומה של כל אחת משלוש הברכות.