עשיו

עשיו היה אחיו התאום של יעקב, בנם של רבקה ויצחק, אבי אדום. בספר בראשית מסופר על עשיו בלידתו, בצעירותו ובבגרותו (פרקים כה-כח), על פגישתו החוזרת (והאחרונה) עם יעקב אחיו (פרקים לב-לג). בפרק נפרד המוקדש רק לו מסופר על צאצאיו, אלופיו ומלכיו (פרק לו).¹
עשיו נולד ראשון – "אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו" (כה 25). ומפסוק זה נדרשים שמו האחר – אדום, ושם ארצו – שעיר.² בזמן הלידה אחז אחיו יעקב בעקבו, כהמשך להתרוצצותם ברחם אמם בעת הריונה, וכביטוי לנבואת ה' לרבקה: "שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (כה 23). עשיו היה הבן האהוב והמועדף על אביו יצחק – הוא היה איש המעשה, "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה" (כה 27), ואביו אהבו "כִּי צַיִד בְּפִיו" (פס' 28).
אבל עשיו היה גם איש יצרי, שהיה מוכן לוותר על בכורתו כדי להשביע את רעבונו בנזיד עדשים "הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה" (כה 29 – 34). כאשר היה יצחק זקן ועיוור, הוא קרא לעשיו וביקש ממנו לצוד לו ציד ולהכין לו ומטעמים "בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי" (כז 4).
עשיו נפל קרבן לתרמית של אמו רבקה ואחיו יעקב, וקיבל את הברכה שנותרה – אחרי שזו שהובטחה לו ניתנה לאחיו במרמה. הברכה שקיבל הבטיחה לו "משמני הארץ", "ומטל השמים", וגם כללה את העתיד הצפוי לו: "וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ". בעקבות גניבת הברכה זמם עשיו להרוג את יעקב, אבל החליט לעשות זאת אחרי מות אביהם יצחק, כדי שלא לצערו (כז 41).
גם בבחירת נשותיו ביקש עשיו לרצות את אביו ולכבדו, ומאחר שידע "כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנַעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו" – הוסיף על נשותיו הכנעניות את מחלת בת ישמעאל (כח 8 – 9).
פגישתם האחרונה של עשיו ויעקב (פרקים לב-לג) מסופרת כולה מנקודת מבטו של יעקב. על תגובתו של עשיו לשליחים ולמתנות שהרעיף עליו יעקב נמסר בקצרה מפי השליחים: "וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ" (לב 7). הכתוב לא מספר מה הניע את עשיו לבוא לקראת אחיו, אלא מסתפק בדיווח הקצר מפי שליחי יעקב, שעל פיו אפשר היה להסיק – כפי שעשה יעקב – שהייתה לעשיו כוונה תוקפנית כלפיו.
כך או כך, כאשר עשיו התקרב אל מחנה יעקב וראה את אחיו הולך לקראתו ומשתחווה לפניו שבע פעמים – רץ עשיו לקראתו, חיבק אותו, נפל על צווארו, נישק אותו (לג 3)³ – ושניהם בכו. עשיו הציע ליעקב להצטרף אליו בארץ שעיר, אבל יעקב נשאר בארץ כנען (לג 17 – 20). עשיו זכה לעושר ולרכוש רב והיה לאבי אדום (לו 7 – 9). וכך, כבר בסיפורי התורה הופך סיפורם של יעקב ועשיו לסיפור ישראל-אדום, ובהמשך – בפרשנות פנים-מקראית – בספר עובדיה ובתהלים קלז – לסיפור היחסים בין ישראל לבבל, מחריבת הבית הראשון.
בעקבות חורבן הבית השני עבר השם עשיו-אדום העתקה נוספת בספרות חז"ל: ממלכות בבל הרשעה – שהחריבה את הבית הראשון, לקיסרות הרומית – המלכות שהחריבה את הבית השני. אחר כך, מימי הביניים ואילך, היה עשיו-אדום שם קוד לישו ולנוצרים. עשיו מתואר בספרות חז"ל כרשע – כסמל לצורר בן דורם של חז"ל – טיטוס, כובש ירושלים ומחריבה, והשלטון הרומי. עם זאת בספרות חז"ל – ובהמשך לסיפור המקראי בספר בראשית – עומדות לעשיו שתי זכויות: זכות כיבוד אב וזכות ישיבתו בארץ ישראל. שתי זכויות אלו לא עמדו ליעקב, שנאלץ לעזוב את הוריו וגם את הארץ.
על כיבוד אב של עשיו אמר רבן שמעון בן גמליאל: "כל ימי הייתי משמש (=משרת) את אבא, ולא שימשתי אותו אחד ממאה (=1%) ממה ששימש עשיו את אביו".⁴