פראנץ רוזנצוויג

פרנץ (יהודה) רוזנצוויג (1886 – 1929) היה פילוסוף יהודי, שנולד כבן יחיד לאביו גיאורג ולאמו אלדה – משפחה יהודית אמידה וליברלית, שבה היהדות הייתה, כהגדרתו – "כלי ריק."¹ הוא למד באוניברסיטאות גרמניה פילוסופיה, היסטוריה ולימודים קלאסיים וקיבל תואר דוקטור.²

בשנים 1907 – 1912 התנצרו כמה מידידו, בין השאר כדי לזכות במשרות באוניברסיטאות (שהיו חסומות בפני יהודים). לאחר ויכוחים עם הוריו והתבלטות עם חבר מומר הודיע רוזנצוויג על כוונתו להתנצר, אך לא עשה כן: ביום הכיפורים תרי"ד – 1913 הוא השתתף בתפילה בבית הכנסת האורתודוקסי בברלין, ולאחר מכן הצהיר: "אישאר אפוא יהודי." חוויית התפילה ביום הכיפורים השפיעה עליו עמוקות, והוא החליט להתוודע לדת שזמן קצר קודם לכן שקל לנטוש.

רוזנצווייג החל ללמוד עברית ומקרא ולמד בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות בברלין.³ במלחמת העולם הראשונה (תרי"ד – 1914) התגייס לצבא הגרמני ושירת כקצין בחזית מקדוניה. בתקופת המלחמה כתב את ספרו הפילוסופי החשוב, "כוכב הגאולה", וביקר בקהילות היהודים הספרדים בבולגריה וכן בקהילות היהודים במזרח אירופה ובפולין.

הוא התרשם עמוקות מיהודי פולין ומשורשיותם, ובמאמר שכתב – "על לעשות" – הציע להעמיק את החינוך היהודי בגרמניה. בשנת תר"ף – 1920 ייסד בפרנקפורט את בית המדרש היהודי החופשי ("דאס פרייה יודישה לרהאוס"), במטרה להחיות ולשקם "נכסי דת ותרבות שדוכאו, אבדו או נשכחו" מאז האמנציפציה בגרמניה.

רוזנצווייג היה למרצה מבוקש ואהוד, ומאות אנשים, ובהם לא יהודים, נהרו לשמוע את הרצאותיו.⁴ שנתיים לאחר מכן, בגיל 36, חלה רוזצוויג בשיתוק קשה ואיבד בהדרגה את יכולת התנועה והדיבור. באמצעות מכונת כתיבה מיוחדת הצליח להעלות על הכתב את הגותו, עסק בתרגום לגרמנית של שירת יהודה הלוי (בצירוף הערות ומבוא), ועסק גם בתרגם של התנ"ך – יחד עם ידידו, מרטין בובר. פרנץ (יהודה) רוזנצוויג נפטר בגיל 41 בפרנקפורט ונקבר בבית הקברות היהודי בעיר.
כתביו של פרנץ רוזנצוויג כוללים ספרים, מאמרים, תרגומים – ובראשם תרגום התנ"ך – ואוסף מכתבים.

ספרו הפילוסופי החשוב – "כוכב הגאולה" – נכתב כאמור במהלך שירותו בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה. הספר יצא לאור בגרמנית בשנת תרפ"א – 1921 ותורגם לעברית רק יובל שנים לאחר מכן (תש"ל – 1970).

הספר מציג את שלושת היסודות ביקום – אלוהים, עולם (בריאה) ואדם – ואת היחסים ביניהם. היחס בין האל, הבורא והמשגיח, ובין העולם, הבריאה, הוא יחס קיים המתחדש בכל יום. היחס בין האל לאדם הוא יחס אישי של אהבה, כפי שבא לידי ביטוי במגילת שיר השירים. התגלות האל לאדם היא, לתפיסתו, יכולתו של כל אדם בכל זמן לשמוע את הקול האלוהי, המעניק לחיי האדם משמעות ותכלית. פעולת האדם בעולם קשורה לרעיון גאולה, והתנהגותו הראויה היא המקרבת אותה.
לפי גישתו של רוזנצוויג, עיקר קיומה של היהדות מבוסס על העיקרון "וחיי עולם נטע בתוכנו",⁵ תוך הדגשת חשיבותם של מעגל השנה וטקסי החיים.

רוזנצוויג האמין כי העם היהודי הוא עם הנצח, שחי מעבר לזמן ולמקום – ומכאן ריחוקו מן הציונות ומרעיון התחייה לאומית: רוזנצוויג סבר כי השיבה לארץ ישראל אינה הפתרון העיקרי לבעיית עם ישראל, מאחר שהוא יכול להמשיך ולקיים את חייו היהודיים גם בתפוצות, בנדודיו ממקום למקום.
כתביו של רוזנצוויג יצאו לאור באנגלית, ובהשפעתם גברה ההתעניינות בהגותו וביהדות, וצעירים יהודים בארצות הברית חזרו ליהדותם.⁶