ספר התניא
ספר היסוד של חסידות חב"ד שכתב (בעברית) מייסדה, ר' שניאור זלמן מלאדי. הספר מציג את תפיסתו ואת חידושו: הגדרת המושג "בינוני" לא כשלב ביניים אלא כשיא, והצגת שיטות ודרכים להגיע לדרגה זו.
מבוא
ספר התניא נכתב (בעברית) בידי מייסד חסידות חב"ד, ר' שניאור זלמן מלאדי. הספר יצא לאור עוד בחייו (תקנ"ז – 1797) והעניק למחברו את כינויו – בעל התניא. הספר "יונק ממקורות רבניים, פילוסופיים וקבליים" ומציג "בבהירות ובשיטתיות" את השקפתו החסידית של מייסד חב"ד.1 בספר חמישה חלקים, אך תמציתו – בחלק הראשון, העוסק בהגדרה חדשנית של המושג "בינוני" לא כשלב בהתפתחות האדם – אלא כ"שלב הגבוה כשלעצמו", שהוא "שיא שאיפתו של כל אדם מישראל."2 הספר נקרא גם "ליקוטי אמרים" (כשם חלקו הראשון) וכן "ספר של בינונים", והוא נמנה עם הספרים המרכזיים של תנועת החסידות. בחסידות חב"ד יש לו מעמד של ספר יסוד – "תורה שבכתב לחסידות חב"ד". מאז הדפסתו הראשונה עברו יותר מ-200 שנה, ובמהלכן התפרסם הספר באלפי מהדורות ותורגם לשפות רבות: אנגלית, גרמנית, צרפתית, הונגרית, רוסית ועוד.
ספר התניא - רקע
תניא הוא ספר היסוד של חסידות חב"ד שנכתב בידי מייסד חב"ד, ר' שניאור זלמן מלאדי, כתשובות לשאלות השונות שהפנו החסידים לרבם.3 הספר נקרא על שם המילה הפותחת אותו, "תניא",4 מילה בארמית, שפירושה – שנינו, למדנו. ואמנם הספר בא להורות לחסיד את הדרך הראויה בעבודת ה' ואת האמצעים להשגת היעד הנכסף – דרגת הבינוני – שאינה דרגת ביניים בין הצדיק ובין הרשע אלא "שיא שאיפתו של כל אדם מישראל."5 ומכאן כינויו של התניא – ספר של בינונים.
הספר מציג את היעד הרצוי ואת הדרכים והאמצעים להשגתו, ובתוך כך מגדיר את תפקידו של הצדיק כמורה דרך ומדריך, אך מצמצם את תפקידו כמתווך בין האל לחסידיו ומדגיש את האחריות המוטלת על החסיד עצמו.
ספר התניא נדפס לראשונה בשנת תקנ"ז – 1797 בעילום שם, כנראה בשל ענוותנותו של המחבר, ר' שניאור זלמן מלאדי. קודם לכן הופצו העתקים של הספר בכתב יד ובשגיאות מעתיקים, ולפיכך החליט ר' שניאור זלמן להדפיס את הספר. נוסף על מהדורות הנדפסות בבתי דפוס, וכחלק מן הרעיון של הפצת תורת חב"ד בכל מקום ואתר, נוהגים חסידי חב"ד להדפיס מהדורות מיוחדות של ספר התניא במכונת דפוס ידנית ומיטלטלת ברחבי העולם, גם במקומות נידחים. וכך נדפסו מהדורות מיוחדות של הספר בקיבוץ עין חרוד וברמת השרון – כמו גם בהודו ובטימבוקטו.
הפעילות הענפה של חסידי חב"ד ברחבי העולם הפכה את הספר לאחד הנפוצים ביותר בעולם היהודי. המהדורה הנחשבת כיום למוסמכת בעיני חסידי חב"ד היא מהדורת וילנה, שנדפסה בדפוס האלמנה והאחים ראם בשנת ת"ס – 1900. לספר התניא נכתבו פירושים רבים, בעיקר על ידי חסידי חב"ד ואדמו"ריה וכן בידי חוקרי תנועת החסידות.6
ספר התניא - מבנה ותכנים
בספר התניא חמישה חלקים:
- ליקוטי אמרים
- שער הייחוד והאמונה
- איגרת התשובה
- איגרת הקודש
- קונטרס אחרון
החלק הראשון – ליקוטי אמרים – הוא עיקר הספר ותמציתו. הוא עוסק בבעיות היחיד המתלבט בדרכו, ומציג את המושג "בינוני" לפי תפיסתו המקורית והחדשנית של המחבר, ר' שניאור זלמן מלאדי. החלק השני – שער הייחוד והאמונה – עוסק בעניינים כלליים ועקרוניים, ובהם אחדותו של האל ואינסופיותו, והפער בין האלוהי ובין האנושי. חלק זה מבוסס על ביאור לפרשה הראשונה של קריאת שמע.7 חלקו השלישי של הספר – איגרת התשובה – עוסק בתשובה, היינו: בדרכי הכפרה על החטאים. החלק הרביעי – איגרות הקודש – הוא לקט מכתבים שכתב ר' שניאור זלמן מלאדי לתלמידיו-חסידיו בנושאים הקשורים לעבודת ה', ובהם הוא מדגיש את חשיבות לימוד התורה וקיום המצוות, ובכלל זה – תפילה וצדקה, לצד לימוד ספר הזוהר וחכמת הקבלה.
החלק החמישי והאחרון של הספר – קונטרס אחרון (על כמה פרקים) – מציג הרחבות ותוספות לעניינים הנדונים בספר.
כאמור, עיקרו של ספר התניא בחלקו הראשון הנקרא "ליקוטי אמרים", ובו מציג המחבר פרשנות מקורית למושג "בינוני". מושג זה מופיע במסורת חז"ל כמדרגת ביניים בין הצדיק לרשע,8 אך בתפיסתו של מחבר ספר התניא – הבינוני איננו שלב בדרך לדרגת הצדיק אלא השלב הגבוה ביותר שאליו יכול האדם להגיע: עשיית הטוב ללא כל חטא.
בכל אדם מתרוצצות שתי נפשות: "הנפש הבהמית", שהיא הביטוי לטבעו של האדם כבעל צרכים ותאוות – לצד "הנפש האלוהית", המבטאת את הקדושה. האדם הבינוני הוא זה המצליח להשליט את הנפש האלוהית על הנפש הבהמית ולרסן את צרכיו ותאוותיו הגשמיים והגופניים באמצעות לימוד תורה וקיום מצוות. האדם הבינוני הוא אפוא צדיק בפועל – אך רשע בכוח.
לתפיסתו של ר' שניאור זלמן מלאדי, מדרגת הצדיק אינה אפשרית לאדם הפשוט: רק יחידי סגולה זוכים לדרגה זו, שהיא תכונה מלידה ולא תכונה נרכשת. מבחינתו של האדם הפשוט, החסיד – דרגת הבינוני היא השלב הגבוה ביותר האפשרי – ומשום כך גם השלב הרצוי. בהתאם לרעיון זה גיבש ר' שניאור זלמן שיטות של התבוננות פנימית ודרכי התנהגות המסייעות לאדם להתעלות לדרגת הבינוני, בהדרכתו של מורה הדרך, הצדיק.
ספר התניא - ייחודו והשפעתו
ספר התניא הוא אחד הספרים הבודדים בספרות החסידית המציג שיטה רעיונית עקיבה ושלמה – ולא אוסף של דרשות.9 אף שהספר נקרא גם "ליקוט אמרים" (כשם החלק הראשון) – "ספר התניא הוא באופן בולט ספר לא מלוקט", ויש בו "מחשבה ותפיסה מקוריים" ומעט ציטוטים משל אחרים.10
אנשי חב"ד משתבחים בסגנונו הפשוט והקריא של הספר, אך למעשה הספר אינו קל לקריאה, מאחר שהוא שואב ממקורות רבים – רבניים, פילוסופיים וקבליים. זאת ועוד: בעל התניא הקפיד מאוד בניסוחו במטרה לדייק "בצורה מרבית", ובכך יצר משפטים ארוכים ומסורבלים בעלי "מבנה תחבירי ייחודי".11 הספר נחשב "תורה שבכתב לחסידות חב"ד",12 ובזמנו עורר "התלהבות רבה" לצד התנגדות קשה. תניא הוא ספר יסוד של חסידות חב"ד, ובהתאם לתפיסת מחברו הוא מדגיש את ההתפתחות הרוחנית והאינטלקטואלית – ולא את היסוד הרגשי.13
ספר התניא היה לחלק מסדר הלימוד היומי הקבוע של חסידי חב"ד, הנוהגים ללמוד כל יום שיעור קבוע באחד מחמישה חומשי תורה, בספר תהלים ובספר התניא (חת"ת – חומש, תהלים, תני"א). הספר, ובמיוחד חלקו הראשון, ליקוטי אמרים, נלמד בישיבות חב"ד בכל העולם, ובימינו במדינת ישראל הספר נלמד גם בישיבות גבוהות ובישיבות הֶסְדֵר.
את חלקו השלישי של הספר – איגרת התשובה – נוהגים חסידי חב"ד ללמוד בחודש אלול, לקראת הימים הנוראים. חסידי חב"ד משתמשים ברשת האינטרנט להפצת שיעורים מוקלטים על ספר התניא – בעברית ובאנגלית.
ההתנגדות לספר התניא
כשנתיים לאחר הדפסתו הראשונה זכה ספר התניא לביקורת קשה ומזלזלת על תוכנו ועל מחברו. ההתנגדות לספר באה גם מחוגי המתנגדים וגם מחוגים בתוך תנועת החסידות. באחד מספרי הפולמוס של המתנגדים14 מלגלג המחבר על הכינוי "קודש קודשים" שהעניקו חסידי חב"ד לספר התניא וטוען כי כל הסבורים כך אינם אלא שוטים, וכי הספר הוא "לחמא עניא" – לחם עוני.
בראש המתנגדים מקרב תנועת החסידות עמדו ר' אברהם מקליסק ור' ברוך ממז'יבוז, נכדו של הבעש"ט. הראשון היה ידיד נעורים של ר' שניאור זלמן מלאדי, שעודד אותו להירתם להנהגה החסידית, אך הסתייג מן הספר ומתפיסת מחברו; וזאת מאחר שתוכן הספר חרג מן המסורת המקובלת של ספרי מוסר חסידיים ופנה אל ההכרה והשכל, והרי "תחילת הרע היא מהשכל". גישה זו הייתה ביטוי לתפיסת הבעש"ט, שהדגישה את הרגש והכוונה כנגד הגישה השכלתנית של "חכמה, בינה, דעת" שפיתח ר' זלמן מלאדי,15 והייתה הבסיס לחסידות חב"ד. על הבדלי הגישות נוספו מחלוקות אישיות, שחלפו כעבור זמן אך חשפו את ההבדל בין תנועת החסידות בכללה ובין חסידות חב"ד – והיו תגובה לחדשנותו של בעל התניא – "אישיות גדולה" שבחרה לה "דרך חדשה".16
העשרה – קישורים
מאמר מאת משה חלמיש, יחסי צדיק ועדה במשנת ר' שניאור זלמן מלאדי – באתר דעת