משה דויד קאסוטו

משה דויד קאסוטו (1883 – 1951) נולד וגדל באיטליה, היה היסטוריון, רב וחוקר מקרא. את השכלתו הגבוהה רכש קאסוטו בבית המדרש לרבנים ובאוניברסיטה שבעיר פִירֶנְצֶה. הוא הוסמך לרבנות, לימד בבית המדרש לרבנים, ואחר כך גם ניהל אותו ושימש כרב העיר פירנצה.

בשנת תרפ"ב – 1925 התפטר מן הרבנות והחל את הקריירה האקדמית שלו כפרופסור לעברית באוניברסיטת פירנצה. בשנת תרצ"ג – 1933 עבר ללמד באוניברסיטת רומא, ובאותה תקופה עסק גם בקטלוגם של כתבי היד היהודיים שבספריית הוותיקן. כהיסטוריון של יהודי איטליה פרסם קאסוטו סדרת מאמרים על תולדות יהודי איטליה. ספרו על היהודים בפירנצה בתקופת הרנסנס, שהתפרסם באיטליה בשנת תרע"ח – 1918, תורגם לעברית כ-50 שנה אחר כך (תשכ"ה – 1965).
בשנת תרצ"ט – 1939 עלה קאסוטו ארצה והתמנה לפרופסור למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים. במסגרת עבודתו בחקר המקרא פרסם, בין השאר, את פירושיו לספר בראשית (פרקים א-יג) ולספר שמות, ושימש גם כעורך האנציקלופדיה המקראית.¹ בפירושיו לתורה שולל קאסוטו את ההנחה של ביקורת המקרא, כי החילופים בשמות האלוהים מעידים שהתורה נכתבה על פי מקורות שונים. בפרשנותו ובמחקריו נעזר קאסוטו רבות בשליטתו בשפות שמיות עתיקות ובספרות אוגריתית.²
בשנת תש"ד – 1943 יצא פרופ' קאסוטו מירושלים לחאלב כדי לעיין בכתב היד העתיק והמקודש של המקרא – כתר ארם צובה – שהיה בעל חשיבות עצומה לחקר המקרא. הוא זכה לעיין בכתר בחאלב רק במשך כמה ימים, אך הספיק לתעד פרטים רבים על הכתר ואף להעתיק את הקולופון שלו. קאסוטו היה החוקר האחרון שזכה לראות את הכתר בשלמותו לפני השריפה בבית הכנסת הקדמון בשנת תש"ח – 1947.