מרד בר כוכבא

מבוא

מרד בר כוכבא ברומאים פרץ בקיץ שנת 132 לספירה ונמשך כשלוש שנים, עד חודש אב שנת 135. מנהיגו של המרד היה שמעון בר כוסבה (שכינויו: בר כוכבא = בן כוכב), והוא זכה, כמסופר בתלמוד הבבלי, בתמיכתו הנלהבת של המנהיג הרוחני, רבי עקיבא.¹ המרד החל בירושלים והתפשט באזור יהודה, שם היה רובו ועיקרו של המרד.²

מרד בר כוכבא היה השיא והסיום של התקוממות היהודית נגד שלטון זר בארץ ישראל – עד לימינו: "הייתה זו הפעם האחרונה, עד קום מדינת ישראל בדורנו, בה ניסה העם היהודי להשיב לעצמו את חירותו המדינית במלחמה רבת היקף".³ בשלב הראשון הצליחו המורדים לכבוש את ירושלים ולהקים בה שלטון יהודי, אבל בתום כשלוש שנות לחימה דוכא המרד באכזריות, והיישוב היהודי ביהודה נחרב.
מקורות המידע הקיימים על מרד בר כוכבא מועטים ומקוטעים, וגם המסמכים שהתגלו בעשרות השנים האחרונות אינם מציגים תמונה ברורה לגבי נסיבות המרד ומהלכיו, ועדיין רב הנסתר על הנגלה בפרשת המלחמה האחרונה של היהודים ברומאים.⁴

הרקע למרד בר כוכבא

מרד בר כוכבא פרץ בתקופת שלטונו של הקיסר הדריאנוס (117 – 138 לספירה). המקורות מציעים שתי סיבות עיקריות לפרוץ המרד: האיסור על ברית המילה⁵ והחלטתו של הקיסר לשקם את ירושלים ההרוסה לעיר רומית עם מקדש אלילי. יש לציין כי תחילה תלו היהודים תקוות רבות בהדריאנוס, ששאף "להגיע לידי הסדר עם היהודים בדרכי שלום ונועם", אך נראה שציפה מהם להסכמות שהיו מנוגדות לדת היהודית – מבלי שאולי ידע על כך.⁶

האיסור על ברית המילה לא נבע מהתנגדות לדת היהודית, אלא מן התרבות ההלינסטית, שהעריצה את יופיו של גוף האדם ושלמותו והתנגדה להשחתתו.⁷ פגישות שהתקיימו בין מנהיגי היישוב היהודי ובין הקיסר בעת ביקורו בארץ (129 לספירה) לא הועילו, והקיסר סירב לבטל את האיסור על המילה. נראה שבאותו הזמן החליט גם לשקם את הריסות ירושלים כעיר רומית – איליה קפיטולינה,⁸ שבמרכזה, על הר הבית, מקדש אלילי.

החלטות אלו של הדריאנוס הגבירו את התסיסה בקרב יהודי ארץ ישראל נגד השלטון הרומי, ובקיץ שנת 132 פרץ המרד. היסטוריונים עומדים על ההבדלים בין המרד הגדול לבין מרד בר כוכבא – שתי מלחמות ברומאים שנסתיימו בכישלון צורב ובתוצאות קשות לעם ישראל. נראה כי למרד בר כוכבא – שלא כמו למרד הגדול – היו אכן סיבות קונקרטיות, ממשיות. אבל מבחינת מעמדה המדיני והצבאי של האימפריה הרומית לא הייתה זו שעה מתאימה למרד.

הנהגת המרד

שמעון בר כוסבה היה המפקד הצבאי והמנהיג המדיני של המרד. בתעודות רשמיות ובאיגרות מתקופת המרד נקרא בר כוכבא בשם "נשיא". נראה כי לצד בר כוכבא, שהיה מנהיג צבאי ומדיני, היה רבי עקיבא מנהיגו הרוחני של המרד, והוא שהכתיר את בר כוכבא בתואר "המלך המשיח",⁹ ויש הסבורים כי עמדתו של רבי עקיבא ביטאה את עמדת החכמים: "רק התמיכה הבלתי מסויגת של הנהגת החכמים יש בה כדי להסביר את עוצמתו של מרד בר כוכבא ואת אחדותו של העם מאחורי הנהגתו של מרד בר כוכבא".¹⁰

עוד מנהיג ששמו מופיע על גבי מטבעות מתקופת המרד הוא אלעזר הכוהן. זהותו לא ברורה, וייתכן שהכוונה לאלעזר המודעי ממודיעין, שלפי המקורות שהה עם בר כוכבא בשלב האחרון של המרד, במצור על העיר ביתר.¹¹ שמו של אלעזר הכוהן מופיע במקצת המטבעות לצד שמו של בר כוכבא, אולי כסמל למנהיגות המסורתית בעם ישראל – נשיא (או מלך) לצד כוהן גדול.¹²

מהלך המרד

למרד בר כוכבא קדמה התארגנות מדוקדקת שהתנהלה בסתר וכללה הכנת כמויות גדולות של נשק, חפירת מערכת תת קרקעית של חדרים, מנהרות ומחסנים, ואגירת מזון. גם עיתוי המרד לא היה מקרי, והוא פרץ אחרי שהקיסר הדריאנוס סיים את ביקורו בסוריה ועזב את האזור יחד עם כוחותיו. מאחר שכל ההכנות למרד נעשו בסתר, הצליחו המורדים להפתיע את הרומאים, והכוחות המועטים שהיו באותו הזמן בארץ לא עמדו בפני בר כוכבא וחייליו. הלוחמים היהודים, שנקטו בטקטיקה של לחימה זעירה (גרילה), הצליחו בתחילת המרד לגרום לאבדות רבות בקרב הכוחות הרומיים, ואלו הזעיקו תגבורות מן הפרובינציות הקרובות (בעיקר מסוריה ומצרים).
למרד בר כוכבא היו שלושה שלבים עיקריים: השלב הראשון, כיבוש ירושלים, היה "גולת הכותרת של המרד", שכן הפיכתה לעיר רומית הייתה ככל הנראה גורם מרכזי למרד, "ושחרור ירושלים היה הסמל המובהק ביותר לחידוש העצמאות המדינית". שלב זה נמשך כשנה ויותר.¹³

בשלב השני של המרד התנהלה המלחמה בין המורדים ובין יחידות הצבא הרומי – מסוריה, מצרים ואירופה – שגויסו לדיכוי המרד. בראש היחידות שהגיעו מאירופה עמד אחד המצביאים הרומיים הגדולים – יוליוס סוורוס. הוא הגיע לארץ ישראל בסוף שנת 133 לספירה, ותוך שנה דחק את המורדים לביתר והביא למפנה במלחמה לטובת הרומאים.

השלב השלישי והמכריע החל בסתיו שנת 134 לספירה במלחמה על העיר ביתר, מעוזם האחרון של לוחמי בר כוכבא. בעיר התרכזו פליטים רבים ולוחמים – ובראשם בר כוכבא עצמו. אחרי מצור קשה וממושך של הרומאים על העיר וניתוקה ממקורות מים, נפלה ביתר בקיץ שנת 135, לפי המסורת היהודית – בתשעה באב, וכל יושביה ולוחמיה נהרגו או הומתו, עד כדי כך "שלא נמלטה ממנה נשמה".¹⁴

תוצאות מרד בר כוכבא

תוצאות המרד היו קשות ביותר: הרומאים ספגו אמנם אבדות רבות, אך ליהודים הייתה זו
"הגדולה שבמלחמות זה דורות", שהביאה לחורבן והרס גדולים יותר מאלו של המרד הגדול. ההיסטוריון הרומי קסיוס דיו העיד כי "580,000 איש נהרגו בהתקפות ובקרבות, ואילו את מספר המתים ברעב, במגיפה ובאש לא היה אפשר לברר".¹⁵

הטבח הגדול של הרומאים ביהודים מתואר גם במקורות חז"ל: "והיו [הרומאים] הורגין והולכין עד ששקע הסוס (=סוסי הלוחמים הרומאים) בדם עד חוטמו".¹⁶ ככל הנראה, העיר ירושלים הפכה, כמתוכנן, לעיר רומית אלילית, ועל חורבות בית המקדש נבנה מקדש לאל הרומי יופיטר.¹⁷ היישוב היהודי באזור יהודה נחרב,¹⁸ ההנהגה היהודית עברה כולה לגליל, והרומאים שינו את שמה של יהודה מיודיאה – לסוריה-פלשתינה, ואחר כך – פלשתינה.

בעקבות המרד גזר הקיסר הדריאנוס גזרות על היהודים – גזרות השמד של הרומאים – ואלו מנעו מן היהודים (באיומי מוות) לקיים מצוות רבות, ובהן מצוות הסמיכה ולימוד תורה והוראתה. ההרס והחורבן הביאו להתערערות המאזן הדמוגרפי בארץ ישראל, ולראשונה מאז ימי החשמונאים היה קיומו של הרוב היהודי בארץ ישראל בסכנה: נוסף על המספר העצום של היהודים שנהרגו במהלך המרד,¹⁹ גדל ככל הנראה מספר היהודים – ובהם מנהיגים ותלמידי חכמים – שירדו מן הארץ בעקבות המשבר שאחרי המרד.

גזירות השמד של הרומאים

לאחר כישלון מרד בר כוכבא (135 לספירה), וכאמצעי ענישה והרתעה, גזר הקיסר הרומי הדריאנוס על היהודים גזירות קשות, שנקראו "גזירות השמד". הרומאים אסרו על היהודים לקיים מצוות רבות: ליהודים היה אסור להקים בית דין, להתפלל בבית כנסת, לקרוא בתורה, לאכול מצה בחג הפסח ועוד. מי שעבר על הגזירות ונתפס מקיים את המצוות – נדון על פי רוב למוות.

גזירות אלה – ובהן האיסור על ברית מילה (איסור שקדם למרד בר כוכבא) – מנעו מן היהודים לקיים מצוות. עם זאת חשוב לציין כי גזירות אלו של הרומאים היו על מצוות עשה בלבד, ולא על מצוות לא תעשה, כלומר: הגזירות, קשות ככל שהיו, לא הכריחו את היהודים לעבור עבירות – על מצוות לא תעשה – כפי שהיה בתקופת היוונים בימי גזרותיו של אנטיוכוס הרביעי אפיפנס.²⁰
עמדותיהם של חכמי ישראל כלפי הגזירות לא היו אחידות. מאחר שהרומאים לא גזרו על מצוות עשה, היו חכמים שהחליטו לקבל על עצמם – כלפי חוץ – את הגזירות, וכאשר נתפסו בידי הרומאים – הכחישו ואף הצליחו לשכנע בכך את הרומאים, דוגמת ר' אלעזר בן פרטה מציפורי, שנתפס והואשם בקיום מצוות, אך הכחיש זאת – והצליח להינצל.
והיו שנתפסו – והודו על האמת.²¹ והיו חכמים, כגון ר' חנניה בן תרדיון, "שעבר על הגזירות להכעיס ובהפגנתיות", ורבי יוסי בן קסמא גער בו ואמר לו: "אי אתה יודע, שאומה זו מן השמים המליכוה, שהחריבה את ביתו (=בית המקדש) ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו ואיבדה את טוביו – ועדיין היא קיימת. ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וספר תורה מונח בחיקך… תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר התורה באש".²²
חוקרים מציינים כי לרומאים עצמם היה קשה לעתים לאכוף את הגזירות מכיוון שהגדרתן הייתה לא ברורה, לדוגמה: הרומאים אסרו על טבילה במקווה לטהרה דתית – אך לא אסרו לטבול לשם תענוג. ולכן "אפשר היה להערים ולהתחכם ולעבור על אחדות מהן".²³ גזירות השמד של הדריאנוס בוטלו ככל הנראה אחרי מותו (138 לספירה) בידי יורשו, הקיסר אנטונינוס פיוס.

ממצאים ממרד בר כוכבא

ממצאים ארכיאולוגיים מתקופת מרד בר כוכבא נמצאו בעיקר באזור שפלת יהודה, הרי ירושלים ואזור ים המלח. הממצאים כוללים מטבעות מתקופת המרד שעליהן מוטבעות המילים "שנה אחת לגאולת ישראל" או "ש' ב' (=שנה ב') לחירות ישראל". על מקצת המטבעות מופיע גם השם ירושלים. עם זאת אין בכתובות תאריכים, ולפיכך מניחים כי לכתובות שעל המטבעות אין משמעות היסטורית ואין להסיק מהן מסקנות באשר להצלחת המרד ולכיבושי בר כוכבא. שמו של בר כוכבא בצירוף התואר "נשיא ישראל" מופיע גם על גבי מטבעות וגם בתעודות מתקופת המרד. כמו כן נמצאו מטבעות שעליהן מופיע השם אלעזר הכוהן – לעתים בצירוף שמו של שמעון בן כוסבא.
על המטבעות נטבעו סמלים יהודיים ובהם דקל, עלה גפן, ארבעת המינים, חזית המקדש, נבל, כינור וחצוצרות. סמלים אלו קשורים לעבודה בבית המקדש, ומקצתם הופיעו בעבר על מטבעות מתקופת המרד הגדול ברומאים ומרד החשמונאים ביוונים.
ממצאים חשובים אחרים הם האיגרות והמכתבים שנכתבו על ידי בר כוכבא (או מטעמו) שנתגלו במערות לאורך חופיו המערביים של ים המלח. באיגרות נמצא מידע רב על שלבי המרד, ארגון צבא המורדים ופיקודו של בר כוכבא, שמות מפקדי הצבא ועוד. כמו כן נחשפו מערות מסתור ומנהרות באזור שפלת יהודה וההרודיון, שנבנו כנראה במסגרת ההכנות למרד וכללו בורות מים, פתחי אוורור ומחסנים.²⁴

מרד בר כוכבא בתודעה ההיסטורית

מרד בר כוכבא כמעט שאינו נזכר בספרות חז"ל, ושתיקתם של המקורות בנושא זה אומרת דרשני. נראה ששתיקה זו היא ביטוי לעמדת חכמים כלפי המרד – מלכתחילה או בדיעבד: יש הסבורים כי מלכתחילה לא זכה המרד בתמיכתם של כל החכמים.²⁵

אחרים משערים כי מלכתחילה הייתה אמנם תמיכת רחבה של חכמים במרד, אך בדיעבד, בעקבות כישלון המרד ותוצאותיו ההרסניות, נוכחו החכמים בטעותם וביקשו להדחיק פרשייה כאובה זו, ולכן לא עסקו בה.

תנועת התחייה הלאומית החזירה בסוף המאה ה- 19 את מרד בר כוכבא לתודעה הלאומית: התנועה הציונית אימצה את מרד בר כוכבא כסמל להתקוממות לאומית ולגבורה של העם היהודי בארץ ישראל – "מופת של פריקת עול זרים בפרפור אחרון של עצמאות קצרה".²⁶ ובר כוכבא, מנהיג המרד ומפקדו, היה הגיבור שקרא לדרור וכל העם אהב אותו, כפי שכתב המשורר לוין קיפניס.

העשרה - קישורים

שיחה בהנחיית יגאל ידין, מרד בר כוכבה ותוצאותיו – באתר דעת

מאמר של דוד פלוסר, מרד בר כוכבא ותוצאותיו – באתר דעת

מאמר של בצלאל לנדוי, מלחמת בר כוכבא בראי הדורות – באתר דעת

מאמר של ליאו קדמן, מטבעות בר כוכבא – באתר דעת

מאמר של נסים מזוז על עשרת הרוגי מלכות וזיהוים על פי המדרשים השונים – באתר דעת