סמל המדינה

מבוא

סמל המדינה צעיר יותר מדגל ישראל וגם מן ההמנון הלאומי – התקווה. עם הקמת המדינה התעורר הצורך בסמלים לאומיים, ומועצת המדינה הזמנית הקימה ועדת סמלים, שפנתה אל תושבי המדינה וביקשה לקבל הצעות ורעיונות לסמל רשמי למדינת ישראל.¹ יותר ממאה הצעות הוגשו לוועדה, ורובן התבססו על המנורה. אחת מהן הייתה של המעצבים (האחים) גבריאל ומקסים שמיר, והיא שנבחרה – לאחר תיקונים.² הצעה זו נקבעה לסמל הרשמי של מדינת ישראל ביום יא בשבט תש"ט – 1949 בידי מועצת המדינה הזמנית. במרכז הסמל – מנורת שבעת הקנים, מתחתיה השם "ישראל" ומשני צדדיה ענפי זית.

מנורה וענפי זית

סמל המדינה עוצב ונקבע במדינת ישראל במאה ה- 20, אך המקור לסמל המדינה – מנורת שבעת הקנים עם ענפי זית משני צדדיה – מופיע בספר זכריה: "רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ… וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ… וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ…" (

).

ענפי הזית שבחזון זכריה הם המקור לאור המנורה: שמן הזית שימש להדלקת המנורה בבית המקדש. בתיאור שבספר זכריה מסמלים שני עצי הזית את שני סוגי המנהיגים של עם ישראל בזמן העתיק – הכוהן הגדול ממשפחת אהרן הכוהן והמלך מבית דוד: את שניהם היו מושחים בשמן זית בטקס הכתרתם לתפקיד. ענפי הזית בסמל המדינה מציינים את "השאיפה העתיקה לשלום של העם היהודי". האחים שמיר, מעצבי הסמל, הסבירו כי הגיעו למסקנה "שענפי עץ הזית הם הביטוי היפה ביותר לאהבת השלום בקרב עם ישראל".³

המנורה בחזון זכריה

הפסוקים שלפניך הם חלק מתיאור מראות הלילה השונים שהיו לנביא זכריה בן ברכיה. מראות אלו כוללים את מראה הסוסים, מראה המנורה ומראה המגילה העפה. וכל המראות האלה נתגלו לנביא זכריה ביום עשרים וארבעה לחודש… שבט – החודש שבו נקבע סמל המדינה.

"וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי…
וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה?
וָאֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ
וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ…
וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ
אֶחָד מִימִין… וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ.
וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר:
מָה אֵלֶּה, אֲדֹנִי?
– – – – – –
…מַה שְּׁנֵי הַזֵּיתִים הָאֵלֶּה עַל יְמִין הַמְּנוֹרָה וְעַל שְׂמֹאולָהּ?
– – – – – –
וַיֹּאמֶר: אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר⁴
הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ." (זכריה ד 1 – 14)

מנורת שבעת הקנים

המנורה היא סמל יהודי עתיק, המקשט רצפות פסיפס של בתי כנסת עתיקים ומופיע גם על נרות חרס ועל מטבעות מתקופת המשנה והתלמוד. מאז חורבן בית המקדש השני הייתה מנורת שבעת הקנים "סמל למשיח, שעם בואו ייבנה ויכונן בית המקדש, והמנורה… תשוב ותשמש סמל קודש לתפארתה המתחדשת של ירושלים".⁵

סמל המנורה מבוסס על מנורת הזהב שהייתה בבית המקדש (ולפני כן – במשכן).⁶ לפי התיאור בספר שמות (פרק לז) ובתלמוד הבבלי, הייתה המנורה עשויה כולה זהב, ולה קנה מרכזי אחד שניצב על בסיס בעל שלוש רגליים – כמנורה המתוארת ברצפת הפסיפס של בית הכנסת העתיק ביריחו, בחמת טבריה ועוד. מן הקנה המרכזי יצאו שלושה קנים לכל צד, וכל קנה היה משובץ בשלושה מקומות ב"כפתור ופרח".⁷

בשנת 70 לספירה, בעקבות המרד הגדול, החריבו הרומאים את ירושלים ואת בית המקדש (השני). טיטוס, מפקד הצבא הרומי, לקח את המנורה ואת שאר כלי המקדש לרומא, והציג אותם בתהלוכת ניצחון בחוצות העיר. התהלוכה, שבה שבויים יהודים נושאים את המנורה, הונצחה בתבליט על שער טיטוס. המנורה שעל שער טיטוס, כמו מנורת המקדש, היא בעלת שבעה קנים, אך בפרטיה אינה דומה, ככל הנראה, למנורה שהייתה בבית המקדש.

המנורה בסמל המדינה

המנורה בסמל המדינה אינה מבוססת על תיאורה באמנות היהודית הקדומה, אלא על צורת המנורה המופיעה בתבליט שבשער טיטוס ברומא.⁸ להחלטה זו יש משמעות סמלית: המנורה שהונצחה על שער טיטוס כסמל לגלות ולהשפלה, חזרה למדינת ישראל ולמרכזו של סמל המדינה כמייצגת את הריבונות היהודית במדינת ישראל. בכך מסמלת המנורה משער טיטוס "את תחילתה ואת סופה של גלות עם ישראל".⁹ וברוח זו כתב ש' סקולסקי בשירו על המנורה:

"מוּעֶמֶת, שְׁחוּקָה וּמֻחְלֶדֶת / עַל שַׁעַר בְּרוֹמָא חִכִּית / אַלְפַּיִם שָׁנָה כֹּה בּוֹדֶדֶת… /

הִנֵּה שׁוּב אַתְּ גֵּאָה מִתְנוֹסֶסֶת / שׁוּב בִּירוּשָׁלַיִם הָעִיר…"

יש הרואים באור המנורה סמל לרעיון של עם ישראל כאור לגויים, ויש המוצאים באור המנורה סמל לתקווה.

העשרה - קישורים

"הדגל והסמל" – באתר ארכיון המדינה

מאמר קצר על סמל המדינה ועל הצעות אחרות שהועלו ונדחו, באתר "המעיין המתגבר" – יצירתו של הרב ד"ר ש"ז כהנא