חג הסוכות

מבוא

חג הסוכות, חג האסיף והשמחה, הוא האחרון¹ בשלושת החגים – שלושת הָרְגָלִים – הנזכרים בתורה. לחג שני שמות – ושתי משמעויות: 1. "חג האסיף" – משקף את ההיבט החקלאי של החג: "בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ (=מן הגורן שלך) וּמִיִּקְבְּךָ (=מן היקב שלך)" (דברים טז 13). 2. "חג הסוכות" – מציין את ההיבט ההיסטורי: "כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כג 43).

התורה מדגישה את מצוות השמחה בחג הסוכות:² "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ… וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" (דברים טז 14 – 15). נראה שכבר בתקופת הבית הראשון היה סוכות "החג – בה"א הידיעה"³ – בין השאר בזכות שמחת האסיף. חג הסוכות נמשך שבעה ימים (טו-כא בתשרי), הכוללים שישה ימי חול המועד – ובהם נוהגים לשבת בסוכה, צורת מגורים ארעית ההופכת לדירת קבע למשך שבעה ימים. סיומו של חג הסוכות הוא חג שמחת תורה (שמיני עצרת).

הסוכה

הציווי לשבת בסוכות נזכר בתורה בהקשרו ההיסטורי – יציאת מצרים: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כג 42 – 43).

אך נראה שגם המשמעות החקלאית של החג – חג האסיף – קשורה לישיבה בסוכה: בתקופה הקדומה נהגו החקלאים להקים סוכות בכרמים ובשדות ולשהות בהן במשך כל תקופת הקציר, במהלך חודשי הקיץ, עד לסיום האסיף. ובאותן סוכות שבהן שהו החקלאים במשך כל תקופת הקציר – שם גם חגגו את האסיף, וכך "מקום העבודה נעשה מאליו למקום החגיגה".⁴

המילה סוכה נגזרת מן השורש סכך – ומכאן שעיקרה של הסוכה הוא הסכך. כאמור, בתורה מופיע הציווי לשבת בסוכה, אך התורה אינה מפרטת מהי סוכה זו, מה הם ממדיה ומאילו חומרים יש לבנותה. כל אלה מופיעים בפרוטרוט במשנה, במסכת סוכה, המקדישה את שני הפרקים הראשונים לדיונים על הסוכה ועל אופן בנייתה ובעיקר – על כל הפרטים ההלכתיים הקשורים לסכך, מאחר שהסכך הוא עיקר הסוכה: "מטרתה העיקרית של הסוכה היא לסוכך"⁵ – להגן על היושבים בה מפני השמש.⁶ אף שהסוכה מעצם טיבה היא צורת מגורים ארעית, המשנה קובעת ש"כל שבעת הימים [של חג הסוכות] אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי (=ארעי)".⁷

מן התוספתא לומדים שכבר בתקופת המשנה והתלמוד נהגו לתלות בסוכה פירות וקישוטים אחרים.⁸ לפי מסורת שהתפתחה בימי הביניים – בכל יום משבעת ימי הסוכות "מתארח" בסוכה אחד ממנהיגי עם ישראל – אחד משבעת "הרועים".⁹ ואלו הם שבעת המנהיגים האורחים – אושפיזין בארמית: שלושת האבות – אברהם, יצחק ויעקב – יוסף, משה רבנו, אהרן הכוהן הגדול ודויד המלך.

ארבעה מינים

"ארבעה מינים" הוא שמם של ארבעה מיני צמחים שאותם נוטלים ועליהם מברכים במשך שבעת ימי החג (חוץ משבת):¹⁰ אתרוג, לולב, שלושה ענפי הדס ושני ענפי ערבה. וכל זאת – על פי הציווי המקראי: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג 40).

זיהוים המדויק של ארבעת הצמחים, ומספר הפריטים שיש לקחת מכל צמח, אינם מפורטים במקרא,¹¹ והם נקבעו לפי מסורת חז"ל: פרי עץ הדר – הוא האתרוג, כפות תמרים – הוא הלולב, ענף עץ עבות – הם שלושת ענפי ההדס, וערבי נחל – הם שני ענפי הערבה. המשנה במסכת סוכה מקדישה כמעט שני פרקים¹² לדיונים בהלכות הקשורות לארבעת המינים. "ארבעת המינים שימשו כר נרחב לדרשנים שחיפשו את משמעותם כסמלים".¹³

אחד המדרשים האלה מסביר את ארבעת המינים השונים הנאגדים יחדיו כסמל לאחדותו של עם ישראל.¹⁴ כמו הסוכה גם ארבעת המינים קשורים להיבט החקלאי של החג, ונטילתם בחג (בצירוף ברכה) היא מחוות תודה לאל על היבול שנאסף.¹⁵

חג הסוכות - חג השמחה

חג הסוכות הוא חג השמחה: שלוש פעמים התורה מזכירה את החובה לשמוח בחג הסוכות –
"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" (דברים טז 14); "וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" (דברים טז 15); "וּשְׂמַחְתֶּם… שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג 40). לפיכך נקרא חג הסוכות "זמן שמחתנו".¹⁶

שמחה מיוחדת זו מוסברת על רקע האופי החקלאי של חג הסוכות: סוכות הוא חג האסיף, ולאחר שאוספים את כל היבול החקלאי, יש תחושה טבעית של שמחה. ועוד סיבה לשמחה: חג הסוכות חל ארבעה ימים אחרי יום הכיפורים, שבו על פי המסורת נמחקים ונמחלים כל החטאים של עם ישראל.¹⁷

שמחת חג הסוכות באה לידי ביטוי גם בטקס יומי מיוחד של שאיבת מים מן המעיין וניסוך המים על המזבח בבית המקדש. לטקס זה קדמה שמחה שהתקיימה בכל לילה, החל במוצאי החג הראשון – הלוא היא שמחת בית השואבה.¹⁸ ובסיום חג הסוכות, זמן שמחתנו, נוספה בימי הביניים עוד שמחה – שמחת התורה.

ובעניין שמחת החג קבעו חז"ל ואמרו:

"חייב אדם לְשַׂמֵחַ את אשתו ובני ביתו ברגל (=בחג) שנאמר:
"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ… וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" (דברים טז 14 – 15).
במה משמחים? ביין.
רבי יהודה אומר: משמחים אנשים (=גברים) במה שֶׁרָאוּי (=מתאים) להם,
ונשים – במה שֶׁרָאוּי להן.
אנשים (=גברים) משמחים במה שֶׁרָאוּי להם – ביין.
ונשים – במה משמחים?…
בבבל – בבגדים צבעוניים,
ובארץ ישראל – בבגדי פשתן מגוהצים."¹⁹

עלייה לרגל בסוכות

סוכות הוא אחד משלושת הרגלים – שלושת החגים שבהם היו עולים לרגל לירושלים. ונראה שמשלושת החגים – דווקא חג הסוכות היה המתאים ביותר לעלייה לרגל מכיוון שבו הסתיימו כל העבודות החקלאיות של השנה החולפת – וטרם החלה הזריעה של השנה החקלאית החדשה.

לפי בתקופה שבית המקדש היה קיים, ובמסגרת העלייה לרגל לירושלים, היה מתקיים אחת לשבע שנים טקס מיוחד – טקס הַקְהֵל בחג הסוכות, בשנה השמינית שאחרי שנת השמיטה. טקס זה נערך במעמד כל העם – אנשים, נשים וטף "וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ"²⁰ – ובו היו קוראים פרשיות מספר דברים. הכוהנים היו מזרזים את העם להגיע לטקס באמצעות "חצוצרות של זהב" שבהן היו "תוקעים ומריעים ותוקעים".²¹ בימינו נוהגים לכנס בחול המועד סוכות מעמד המוני של ברכת כוהנים בכותל המערבי – זכר לבית המקדש.

חג הסוכות - משמעות כלל-אנושית

לחג הסוכות יש כאמור משמעות היסטורית ולאומית הנוגעת ליציאת מצרים. אך יש לו, כמו לראש השנה, גם משמעות כלל אנושית, אוניברסלית. בחג זה היו מקריבים בבית המקדש שבעים פרים – כנגד שבעים אומות העולם. ובספר זכריה מסופר כי באחרית הימים, בסוף הטוב של ההיסטוריה, כל העמים יעלו לירושלים – ויחגגו את חג הסוכות: "וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם… וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת" (זכריה יד 16).

על פי המסופר בספר מלכים, חנך שלמה המלך²² את בית המקדש הראשון סמוך לחג הסוכות, ומשערים שיש קשר בין עובדה זו ובין ייחודו של חג הסוכות: לבית המקדש, כמו לחג הסוכות, היה ייעוד כלל אנושי שבא לידי ביטוי בתפילת שלמה המלך ביום חנוכת המקדש: "וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא… וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה (=בית המקדש). אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם… וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי לְמַעַן יֵדְעוּן כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ…" (מלכים א, ח 41 – 43).

ובספר ישעיהו נאמר – "כִּי בֵיתִי (=בית המקדש) בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" (ישעיהו נו 7). גם בימינו אפשר לראות ברחובות ירושלים תהלוכות ומצעדים של קבוצות אנשים שאינם יהודים, המגיעים מרחבי העולם לירושלים בחג הסוכות כדי להצדיע לעם ישראל ולהתפלל למען אחדות העולם.

הוֹשַׁעְנוֹת - וְהוֹשַׁעְנָה רבה

בתקופה שבית המקדש היה קיים²³ נהגו להקיף את המזבח בכל אחד מימי חג הסוכות עם ענפי ערבה, וביום השביעי הקיפו את המזבח שבע פעמים. ומכאן המנהג בימינו: בכל יום מימי הסוכות נוהגים להקיף את הבימה בבית הכנסת בתפילת הבוקר. בזמן ההקפות מחזיקים המתפללים בידיהם את ארבעת המינים ואומרים פיוטים מיוחדים לחג הנקראים – הוֹשַׁעְנוֹת.²⁴

בששת ימי החג הראשונים, הכוללים את החג עצמו ואת חמשת ימי חול המועד, מקיפים הקפה אחת. ואילו ביום השביעי של חג הסוכות, שהוא היום השישי של חול המועד, מקיפים בבית הכנסת שבע הקפות.²⁵ יום זה – הוֹשַׁעְנָא רבה (הושענא הגדול) – נקרא כך משום ריבוי ההקפות וריבוי הפיוטים הנאמרים בו.

יום הושענא רבה נחשב במסורת הקבלית לסיום ימי הדין של תשרי: גזר הדין שנכתב בראש השנה ונחתם ביום הכיפורים נמסר ביום זה. לפיכך נוהגים לברך זה את זה בברכת "פתקא טבא" (פתק טוב, גזר דין טוב – בארמית) ולהקדיש את ליל הושענא רבה ללימוד, הוא "תיקון ליל הושענא רבה", הכולל לימוד של פרקי תורה, משנה וקטעים מספר הזוהר.

העשרה - קישורים

הלכות סוכה – רמב"ם, משנה תורה (הי"ד החזקה), ספר זמנים, – באתר מכון ממרא
משנה, סדר מועד, מסכת סוכה – באתר מִקְרָאנֵט
סוכות בירושלים החדשה והעתיקה – באתר פורטל תמונות ירושלים
מאמר של אמוץ כהן על סוכות וארבעת המינים – באתר דעת
מאמר של ברוך קנאל על סמלי חג הסוכות באמנות היהודית העתיקה – באתר דעת